דברי פנחס קיד

דלר"ש ע"כ שחיטת פרו בזר פסולה עש"ה, נמצא דלמאן דסובר דשחיטת פרו בזר כשירה לא יכול למילף מהקישא דסמיכה דשחיטה כשירה בזר רק מקרא והקריבו וכיון דילפינן מהקריבו איכא מצות שחיטה בישראלים כמו בכהנים ושפיר מותר לשחוט זר בשבת כמו כהן. ומיושב נמי אמאי גבי פסח מותר לזר לשחוט בשבת ולא בק"צ. ולפי"ז ניחא דלגבי פסח איכא מצות שחיטה על הבעלים דילפי' מזה דשליחו של אדם כמותו כמ"ש בפנ"י בקדושין בסוגי' דשליחות, לכך שפיר מותר לזר לשחוט הק"פ בשבת, ודו"ק

ומיושב נמי דברי ילקוט הנ"ל דמבואר דזר מותר לשחוט ק"צ בשבת לפי"ז ניחא דהילקוט קאי לרבנן ולא לר"ש ולרבנן ילפי' דשחיטה כשירה בזר מקרא דהקריבו איכא מצות שחיטה בישראלים כמו בכהנים כיון דגלי קרא דמקבלה ואילך איכא מצות כהונה ולא בשחיטה שפיר מותר לשחוט בשבת, ולפי"מ שביארנו דק"צ אסור לזר לשחוט בשבת למאן דיליף מהקישא דסמיכה ה"ה דאסור לזר לשחוט ק"צ ביו"ט כיון דכל הקרבנות שמקריבין ביו"ט הוא נמי דחי' כמו בשבת כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מהל' חגיגה הל' ח' עייש"ה

ולפי"ז מיושב היטב קושי' הנ"ל דמבואר בשמואל א' דכל הקרבנות שהביאה חנה ואלקנה בעלה הביאו לשילה רק בחג וברגל הי' מקריבין קרבנותיהם ועי' בחגיגה דף ו' ע"א וברש"י וברלב"ג על הפסוק ועלה האיש ההוא לעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח לה' צבאות בשילה עש"ה ברד"ק בד"ה ויהי היום שהביא בשם המדרש שהי' ביומא של עצרת וכן יבואר בילקוט שמואל וכן כשעלתה אח"כ חנה עם שמואל בשלשה פרים וישחטו הפר הי' נמי ביו"ט כמבואר ברלב"ג שם ובילקוט שמואל (ואדמה בשעה שעלתה חנה ובעלה עם שמואל וג' פרים עמהם הי' בחג עצרת לפי פי' הרלב"ג עה"פ ועלה האיש מעירו מימים ימימה ר"ל שפעם אחת בשנה הי' עולה לרגל עם נשיו בדרך שלא נשאר בביתו אפי' הנשים והטף עייש"ה. ולא נזכר באיזה רגל עלו, ואולם חזינן במדרש ויהי היום זה יומא של עצרת דהיא יום הידוע יום שניתנה בו תורה, ועיין בפי' מהר"י כהן על הילקוט שמואל עש"ה, א"כ יכול לומר שבכל עצרת עלה עם נשיו וטף, ועפי"ז מיושב מה שדקדקו הרד"ק והרלב"ג אמאי העלו עמהם פרים שלשה דייקא עיי"ש

סימן כ"ג

שבת (דף כ"א, ע"ב) אר"ז א"ר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת, אר"י מ"ט דרב קסבר כבתה אז"ל ואסור לה"ל, אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר"י ולא קיבלה, כי אתא רבין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' יוחנן וקיבלה, אמר אי זכאי גמירתי' לשמעתי' מעיקרא, והא גמרה, נפק"מ לגירסא דינקותא, עיי"ש בפרש"י, וכבר עמדו המפרשים אמאי לא קיבל אביי מר' ירמי' שלא חשבו לסמוך על דבריו כמ"ש רש"י דהא מוכח כדברי ר' ירמי', דאל"כ אמאי מתיר רב להדליק בהן בשבת, ועוד אמאי מר' יוחנן קיבלה, עי' בשו"ת עטרת חכמים בסופו בשבת דף כ"א שעמד בזה, וגם צריך להבין מה שאמר אי זכאי גמירתי' לשמעתי' מעיקרא, ונפק"מ לגירסא דינקותי, עיין בפירש"י הא מ"מ לדינא לא נפק"מ מידי במה שלא גמרה מעיקרא

ואמרתי כד הוינא טליא ליישב הכל בדה"פ, דהנה הפנ"י הקשה אמאי אמרינן פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה, הא בכלל פתילות ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהם בשבת הוא נמי שמן שריפה והוא שמן תרומה שנטמאת ואסור בהנאה לישראל. ותירץ כיון דמצוות לאו ליהנות נתנו וקיימ"ל דנ"ח אסור בהנאה, וכיון דאסור להשתמש לאורה שרי בשאין לו שמן אחר כמבואר בירושלמי עיי"ש. והקשיתי הא התוס' בשבועות דף מ"ד ע"ב ד"ה יר' יוסף הקשו אמאי אמרינן בר"ה דף כ"ח המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה והמודר הנאה מן המעיין מותר לטבול בו טבילה של מצוה ואמאי הא מתהני פרועה דר"י דחשיב לי' בהכי שומר שכר ותי' דיכול לכוון לתקוע ולטבול במקום שלא יבוא שם עני באותה שעה עיי"ש

ולפי"ז קשה לפימ"ש המפרשים דגם בעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא (עיין בישועות יעקב סי' תקפ"ו באו"ח, ובערל"נ סוכה כ"ה שכ"כ) א"כ שוב קשה קושית הפנ"י הנ"ל אמאי מותר להדליק בשמן שריפה בחנוכה הא אסור בהנאה לישראל, וא"ל דמצות לאו להנות נתנו הא נהנה פרוטה דר' יוסף כקושית התוס' הנ"ל. וא"ל הכא כתירוצם דיכול להדליק