דברי פנחס קטז

מעיקרא ונפק"מ לגירסא דינקותא, דהיינו לגירסא דינקותא, דהם בי רב, שהם גורסין דרב שרי וסובר רב דשא"מ מותר א"כ הי' יכול לקבל מעיקרא נמי מר' ירמי' דאע"ג דר' ירמי' סובר לר"י לא אפשר ולא מכוון נמי אסור, מ"מ אליבא דבי רב סובר רב דשא"מ מותר כר"ש, וא"כ אף ר' ירמי' יכול לסבור כן ושפיר קאמר ר' ירמי' הכא טעמא דרב ודו"ק

והא דקרי לבי רב ינקותא היינו משום דמצינו בש"ס כ"פ סתמי בי רב ומצינו נמי סבי דבי רב, כמבואר בב"ק דף ע"ה וכולם היו תלמידי דרב כמבואר בתוס' שם ובסנהדרין דף י"ז ע"ב ד"ה אלא רב המנונא, עייש"ה, וכיון דמצינו נמי סבי דבי רב דקאמרו רב שרי, ודו"ק היטב כי נכון הוא בעזה"י

סימן כ"ד

שבת (דף כ"ב, ע"א) רב אמר אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר מדליקין, רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין, רב אמר אין הלכה כר"ש בגרירה ושמואל אמר הלכה כר"ש, אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל, ועמד רש"י ז"ל אמאי נקיט הנך תלת מימרות דרב גבי הדדי, וכ' ומשום דהילכתא כרב באיסורי בכולי' הש"ס בר מהני תלת נקטינהו גבי הדדי עש"ה

אמנם קשה הא בבכורות (דף מ"ט) פליגי רב ושמואל לענין הפודה בנו בתוך ל' יום אי בנו פדוי קאמר הש"ס אע"ג דקיימ"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כוותי' דשמואל עייש"ה, א"כ אמאי לא נקיט הש"ס הך פלוגתא דבכורות

ונראה לפענ"ד ליישב בעזה"י דהנך ג' מימרות מישך שייכי הכא הדדי דכיון דרב סובר אין מדליקין מנר לנר הוצרך הש"ס להביא עוד הנך ב' מימרות דרב דאין מתירין ציצית מבגד לבגד, ואין הלכה כר"ש בגרירה, דחדא מימרא תליא באידך והא בהא, ועמוד והתבונן בזה, דמבואר לעיל דרב סובר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים דאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול ובין בשבת, והקשה הפנ"י הא בכלל פתילות ושמנים אלו היא נמי שמן שרפה ושמן שריפה אסור בהנאה לישראל, והאיך מותר להדליק בהן בחנוכה. ותירץ כיון דקיי"ל דנ"ח אסור בהנאה משו"ה שרי בשאין לו שמן אחר כמבואר בירושלמי דמצוה לאו להנות נתנו עייש"ה

אך הקשיתי מכבר ע"ז הא התוס' בשבועות (דף מ"ד ע"ב) הקשו אמאי המודר הנאה מחברי מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה והמודר הנאה מן המעיין מותר לטבול בו טבילה של מצוה משום דמצות ללה"נ, הא נהנה פרוטה דרב יוסף, ותירץ דיכול לכוון לתקוע ולטבול במקום שלא יבוא שם עני באותה שעה עש"ה. ולפי"ז קשה לפמ"ש המפרשים דאף בעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא כמש"כ הישועות יעקב באו"ח סימן תקפ"ו ובערוך לנר סוכה כ"ה, א"כ שוב קשה אמאי מותר להדליק בשמן שריפה הא אסור בהנאה לישראל, וא"ל דמצוה ללה"נ הא קשה דנהנה פרוטה דר"י, וא"ל דיכול להדליק במקום שלא יבוא שם עני באותה שעה הא נ"ח צריך להדליק מבחוץ במקום שבני אדם מצויין משום פרסומא ניסא, א"כ שכיח שיבוא שם עני באותה שעה (ועי' וילקט יוסף מחברת ח' סימן מ')

אך אמרתי ליישב לפי"מ דקיי"ל דהדלקה עושה מצוה ובהדלקה לחוד מקיים כל המצוה שפיר יכול לומר ה"נ דיכול לכוון ולהדליק בזה הרגע שלא יבוא עני כמש"כ התוס' הנ"ל. אך אכתי קשה, הא רב סובר דאין מדליקין מנר לנר ומבואר בש"ס לקמן הטעם דמשום הנחה עושה מצוה, דמאן דסובר דהדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר כמבואר ברש"י ובהרא"ש, ועי' בק"נ שם שכתב דרב סובר דהנחה עושה מצוה עש"ה. ועיין בשו"ע או"ח סי' תרע"ג ובהגהות חכמת שלמה מהגאון מהר"ש קלוגר ז"ל שהוכיח מדברי המחבר שם דאי הדלקה עושה מצוה בהדלקה לבד קיים כל המצוה, אמנם אי הנחה עושה מצוה המצוה היא כל זמן הנחתו וצריך להשגיח שלא יכבה קודם שעבר זמנה, דאל"כ לא קיים המצוה עש"ה

א"כ שוב קשה לרב אמאי סובר דמותר להדליק בשמן שרפה בחנוכה הא נהנה פרוטה דר"י דפטור מליתן כ"ז הדלקה מכח עוסק במצוה והיא קושיא נאה. ואמרתי ליישב בדרך נכון ועפי"ז יתיישב נמי