דברי פנחס קו

אמאי מברך עליו במו"ש לטעם הרשב"א הנ"ל, וא"ל כיון דמדרבנן אסור להוציא אור ע"י עצים ואבנים בשבת לכך מברכין עליו במ"ש, ז"א, דהא הטעם דאין מברכין על הנר במוצאי יו"ט הוא משום דביו"ט מותר להדליק נר כמש"כ הפוסקים באו"ח סי' תצ"א עיי"ש. א"כ מטעם זה הי' ראוי לברך במוצאי יו"ט על האור היוצא מעצים ואבניו כיון דמדרבנן אסור נמי להוציא אור ע"י עצים ואבנים ביו"ט, אע"כ דבשבת אסור להוציא אור מה"ת ע"י עצים ואבנים לכך מברכין עליו במו"ש, משא"כ ביו"ט שאינו רק מדרבנן לכך אין מברכין עליו במוצאי יו"ט ועיין בצל"ח ברכות דף כ"ג ע"ב עיי"ש א"כ מבואר להוציא אור ע"י עצים ואבנים בשבת אסור מה"ת

ועוד דגם ביו"ט שיטת הרמב"ם שהיא מלאכה דאורייתא דכתב בריש פ"ד מהל' יו"ט אין מוצאין את האש לא מן העצים לא מן האבנים ולא מן המתכת וכו' כל זה אסור להוציא ביו"ט שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצוייה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב עכ"ל. מדכתב שלא הותר ביו"ט וכו' משמע דלא הותר בקרא רק מאש מצוייה אבל להמציא אש אסור מה"ת, וכ"כ בשו"ת כתב סופר חלק או"ח סימן ס"ז דלהרמב"ם להמציא אש ביו"ט הוא מלאכה דאורייתא והביא שגם בירושלמי פ"ק דמגילה הלכה ו' ובביצה פ"ה הלכה ה' מבואר כדברי הרמב"ם דלהמציא אש ביו"ט הוא מלאכה דאורייתא דאמרינן שם על מתניתין דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד תנן בשם ר"י אף מכשירי אוכל נפש התירו בגיהוץ, ר"ח אמר לחדד ראשו של שפוד בגיהוץ, ר"ח בריה דר"א הוציא אש מן האבנים בגיהוץ הרי מפורש דס"ל דהוצאת אש מאבנים הוא משום מלאכה והוא מכשירי או"נ, ותלי בפלוגתא דר"י ורבנן במכשירים כדברי הרמב"ם עיי"ש

וכ"כ בציון ירושלים על הירושלמי שם שמכאן ראי' ברורה לשיטת הרמב"ם דהוציא אש מן העצים והאבנים הטעם משום מכשירי אוכל נפש דלא כהראב"ד דמפרש טעם משום הכנה עיי"ש, וכ"כ הטו"ז או"ח סימן תק"ב דמה"ת אסור להמציא אש ביו"ט, עיי"ש בפמ"ג המ"ז שם שכתב דאף לפימ"ש הרע"ב דדמי למלאכה שבורא אש ביו"ט משמע שהוא דרבנן היינו דלכך ל"ה מלאכה גמורה דמוקי בברזל על אבן וכדומה ויוצאין ניצוצי אש לאו מלאכה הבערה והדלקה הוא רק נראה וכו' אבל בהבערה והדלקה אפשר מה"ת אסור עייש"ה, הגם שלפי"ז צ"ע אמאי אין מברכין על האור היוצא מן העצים והאבנים במוצאי יו"ט כמו במוצאי שבת כיון שאסור מה"ת לפי טעם הרשב"א הנ"ל, וע"כ נ"ל דלהרשב"א אינו אסור רק מדרבנן ביו"ט וכ"ז ביו"ט אבל בשבת לכ"ע הוא מלאכה דאורייתא להמציא אור כמש"כ לעיל

ומצאתי באחרונים שהביאו בשם שו"ת לב חיים ח"ג סי' ס"ח שנשאל במי שהדליק בשבת ע"י זכוכית כשמשים אותו בחמה הוא נדלק מאליו אם יש בזה איסור לא תבערו, והשיב כשעשאו בשבת עבר אמימרא דרחמנא דלא תבערו אש עיי"ש. ואין לפני הספר לעיין, ה"ה במוציא אור ע"י עלעקטעריע אפי' שהחוט הוא של מתכת עובר על לאו דלא תבערו, ואפילו אם נאמר שהוא רק גורם שיהי' אור ע"י שפותח השרויפען נעשה אור בתוך הזכוכית ע"י כח עלעקטערעציטעט מ"מ הא אמרינן בב"ק דף ס' ע"א זורה ורוח מסייעתו חייב בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה אע"ג שהוא רק גרמא בעלמא עיי"ש בהרא"ש שם

ועפי"ז העלה האבן העוזר באו"ח סי' שכ"ח לחלוק על המג"א בסי' רנ"ב דאסור מה"ת ליתן חיטים ברחיים של מים בשבת אעפ"י שהוא אינו עושה כלום רק המים טוחנין אותה מ"מ חייב בגרמא משום מלאכה עייש"ה, ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ב, ואע"ג דאמרינן בשבת דף ק"כ ע"ב לכך שרי בשבת גרם כיבוי משום דבשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה עשוי' הוא דאסור גרמא שרי עיי"ש, משמע דגרמא בשבת אינו אסור מה"ת מחלק היטב בשו"ת זרע אמת ח"א סי' ס"ד דדווקא היכא דלא עביד מעשה בשעת מלאכה רק לאח"ז ע"י אותו מעשה גורם שתעשה המלא' מיקרי גרמא ושרי אבל בשעושה מלאכה לפעולתו אעפ"י שנעשה בסיוע דבר אחר הוא דומיא דזורה ורוח מסייעתו וחייב עש"ה, ה"ה הכא המלאכה נעשית מיד כשפותח השרויפען ע"י סיוע דבר אחר הלעקטעריציטעט חייב

ועיין מג"א סי' רנ"ט סקי"ב שכתב דכשיש בתנור גחלים לוחשות אסור לפתוח התנור או לסתום משום דהרוח מבעיר ומכבה כמבואר בסי' רע"ז ס"ב וכן מבואר ברש"י ביצה דף ל"ד ע"א ד"ה כולן חייבין שכתב מביא את האור משום מבעיר את הגחלת כשהוא מוליכה היא מתלבנה מרוח הליכתו עיי"ש, חזינן דגרמא עם סיוע דבר אחר חייב בשבת משום מבעיר ה"ה בנ"ד שהוא מסייע במה שפותח השרויפען שיתחבר כח