דברי פנחס קטו

במקום שלא יבוא עני לשם באותה שעה, הא קיימ"ל דנ"ח בעינן שידליק נרו מבחוץ במקום שבנ"א מצויין משום פרסומי ניסא, א"כ שכיח שיבא עני לשם באותה שעה, והוא קושיא נכונה לכאורה

ואמרתי ליישב דהמפרשים הקשו על קושית התוס' הנ"ל דמאי הקשו הא נהנה פרוטה הא הוי דבר שאין מתכוון ומותר דהוא אינו מתכוון ליהנות בה פרועה דר"י, אך אמרתי ליישב דמבואר בפסחים (דף כ"ה, ע"ב) דרבא סובר דאפשר ולא מתכוון אסור עיי"ש, וא"כ שפיר הקשו התוס' אמאי המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה, וכן במודר הנאה מן המעיין מותר לטבול בו טבילה ש"מ הא נהנה פרועה דר"י, וא"ל דהא הוי דבר שא"מ ומותר, הא רבא קאמר הך מימרא כמבואר בר"ה דף כ"ח, ורבא לשיטתו דסובר דאפשר ולא מכוון אסור, והא הכא נמי אפשר הוא במודר הנאה מחבירו שיתקע לו אחר ולא מי שמודר הנאה ממני, וגם במודר הנאה ממעיין יכול לטבול במקוה שאינו מן המעיין, דהיינו של מי גשמים שכשר לשאר טבילות שא"צ מים חיים, וכיון שאפשר הוא אע"ג שאינו מכוון אסור

ולפי"ז מיושב היטב קושיתי הנ"ל, כיון דהכא בשמן שריפה מיירי שאין לו שמן אחר כמש"כ הפנ"י ולכך ל"ה נהנה פרוטה דר"י, כיון דהוי לא אפשר ולא מכוון, ובלא אפשר ולא מכוון לכ"ע שרי כמבואר בפסחים שם, וא"כ מיושב היטב קושית המפרשים הנ"ל אמאי לא קיבל אביי מר' ירמי' דהא כתבו התוס' בפסחים דף כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר ולא מכוון ובד"ה אביי כר' יהודה, דהא דאמרינן לא אפשר ולא מכוון לכ"ע שרי זה דווקא לעולא דסובר בשבת דף כ"ט ע"ב מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל שרי והיינו בלא אפשר ולא מכוון אף ר"י מודה דשרי, אבל לר' ירמי' דסובר שם לר"י דאוסר דשא"מ, אוסר נמי בגדולים, א"כ סובר ר' ירמי' לא אפשר ולא מכוון נמי אסור לר"י עיי"ש. וכיון דאביי סובר דרב סובר דשא"מ אסור כר"י כמבואר בשבת דף כ"ב ע"א, אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל יכו' והלכה כר"ש בגרירה עיי"ש, וכיון דרב סובר כר"י דדשא"מ אסור ולכך לא הי' יכול לקבל מר' ירמי', דרב סובר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים א"מ בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה כיון דבהך פתילות ושמנים הוא נמי שמן שריפה ושמן שריפה אסור בהנאה לישראל, וא"ל דמצללה"נ הא נהנה פרוטה דר"י, וא"ל דהוי לא אפשר ולא מכוון הא לר' ירמי' לא אפשר ולא מכוון נמי אסור לר"י ולכך קיבלה מר' יוחנן כיון דר' יוחנן יכול לסבור כעולא דסובר לא אפשר ולא מכוון שרי נמי לר' יהודה, ודו"ק

ועפי"ז יש ליישב נמי מה שאמר אביי אח"כ אי זכאי גמירנא לשמעתי' מעיקרא נפק"מ לגירסא דינקותא, דאמרינן בכתובות דף ו' ע"א גבי בעולה בתחלה בשבת איתמר בבי רב אמרי רב שרי ושמואל אסיר, בנהרדעא אמרי רב אסיר ושמואל שרי, אמר רנב"י וסימנך אלו מקילין לעצמן ואלו מקילין לעצמן עיי"ש בפירש"י דתלמידי דרב סברי שרי משום דסובר דשא"מ מותר עיי"ש, ואע"ג דהש"ס דחי התם לעולם רב כר"י ס"ל להך לשנא דאמר דם מיפקד פקיד מקלקל הוא אצל פתח להך לישנא דאמר דם חבורי מחבר מקלקל בחבורה הוא, מ"מ לאביי ע"כ אמרינן דהא דבי רב אמרו דרב שרי היינו משום דהם סברי דטעמא דרב הוא משום דדבר שא"מ שרי דא"ל לאביי דלכך שרי למיבעל תחלה בשבת משום דמקלקל בחבורה הוא דמקלקל הוא אצל פתח, הא התוס' בכתובות דף ה' ע"ב בד"ה את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל פתח ושרי וכו' כתבו, אע"ג דר"י אית לי' מקלקל בחבורה פטיר אבל אסור, מיהו הכא מותר לכתחילה משום דאיכא תרתי, דשא"מ ומקלקל בחבורה עיי"ש

, וכתב הפנ"י דלכך היכא דאיכא תרתי דשא"מ ומקלקל שרי לר"י משום דדשא"מ אינו אסור לר"י רק מדרבנן, כמ"ש התוס' בשבת דף מ"א וביומא דף ל"ה עיי"ש, וכ"כ הש"מ שם, אך הש"מ שם הוכיח דהא דאמרינן דשא"מ לר"י אינו אסור רק מדרבנן זה רק לדידן, אבל לאביי מוכח שסובר דדשא"מ אסור מה"ת, דבשבת דף קל"ג ע"א אמרינן בשר אע"ג שיש שם בהרת ואקשי' ל"ל קרא דשא"מ הוא ודבר שא"מ מותר, ופריק אביי הא מני ר"י הוא דאמר דשא"מ אסור, א"כ חזינן דאביי סובר אליבא דר' יהודה דשא"מ אסור מה"ת ואפילו במקום מצוה אסור וה"ה היכא דאיכא תרתי מקלקל ודשא"מ נמי אסור לר"י עייש"ה

נמצא לפי"ז לאביי ע"כ דהא דאמרי בי רב דרב שרי למיבעל תחלה בשבת, היינו משום דהם סברי דרב סובר כר"ש דדשא"מ מותר כמו שאמר הש"ס בתחלה ונהרדעי סוברים דרב סובר כר"י דדשא"מ אסור, וע"ז קאמר אביי אי זכאי גמירנא לשמעתי'