דברי פנחס קי

היריעה, אין יכולים לסלק יותר מן דף אחד, דחכמים לא באו להקל רק להחמיר כעין שאיתא בר"ן פסחים ד"ל גבי דשיל"מ דחומרא דרבנן לא מהני לקולא עייש"ה, וא"כ כיון דלדעת הנוב"י הוא ס"ת כשר ולא נפקעה קדושתה, אף דמחמירין בזה, אבל איך נבוא להקל לגנוז כל היריעה

ובפרט לפי"ד הספר חסידים מובא בשו"ת חכ"צ סי' מ"ה שאם היתה יריעה כתובה בס"ת בכתיבה שאינה יפה, ומצא אח"כ סופר אומן ולבלר מומחה, שמצוה להחליף היריעה בנאה הימנה, א"כ כ"ש בשביל מצוה מן המובחר כש"ע סי' ער"ב ורע"ג דמצוה להחליף אף דאינו מעכב בדיעבד, ויריעה של שני דפים בכללם, אך בש"ות אמרי יושר ח"א סי' א' העיר על החכ"צ דמביא ראי' לשיטתו הנ"ל, דשרי משום הידור מצוה להביא יריעה לידי גניזה ממנחות ס"ד בשתי חטאות של צבור, אחת כחושה ואחת שמינה, דאם שחט הכחושה, אומרים לו הביא שמינה ושחוט, אף שעי"ז נפסלה הכחושה יע"ש

וצ"ע דהרי בתמורה כ"ג אמרינן לרבנן עשו תקנה בקדשים, דאמרינן לי', לך והתכפר באבודה, ושאינה אבודה תרעה, ורבי סובר לא עשו תקנה בקדשים, ובתוס' שם כתבו, דע"כ מיירי באבודה כחושה, ושאינה אבודה שמינה, דאל"כ מ"ט דרבי יע"ש, ואנן קיי"ל כרבנן דאמרינן לי' לך והתכפר באבודה כחושה, כדי להציל הכחושה, ומכ"ש דאין לאבד הכחושה בידים, והסוגיות סותרות לכאורה, וע"כ צריך לתרץ, דבמנחות דמיירי בחטאות צבור, דבשחיטה בעי שליחות לכ"ע, ודעת בעלים הצבור מסתמא לשחוט השמינה, כדכתיב את מבחר נדריך, וא"כ כששחט הכחושה שינה בשליחות, וממילא הקרבן פסול, אבל בתמורה מיירי בקרבן יחיד, שפיר אומרים לו שישחוט הכחושה, כיון דהוא גופי' שוחט או מצוה לשחוט אין כאן שינוי בשליחות

ועפי"ז אין ראיית החכ"צ מכרעת, די"ל לעולם משום הידור מצוה אין להביא יריעה לידי גנוזה וקדשים לבית הפסול, ושם במנחות ממילא נפסל הקרבן הראשון כיון דשינה בשליחות, ועיין בשו"ת אמרי יושר בסוף התשובה דשדי נרגא בראיית החכ"צ, וגם בשבת יש דעות דזר אסור לשחוט כנשמע מרש"י יבמות ל"ג ושעה"מ פ"ו הל' ביאת מקדש, ועיין שו"ת בי"צ או"ח סי' י"ב, וי"ל דשייך דאיהו לא מצי עביד ל"מ משוי שליח אף דמחמת איסור ל"מ עביד, וע"כ דל"ה שליחי דבעלים אז, וזה שייך לפלוגתת האחרונים במחנה אפרים סי' ט' ועוד

ובדברי החכ"צ הנ"ל לכאורה יש סתירה מתמורה הנ"ל, דלרבנן אמרינן לי' לך והתכפר בכחושה, ואע"ג דיש ריוח והידור מצוה להקריב השמינה, אפ"ה ס"ל לרבנן דעשו תקנה כדי שלא להפסיד קדשים, ואנן קיי"ל כרבנן, וה"נ אין לגנוז היריעה ולהביאה לידי פסול בשביל נוי והידור ס"ת, וכבר העיר בזה בשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' נ"ח, ואמרתי ליישב דדוקא בש"ס תמורה שם דשייך גם על האבודה דמצותו בראשון כמ"ש הלח"מ פ"ה ה' יוה"כ גבי חטאת דבא לכפרה וחמורה, אפי' רבנן ס"ל דמצותו בראשון, ואך משום שהשני' שמינה, דוחה את הראשון וכדאי' בשעה"מ פ"ה ה' ק"פ ה"ו, וע"כ היכי דאיכא עוד לטיבותא, המצוה בראשון, וגם שלא יבוא לידי פסול, לא משגיחין על ההידור שמינה, אבל אי אין כאן מצוה בראשון, בודאי דוחה השמינה דשייך בי' מצוה מה"ת מן ואת מבחר נדריך וגו' כמ"ש ביומא ל"ד וכן גבי ס"ת ההידור הוא מכח זה אלי ואנוהו כשבת קל"ג וגיטין כ'. ולכמה שיטות הוא מה"ת כמ"ש הכפ"ת ריש לולב הגזול ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רנ"ה, וכן נראה מהספר חסידים סי' תתע"ח, ושפיר כתב הספר חסידים דמותר לגנוז היריעה בשביל ההידור, דזה שבא לידי גניזה הוא רק מדרבנן, וכמ"ש השעה"מ פ"ו מהל' פסוהמ"ק להוכיח מתוס' פסחים דאיסור להביא קדשים לבית הפסול הוא רק מדרבנן, וההידור הוא מה"ת, ולא שייך כאן מצוה בראשון, דדוקא בחטאת שכפרתו מרובה אמרי' כן *)

[בתשובת כאאמו"ר הגה"ק זצ"ל יש רק קטעים אחדים כי הוא כתב על שאלה הנ"ל תשובה ארוכה בחריפות ובקיאות עצומה, ולדאבוני לא הגיע אלי רק מקצת שבמקצת מתשובתו הנ"ל, וחבל על דאבדין ולא משתכחין]

סימן כ"א

בדבר אשר הגה"צ מו"ה אלטר עזריאל מאיר איגר מלובלין הציע לתקן היתר עסקא כללי כדי