דברי פנחס קד

לבגד סובר דציצית חובת גברא, וא"כ כלאים בציצית מקרי שלא בעידנא ולכן שפיר ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית ול"ק קושי' הבר"א הנ"ל

אמנם אכתי קשה קושי' הברי"א ואין לומר דכלאים בציצית מקרי שלא בעידנא משום דעל איסור כלאים עובר בתחילת לבישה ומצות ציצית אינו מקיים עד לאחר שנתעטף הא הכשר מצוה מקרי בעידנא כיון דא"א בלי תחילת לבישה כמ"ש הנמוק"י בב"מ דף ל' בשם הרנב"ר דהיכי דא"א לגמור המצוה בלתי ההתחלה הוי מתעסק במצות עשה, ומביא ראי' ממילה בצרעת דחשיב בעידנא הא לא נגמר עד דפרע דקיי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל עש"ה, וכתב בנוב"י מה"ת חאה"ע סי' מ"א דלשי' הרבנ"ר גם כלאים בציצית מקרי בעידנא דמיעקר הלאו מקיים העשה דהא א"א לקיים מצות ציצית אם לא שיתעטף מקודם והוי מתעסק במצוה דבשעת לבישה מתחיל המצוה עש"ה, אך זה ניחא דהא הנמוק"י הביא בשם הר' יוסף הלוי שדחה דברי הרנב"ר וסובר דמילה חשיב שפיר בעידנא עש"ה. וכתבו המפרשים דפלוגתתן תליא בפלוגתא אי מקלקל בחבורה חייב, דלמ"ד דחייב מוכח ממילה בשבת כשי' הרנב"ר דהכשר מצוה חשיב בעידנא דמל ולא פרע כאלו לא מל, משא"כ למ"ד מקלקל בחבורה פטור רק מכח תיקון מצוה חשוב מתוקן כמבואר בשבת ק"ו ע"א א"כ כל זמן שלא גמר המצוה הו"ל מקלקל ול"ה איסור כלל ושפיר חשיב בעידנא עש"ה

ורש"י ז"ל בשבת דף ק"ו ע"א בד"ה מתני ר"י, כתב דהא דמקלקל בחבורה פטור או חייב תליא בפלוגתא אי מלאשצל"ג חייב או פטור, דלר"ש דסבר מלאשצל"ג פטור סובר דמקלקל בחבורה חייב, ור"י דסובר משאצל"ג חייב סובר מקלקל בחבורה פטור עש"ה, ומבואר בהה"מ בפ"א מהל' שבת ה"ז דרב דסובר דדשא"מ אסור מכש"כ דסובר דמלאשצל"ג חייב עש"ה, ובמל"מ שם ובתוס' שבת דף מ"ב ע"י ובכתובות דף ו' ע"א וכיון דרב סובר משאצל"ג חייב א"כ סובר מקלקל בחבורה פטור והא דמחייב במילה משום תיקון מצוה, א"כ מילה חשיב שפיר בעידנא ואין ראיה ממילה דהכשר מצוה חשוב בעידנא, וא"כ כלאים בציצית ל"ח בעידנא ושפיר ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית ול"ק קושי' הבר"א הנ"ל

ולפנינו נבוא לחבר שלשה מימרות דרב אהדדי כיון דרב סובר אין מדליקין מנר לנר דהנחה עושה מצוה, א"כ קשה על רב אמאי סובר לעיל דמותר להדליק בשמן שריפה הא אסור בהנאה ול"ש מללה"נ הא נהנה פרועה דר"י, ועכצ"ל דסובר דגם הנאת הגוף בהדי מצוה מותר כשיטת הרשב"א, אמנם לשיטה זו קשה קושי' הבר"א האיך ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית הא בכלאים בציצית ליכא איסור כלל דהנאת הגוף בהדי המצוה מותר, ועכצ"ל דשפיר ילפינן מכלאים בציצית משום דלא חשיב בעידנא כלל כנ"ל, אך אכתי קשה דהא זה נכון אי ציצית חובת גברא, אמנם אי ציצית חובת טלית כלאים בציצית מקרי שפיר בעידנא, וע"ז מביא מימרא דרב דסובר דאין מתירין ציצית מבגד לבגד ע"כ סובר דציצית חובת גברא כנ"ל, אך אכתי קשה דהאיך נימא דכלאים בציצית ל"ח בעידנא הא מוכח ממילה בשבת דהכשר מצוה חשוב בעידנא ושוב קשה קוש' הבר"א, וע"ז הביא עוד מימרא דרב דאמר דאין הלכה כר"ש בגרירה ודשא"מ אסור, ע"כ סובר דמלאשצל"ג חייב, א"כ סובר דמקלקל בחבורה פטור ומילה חשיב שפיר בעידנא והכשר מצוה לא חשיב בעידנא ושפיר הוי כלאים בציצית שלא בעידנא ושפיר ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד ב"ה

סימן י"ט

ראיתי בוילקט יוסף (סי' ס"ג) תשובה מהרב הגאון וכו' האבדק"ק ה' מאד שליט"א, ובו יצא לדון דרך כלל שהדלקת או כיבוי של העלעקטערישע בעלייכטונג בשבת אין בו איסור מלאכה מדאורייתא רק מדרבנן עיי"ש. יען שמבואר בהה"מ פ"א מהל' אישות הל' ד' דאיסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בי' עיי"ש. ובפרט בדור הזה ילמד מדבריו להקל. ולפי דעתי הוא דבר ברור שהוא מלאכה דאורייתא כמו שאר מלאכת הדלקה וכיבוי ואין שום חילוק בזה מבזה כמו שאבאר אי"ה. ע"כ מצאתי ע"ע מחויב בדבר לבאר שדבריו אינם מוסכמים להלכה מחמת שאינו בקי היטב בענין הלז

הנה עיקר יסודו הוא שחשב שכל החוטין במאירים בתוך זכוכית העלעקטריע המה חוטין של ברזל שקורין דראהט ומקבלין כח האש ממקום הפאבריק וע"י פתיחה ונעילה של השרויפין הוא מדליק ומכבה והמכבה גחלת של מתכת בשבת פטור כמבואר בשבת