דברי פנחס קיז

קושית המל"מ בפ"ב מהל' תרומות שהקשה דאי אמרינן דלכך מותר להדליק בשמן שריפה בחנוכה מכח מצוה ללה"נ, א"כ מאי מחלק הירושלמי בין יש לו שמן ובין אין לו שמן אחר, דביש לו שמן אחר אסור להדליק בשמן שריפה, הא מכח מצוה ללה"נ יש להתיר אף ביש לו שמן אחר, עייש"ה

ונראה לי דחדא קושיא מתורצת באידך, דכבר הקשו במפרשים על דברי תוס' בשבועות דמאי הקשו הא נהנה פרוטה דר"י, הא לשיטת הרשב"א בנדרים דס"ל דמצוה ללה"נ אף הנאת הגוף בהדי מצוה מותר, עיין בטעה"מ בפ"ח מהלכות לולב, ואמרתי ליישב, דכבר עמדו המפרשים על דברי התוס' דמה הקשו דוקא על הני תרתי המודר הנאה מחברו והמודר הנאה מן המעיין הא נהנה פרוטה דר"י אמאי לא הקשו על כל הני דאמרינן שם מקודם בר"ה כ"ח דמצוה ללהנ"נ כמו במודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה, וכן בשופר של ע"א ושופר של עולה ושלמים דאמרינן בהו מצוה לאו להנ"נ הא נהנה פרוטה דר"י ועיין בישועות יעקב סימן תקפ"ו שכתב להקשות עוד דהא גבי שופר של עולה לא שייך נמי תירוץ דיכול לתקוע במקום שלא יבוא עני, דהא במעילה מיירי בשוגג ולא ידע שיש איסור לא ילך במקום שלא יבוא שם עני עש"ה

ונראה לפענ"ד ליישב דהשער המלך בפ"ח מהלכות לולב הקשה על הרשב"א בנדרים דף ט"ו שכתב דלכך באמר הנאת תשמישך עלי לא אמרינן מצוה לאו להנ"נ משום דאפשר לקיים מצות פ"ו באחרת ואמאי במודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה, הא אפשר לשמוע מאיש אחר. ועוד הקשה ואמאי במודר הנאה מן המעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, כיון דשרי הנאת הגוף בהדי מצוה אמאי אסור בימות החמה, ותירץ האב"מ באהע"ז סימן כ"ח סק"ס ובתשובותיו סימן כ"א דדוקא היכא דליכא הנאת הגוף בהדי מצוה רק הנאת מצוה לחוד ודאי מותר לכתחילה מכח מצוה ללהנ"נ אע"ג דאפשר באחר, ולכך במודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה אע"ג דאפשר ע"י אחר, רק היכא דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה כמו בהאי דתשמישי עליך, ואגב מצותו אנו מתירין הנאת גופו, ובזה כיון דאפשר לעשות מצוה באחר בודאי אסור הנאת גופו, ומש"ה בהנודר הנאה מן המעיין כיון דאיכא בהדי הנאת גופו, ואפשר במי מערה מש"ה אסור הנאת גופו, ולכך אינו טובל בו בימות החמה, עכת"ד האב"מ שם

ולפי"ז שפיר הקשו התוס' דוקא על הני תרתי הא נהנה פרוטה דר"י, וא"ל הא הנאת הגוף בהדי מצוה מותר הא הני תרתי אפשר בהיתר באחר יתקע לו ויטבול במי מערה והיכא דאפשר בהיתר הנאת הגוף בהדי מצוה אסור, משא"כ בכל הני דאמרינן שם מקודם ל"ק הא נהנה פרוטה דר"י דשם אי אפשר בהיתר דכיון דמיירי בשאין לו שופר אחר כמש"כ המפו' והיכא דא"א אמרינן מצוה לאו להנ"נ אף בהנאת הגוף בהדי מצוה, ודו"ק היטב

ועפי"ז מיושב היטב קושיתי הנ"ל כיון דמיירי בשאין לו שמן אחר שפיר מותר להדליק בשמן שריפה מכח מצוה ללהנ"נ, וא"ל הא נהנה פרוטה דר"י הא היכא דא"א בהיתר שרינן הנאת הגוף בהדי מצוה. ומיושב נמי קושית המל"מ הנ"ל אמאי מחלק הירושלמי בין יש לו שמן אחר או לא אי אמרינן בשמן שריפה מצוה ללהנ"נ אף בשיש לו שמן אחר נמי שרי. ולפי"ז ניחא דביש לו שמן אחר אסור מכח דנהנה פרוטה דר"י דהיכא דאפשר בהיתר לא שרינן הנאת גופו ודו"ק היטב

נמצא לפי"ז דרב דסובר אין מדליקין מנר לנר דהנחה עושה מצוה ע"כ סובר דאמרינן מצוה ללהנ"נ אף בהנאת הגוף בהדי מצוה, והנה בשו"ת ברית אברהם חאו"ח סימן ב' הקשה לשיטת הרשב"א דסובר דאף בהנאת הגוף בהדי מצוה אמרינן מצוה ללהנ"נ האיך ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית הא בכלאים אינו אסור רק לבישה דיש בה הנאה כמבואר ביבמות דף ד', וא"כ כשמקיים מצות ציצית איכא הנאת מצוה, ויש לומר דתו לא נחשב הנאתו הנאת הגוף דבטל בהדי מצוה לשיטת הרשב"א, והוי כמו שאינו נהנה, וממילא ליכא עבירה והאיך נילף מזה בכ"מ דעדל"ת הא בכ"מ גם שמקיים המ"ע מ"מ עובר נמי על הל"ת והספק מי נדחה מפני מי, משא"כ בכלאים בציצית עיקר האיסור תלוי בהנאה וכיון שמקיים המצוה ליכא הנאת איסור דבעל לגבי מצוה, עש"ה שהאריך בזה, וכן הרגיש בזה בחת"ס חיו"ד סימן ס"ט עש"ה

ונראה ליישב דהתוס' ביבמות (דף ד') ד"ה כולהו שוא"ת נינהו כתבו דבכלאים עיקר האיסור הוא