דברי פנחס קח

בהבערה אע"ג דבעינן מלאכת מחשבת איכא איסור תורה ה"ה במלשאצל"ג דפטור משום דבעינן מלאכת מחשבת איכא נמי איסור דאורייתא

אמנם מד' הירושלמי שבת פט"ז הלכה ג' מבואר דלר"ש משאצל"ג ליכא רק איסור דרבנן דאמרינן שם תני אף מכבין להציל מתניתא דר"ש דאמר אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש, עיי"ש בק"ע ובפנ"י שם, וגם בתוס' שבת דף קכ"א ע"א ד"ה ש"מ מוכח דמלשאצל"ג ליכא רק איסור דרבנן עיי"ש, וכן נראה להוכיח מסנהדרין דף ס"ו ע"א במתני' המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ובגמ' מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוי ואין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת מאי הוא תחומין ואליבא דרע"ק הבערה ואליבא דר' יוסי עיי"ש, ואמאי לא מוקי לה בשאר מלאכות ואליבא דר"ש דסובר דמלשאצל"ג פטור, היינו מחויב כרת וחטאת אבל איסורא דאורייתא איכא כמש"כ הפנ"י, אע"כ דבמשאצל"ג ליכא רק איסור דרבנן לר"ש, ועיין בפנ"י הנ"ל שכתב דביו"ט כתיב ג"כ סתמא כל מלאכה לא יעשה בהם א"כ אף מלשאצל"ג יהי' חייב עיי"ש

ולכאורה חשבתי להביא ראי' ע"ז דביו"ט משאצל"ג חייב לכו"ע. ועפי"ז יתיישב דברי המכילתא פ' בא התמוהים, דאמרינן שם לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד הבוקר באש תשרופו, דבר אחר מה ת"ל עד הבוקר מגיד שאינו נשרף אלא לאור ששה עשר, ר' ישמעאל אומר א"צ, הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא ומה ת"ל עד הבוקר אלא שאם חל ששה עשר להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא לאור י"ז עיי"ש, והוא תמוה מאוד דעל יו"ט ל"צ קרא דאינו דוחה ושבת הו"א דידחה, וכבר תמה בזה הזית רענן מבעל מג"א, ועיין בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' פ"ה עיי"ש

אבל אם נאמר כדברי הפנ"י דביו"ט לכו"ע משאצל"ג חייב ניחא דמבואר במנחת חינוך בסופו (בקונטרס מנחת עני) שכתב דלמ"ד נותר הוי לאו הניתק לעשה יש לומר דמצות שריפת נותר רמיא על הבעלים דוקא לנתק את העשה ולא על האחר עיי"ש, ולפי"ז יש לומר דזה שאמר ר"י דעל יו"ט ל"צ קרא שידחה כיון דביו"ט משאצל"ג חייב א"א לנו לשרוף הנותר אף ע"י אחר, אבל אם חל ששה עשר להיות בשבת ובשבת מלשאצל"ג פטור א"כ יכול לשרוף בשבת ע"י אחר כיון דלגבי אחר דמצוה לא רמיא עלי' הוי מלשאצל"ג ושרי, כמש"כ התוס' בשבת דף ק"ג ע"א ד"ה קעביד בארעא דחברי' עיי"ש, ובהה"מ בפ"ח מהל' לולב הלכה ה' ובכ"מ שם, וא"כ סד"א דישרוף הנותר בשבת ע"י אחר כיון דמלאשאצל"ג בשבת פטור מה"ת ולכך גלתה התורה דאינו נשרף אלא לאור י"ז. ועיין בחת"ס בחידושיו הנדפסים סוף ספר חידושי מהר"י מג"ש על שבועות שכתב בסוגיא דמצרף דר' ישמעאל מספקא לי' אי מלשאצל"ג חייב או פטור והוכיח כן ממשנה עדיות פ"ב מ"ה שלא אמר לא איסור ולא היתר על הצד נחש ומפיס מורסא בשבת עיי"ש, ובשאילתות פ' אמור בהעמק שאלה שם ודו"ק

אך זהו לפלפולא אבל אליבא דאמת אין יכול לומר כן הגם דבתוס' זבחים דף צ"ב ע"א ד"ה אבל כתבו דמלשאצל"ג פטור דוקא במלאכת שבת ולא בשאר איסורים עיי"ש, ובשו"ת חות יאיר סי' קפ"ח עיי"ש, מ"מ ביו"ט אין סברא דיו"ט יהי' חמור משבת לענין מלשאצל"ג כדאמרינן בביצה דף י"ח ע"ב לענין טבילה ביוה"כ דשרי משום מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אע"ג דיש סברא לחלק בין יו"כ לשבת משום דבשבת נראה כמיקר, משא"כ ביוה"כ מ"מ שרי משום דלא תחמיר במלאכה ביו"כ יותר משבת עיי"ש, ועיין בבעה"מ ובמלחמות רפ"ק דביצה שהקשה ג"כ לפי"ז אמאי אמרינן דבמוקצה בשבת שרי וביו"ט אסור עיי"ש

עכ"פ חזינן דאין סברא דיו"ט יהי' חמור משבת לענין מלאכה ה"ה לענין מלשאצל"ג כיון דבשבת פטור ה"ה ביו"ט וכ"כ התוס' בפסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה כתישה, ובביצה דף ח' ע"י ד"ה וא"צ לעפרה ובסוכה דף ל"ג ע"ב ד"ה ומודה ר"ש דגם ביו"ט מלשאצ"ל פטור עייש"ה. (וגם בתוס' בכורות דף כ"ה ע"א ד"ה דהוה לי' ובהרא"ש ובהרמב"ן הל' בכורות מוכח כן עייש"ה). ועיין במאירי בביצה דף ו' שכתב להיפך דגם למ"ד מלשאצל"ג חייב דוקא בשבת אבל ביו"ט פטור לכו"ע עיי"ש. ויש להביא ראי' לסברא זו מסנהדרין דף פ"ד ע"ב דמחלק שם הש"ס לענין דבר שאין מתכוין דיש חילוק בין שגגת לאו לשגגת מיתה עיי"ש בחידושי הר"ן שם

ולפי דברי המאירי הנ"ל יש ליישב היטב דברי המכילתא הנ"ל דיש לומר דזה כוונת ר"י דעל יו"ט לא צריך קרא דאין שריפת נותר דוחה יו"ט משום עדל"ת מקרא דנותר ממנו עד הבוקר כמו שאמר הש"ס בשבת