דברי פנחס קיג

אולם אכתי קשה הא דמבואר בפסחים (דף ז' ע"ב) בקדשים מצוה על הבעלים כמו בפסח כמ"ש רש"י שם בד"ה פסח וקדשים הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט עש"ה. ועוד קשה דבילקוט פ' ויקהל מבואר דגם זר מותר לשחוט בשבת דאמרי' שם וביום השביעי יהי' לכם קדש שלא יהי' ישראל אומרי' הואיל ואנן מותרין לעשות מלאכה בביהמ"ק נהי' מותרין לעשות מלאכה בגבולין, ת"ל וביום השביעי יהי' לכם קדש, לכם יהי' קדש ולמקדש חול עכ"ל, ואיזה מלאכה הותר לזר במקדש, הוא רק מלאכת שחיטה וע"כ דזר מותר לשחוט ק"צ בשבת, ולעומת זה יש ראי' דזר אסור לשחוט בשבת ק"צ, דבסנהדרין נ"א אמרי' סד"א איהו דאשתריא לי' שבת לגבי עבודה היא כיון דלא אשתרי' שבת לגבה אימא תידון בשריפה עיי"ש, ואם נאמר דזר מותר לשחוט ק"צ בשבת ה"ה נשים מותרי' לשחוט ק"צ בשבת כמבואר בזבחים ל"א דנשים מותרי' לשחוט קדשים כמו אנשים, א"כ גם לדידה אשתרי שבת לגבה בשחיטת ק"צ, אע"כ דזר אסור לשחוט ק"צ בשבת, א"כ סתרי אהדדי, וכבר הרגיש בזה בהגהות מהרש"ש ביבמות שם, ובשו"ת בי"צ חאו"ח סי' י"ב בש"ח עש"ה

ונלפע"ד ליישב הכל על נכון דזה תליא מהיכן ילפי' דשחיטה כשרה בזר, דבזבחים ל"ב ילפי' דשחיטה כשרה בזר ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, מקבלה ואילך מצות כהונה עש"ה בתוד"ה ת"ל והקריבו, שהקשו מדברי הש"ס מנחות י"ט דפריך לר"ש דסובר וי"ו מוסיף על ענין ראשון, אלא מעתה דכ' ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה מלמד על השחיטה שכשירה בזר אי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה נמי תהי' פסולה בזר, ומשני שאני התם דא"ק וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים וכו' עש"ה

וכתב הצל"ח בברכות ל"ז ליישב דר"ש לשיטתו ושפיר מצי למילף מהקישא אבל רבנן לא מצי למילף משם, דהנה אם ילפי' מהקישא, א"כ איכא למימר תינח קרבנות שיש בהם סמיכה אבל קרבנות שא"ב סמיכה ל"ש למילף מהקישא ונימא דאהני קרא דהשמרו את כהונתם ואהני קרא דושחט וסמך מה סמיכה בזרים, אמנם לר"ש דסובר נשים סומכות רשות ולדידי' מסתמא גם ק"צ שג"כ אין בהם סמיכה ג"כ היינו שאינו חובה אבל אם רצונם לסמוך הרשות בידם, וא"כ שפיר שייך הקישא ושחט וסמך בכל הקרבנות, ורבנן לשטתייהו דס"ל דמי שאינו מחויב לסמוך אינו רשאי, לכך איצטריך להו למילף מקבלה ואילך מצות כהונה עכת"ד הצל"ח

נמצא לפי"ז דר"ש דיליף דשחיטה כשרה בזר מהקישא דסמיכה א"כ מצות שחיטה בזר הוא דוקא באותן קרבנות דשייך בהו סמיכה, משא"כ ק"צ וקרבן נשים דל"ש בהו סמיכה הוא רשות וכיון שהוא רשות, שפיר י"ל דזה דוקא בחול אבל בשבת אסור לזר לשחוט ק"צ וכמו בסמיכה דאמרי' בש"ס חגיגה דף ט"ז דאף דנשים סומכות רשות, מ"מ אסור לסמוך בכל כחו דקעביד עבודה בקדשים ה"ה בשחיטה דאם הוא רשות אסור לשחט לזר בשבת דרק לכהנים הותרה הואיל ואישתרי להם שבת בשאר עבודות כדאמרי' ביבמות ל"ב וכמו כן אמרי' בפסחים צ"א דאם נשים בראשון רשות אין דוחה את השבת עיי"ש. ה"ה גבי זר אם הוא רשות לגבי' לשחוט ק"צ אינו דוחה את השבת, משא"כ לרבנן דילפי' מקרא דהקריבו דרק מקבלה ואילך מצות כהונה, משא"כ גבי שחיטה דמצוה הוא בישראל כמו בכהנים, שפיר כמו דכהן מותר לשחוט בשבת ק"צ מכח המצוה ה"ה גבי ישראל, וז"ב בסברא, ועי' בשו"ת בי"צ הנ"ל

ולפי"ז מיושב היטב כל הקושי' הנ"ל, דבש"ס יבמות הנ"ל גבי זר ששימש בשבת קאי לר"י ור"ש והם סברי דנשים סומכות רשות כמבואר בחגיגה ט"ז ור"ש יליף דשחיטה כשירה בזר מהקישא דסמיכה שפיר כ' רש"י אליבי' דאע"ג דשחיטה כשירה בזר מ"מ חייב בשבת כיון דלדידהו שחיטת ק"צ אף בחול הוא רשות, ולכן אינו דוחה שבת, וכן נמי שפיר קאמר הש"ס בסנהדרין הנ"ל דאיהו לא אשתרי שבת לגבי' דשם קאי נמי הש"ס לר"ש דסובר שריפה חמורה, ולר"ש אסור לזר לשחוט ק"צ בשבת וה"ה נשים כנ"ל

ומיושב נמי מה דפליגי אי שחיטת פרו בזר כשירה דמ"ד דסובר כשירה ע"כ לא יכול למילף דשחיטה כשירה בזר משום הקישא דסמיכה כר"ש דהא הקשה קו' הש"ס במנחות הנ"ל כיון דמקשינן שחיטה לסמיכה נימא מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים, ומשני מדגלי קרא גבי שחיטת פרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא ל"ב בעלים, וכתבו התוס' שם בד"ה גלי רחמנא בפרו של אהרן