דברי פנחס קה

(דף מ"ב ע"א) ולענין מבעיר של המתכת כלומר הדראהט שבו מאיר פשיטא דל"ש בו מלאכת מבעיר דהא במחמם מתכת בשבת עד שיהי' גחלת האיסור הוא משום צירוף או משום מבשל דמרפי רפוי כמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' שבת והכא ל"ש זה דאם הי' החמימות כ"כ עד דמרפי רפוי את החוט הנ"ל לא הי' מעמיד א"ע אפי' שני ימים, דהא אנו רואים עשת של ברזל שהוא בא בחמימות האש עד שנעשה כגחלת אם יבערו בו אפי' יום א' ימס כמים וחוט זה עומד במתכונתה ימים רבים, וגם בהזכוכית שסביב הלהב של העלעקטעריא אפי' חמימות אין בו כפושרין וא"כ ע"כ אין כאן כח האש כאש דעלמא שהוא שורף, אך ורק זהורית בעלמא שמאיר ואין בו לדון משום מלאכת מבעיר ומבשל כלל רק משום מוליד אש כמבואר בביצה דף ל"ג אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים, ומפרש בגמ' משום דמוליד ביו"ט וזה בודאי אינו רק מדרבנן כיון שאין כאן משום איזה מלאכה, וא"כ מי שפותח את השרויף להדליק העלעקטער אינו רק מוליד אש בחוטי ברזל, עכת"ד הרה"ג ממאדע נ"י

קודם כל דבר אודיע שחקרתי אצל האומן מומחה בעוסק בעלעקטערישע פאבריק בעירנו ואמר לי בבירור שרובא דרובא החוט המאיר הוא מגחלת של עץ רק בשני קצותיו הוא מתכת הנקרא פלאטינע וזה נותן כח חמימות להחוט המקיף של עץ שיאיר כמו בבאגענליכט נראה לעינים שהפחמים מאירים שמחבר השטראום העלעקטעריע עם הפחמים ומכח זה הוא מאיר רק בגליהנליכט יש בו ג"כ גחלת רק מעץ שמאיר ומיעוטא דמיעוטא נמצאים מגחלת של מתכת משום שגחלת של מתכות הוא ביוקר גדול מגחלת של עץ, וגם אין יכול לעמוד ימים רבים כמו גחלת של עץ

וגם אמר לי בבירור שיש בו חמימות רב שיכול לשרוף דבר הנוגע בשלהבת ואם האור גדול יכול לבשל מחמימות העלעקטעריע. ולפי"ז אזדא ממילא כל הפלפול שלו מה שמפלפל לענין מבעיר ומכבה גחלת של מתכת כיון דרובא דרובא הוא מגחלת של עץ, ובגחלת של עץ פסק הרמב"ם ריש פ"ב מהל' שבת דהמבעיר או המכבה גחלת של עץ אפי' כל שהוא חייב עיי"ש, ושו"ת בית יצחק ח"ב מחיו"ד סי' ל"א שהביא הרה"ג ממאדע נ"י שמפלפל שם במכבה לעקטעריא גליהנליכט אם הוא מדאורייתא או לא כמו במכבה גחלת של מתכת, כתב בעצמו במפתחות שם שנודע לו אח"כ בבירור שגם בגליהנליכט רק בשני צדדיו יש חוט ממתכת אבל באמצע במקום הדולק עושין חוטין מבאמבוס מין צמח או מחוטי צמר גפן מטובל בחומץ גפרית שוועפעלזוירע, וא"כ גם בגליהנליכט יש בו משום כיבוי דאורייתא עיי"ש. ותמהני על הרה"ג ממאדע נ"י מחמת שחשב שהכל הוא ממתכת ויצא להקל באיסור דאורייתא דרך כלל שאין בו רק איסור דרבנן בלי דרישה וחקירה היטב בענין זה

ונראה לי בחוט של מתכת כשמוציא אור עלעקטעריא בשבת ע"י פתיחת השרויפען יש בו משום מבעיר דאורייתא ואינה דומה להמחמם מתכת עד שיהי' גחלת דחייב משום מבשל או צירוף כיון דבשעת מלאכה מחשבת אסרה תורה, א"כ אנו דנין בכל עת לאיזה תכלית מלאכה הוא מתכוין דשם הוא מתכוין לצרף או לבשל חייב משום צירוף או משום מבשל והכא מתכוין להוציא אור ע"י חוטי של מתכת להאיר, א"כ נתקיים מחשבתו במלאכת הדלקה וחייב משום מבעיר ואינה דומה להא דאמרינן בביצה דף ל"ג דהמוציא אור ע"י עצים ואבנים הוא רק מדרבנן דמוליד אור ביו"ט דזה דוקא ביו"ט דהתורה התירה להבעיר אש לצורך לכך אמרינן כשמוליד אור ביו"ט הוא רק מדרבנן אסור משום הכנה, אבל כשמוציא אור בשבת ע"י עצים ואבנים פשיטא דהוא חייב משום מלאכת מבעיר כי לא מצינן בשום מקום בש"ס ופוסקים שמותר מה"ת להוציא אור בשבת ע"י עצים ואבנים

הגם שהדבר ברור, עכ"ז אביא ראי' לזה דאסור מה"ת להוציא אור בשבת ע"י עצים ואבנים דמבואר בפסחים דף נ"ד ע"א דאור היוצא מהעצים והאבנים מברכין עליו במוצאי שבת בורא מאורי האש וכן פסקינן בשו"ע או"ח סי' רצ"ח עיי"ש ובשו"ת הרשב"א סימן קנ"ט נשאל מה ראו חכמים לברך על האור במוצאי שבת מטעם שהי' מתחלת ברייתו יותר משאר בריאות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני ואולי לפי שבריית האש היתה ע"י אדם ויבא אדם ויברך עליו, משא"כ בשאר הבריות. תשובה, יש טעם טוב מזה לפי שנאסר בשבת וכל מוצאי שבת חזר להתירו וכאלו נתחדש עתה ומשום כך מברכין עליו אף במוצאי יום הכיפורים מפני שביום נאסר ועתה הותר, וכאלו נתחדש עתה, עכ"ל. והובא בקיצור במג"א ריש סימן רצ"ח עיי"ש

נמצא לפי"ז הטעם דמברכין על האש במו"ש משום דנאסר בשבת ובמו"ש חזרה להתירה ואם נאמר דהאור היוצא מעצים ואבנים מותר להוציא בשבת, א"כ