דברי פנחס קכב

עכ"ל הגמ'. ובתוספתא הביא ג"כ מימרא זו בסגנון אחר ומסיים ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה שבת ולא ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא יחיד עיש"ה

בסוגיא זו יש הרבה קושית ודקדוקים, הלא המה: א) מדקדק הצל"ח דקאמר מקודם הלכה זו נתעלמה מבני בתירה משמע כאילו מורה באצבע זו והרי אח"כ אמר שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת א"כ על איזה הלכה הראה בתחלה שזו נתעלמה מהם ועדיין לא הזכיר כלל שחל י"ד להיות בשבת ועכ"פ הו"ל למימר פעם אחת חל י"ד בשבת ונעלמה הלכה זו מבני בתירה ולא ידעו אם פסח דוחה שבת עי"ש

ב) מדקדקים על כפל הלשון "שכחו ולא ידעו" אם שכחו פשיטא דלא ידעו ומאי נפ"מ בזה ששכחו הו"ל לומר דלא ידעו

, ג) על אמרו אדם אחד יש שעלה מבבל מה נפ"מ בזה אם עלה מבבל, גם על שאמרו והלל הבבלי שמו מאי נפ"מ איך שמו ושנקרא על שם מקומו

ד) מדקדקים על שאמרו ששמש שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון מאי נפ"מ בזה אם שמש דוקא שמעי' ואבטליון או חכמים אחרים כיון שקבל מרבותיו הול"ל ששמש גדולי הדור

ה) מדקדקים על הלשון שאמרי אם פסח דוחה את השבת אם לאו, כי סיום זה שאמרו אם לאו הוא אך למותר הו"ל לומר ויודע אם פסח דוחה את השבת, עיין בדורש לציון דרוש ג' ובשו"ת ר' חיים כהן או"ח סי' ס"ז שעמדו על דקדוקים הללו ובספר פסח גדול מהגאון יעב"ץ ז"ל עיי"ש עוד הרבה דקדוקים בסוגיא הלז

ו) הביא הפנ"י בליקוטיו קושית העולם למה הצרכו הגז"ש דמועדו דפסח דוחה את השבת הרי לעיל דף נ"ע ע"ב רמי לי' ר"ס לרבא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתוב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ויו"ט א"ל רמיי' ראב"ח לר"א ושני לי' הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט עיי"ש א"כ מובן מהא קרא דפסח דוחה שבת מאי נסתפקו בזה ולמ"ל הגז"ש עיי"ש ובדורש לציון

ז) קושית העולם מאי נסתפקו בני בתירה אם פסח דוחה שבת הא מקרא מלא נאמר דעשו פסח במדבר בשנה השנית ואז חל ע"פ בשבת לפי הברייתא דמייתי הש"ס שבת דף פ"ז דעשר עטרות נטל בו ביום בר"ח ניסן וחל אז ר"ח ניסן באחד בשבת נמצא דחל אז ע"פ בשבת וחזינן דע"ש פסח, הרי מוכח דפסח דוחה את השבת עיין באו"ח

ח) דקדוק כבוד מאת הרב הגאון המפורסם אב"ד דפה בדרושתו הנחמדה בשבת הגדול אמאי הביא הש"ס ברייתא זו דהלכה זו נתעלמה מבני בתירה דפסח דוחה שבת הכא דוקא הלא על המתניתין הקודמת דקתני בר"פ, תמיד נשחט דפסח נקרב בשבת וכן במתני' לעיל דף ס"ד ע"א דקתני כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת הול"ל הש"ס ברייתא זו דהלכה זו נתעלמה מב"ב אי פסח דוחה שבת אם לאו והוא דקדוק עצום

ונראה לפענ"ד ליישב כל הקושית והדקדוקים בדברים נכונים ועמוקים בעזה"י, ונקדים דברי המכילתא פרשת בא פרשה ה' והילקוט שמעוני פרשת בא סוס"י קצ"ה וז"ל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל כולם שוחטין אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו ושחטו אותו בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחללי' מות ימות בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח או אף בשחיטת הפסח הא מה אני מקיים ושחטו אותו בשאר כל הימים חוץ משבת תלמוד לומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ואפי' בשבת דברי ר' יאשי' אמר לו ר' נתן (ובילקוט הגירסא ר' יונתן) ועדיין לא שמענו נם לו ר' יאשי' הרי הוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' להקריב לי במועדו אם ללמוד על התמיד שתדחה את השבת והלא כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה ומה ת"ל במועדו אלא להקיש ולדון גז"ש נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה כאן דוחה השבת אף להלן דוחה שבת עכ"ל והוא תמוה אמאי קאמר ר' נתן "עדיין לא שמענו" וכבר עמדו בזה המפורשים עיין מקנה קידושין דף מ"א ע"ב עיי"ש ועוד מדקדק האו"ח פסחים דף ע' ע"ב איך שייך הני תרי דרשות להדדי ושחטו אותו מלמד ששלוחו של אדם כמותו ושחטו אותו בין בחול בין בשבת עיי"ש. ואמרתי ליישב בדרך נכון דבשו"ת שמחת יו"ט סי' ל"ט מהגאון מהרי"ט אלגאזי ז"ל כתב ליישב קושית התוס' פסחים דף ס"ו ע"א ד"ה מה מועדו שהקשו אמאי צריך למילף מגז"ש דמועדו דפסח מתמיד