דברי פנחס קא

מותר ליטלה כדאמרינן מתירין ציצית מבגד לבגד עש"ה בנמוק"י שהניח בצ"ע, ועיין במג"א באו"ח סי' ט"ו סק"ב שהביא ג"כ דברי השאילתות הלז וכ' אבל התוס' אוסרים במזוזה, ועיין במחהש"ק שם שכ' שכיוון לד' התוס' בשבת הנ"ל דלתירוץ הב' אפי' קבעו בבית אחר אסור עש"ה, ומצאתי באשכול הל' מזוזה שהביא בשם הגאון והשאילתות דאם יצטרך היוצא אותה מזוזה למקום אחר יכול ליטול כמו דאמרינן מתירין ציצית מבגד לבגד עש"ה. וכן הריטב"א בב"מ דף ק"א הביא ג"כ בשם ר"ה גאון דמותר ליטול המזוזה ולקבוע בבית אחר

הנך רואה דהוא פלוגתת הפוסקים בזה, ובשו"ע ס"ס רצ"א פסקינן בסתם, דכשיוצא לא יטלנה משם ולא חילק בין קבעה בבית אחר או לא משמע דאסור בכל ענין וכ"כ הפמ"ג באו"ח סי ט"ו סעי' ב' בא"א, וכתב הפמ"ג ומיהו אם אין לו כ"א מזוזה אחד ואין מצוי בעיר יותר לקנות ודאי שרי ליטול משם למקום שהוא ריצה לדור בו עש"ה, וכ"כ הבר"י הובא בפ"ת רצ"א סק"ח דאם הוא במקום שאינו מוצא מזוזה לביתו שהוא רוצה לדור בו והוא רחוק ממנו שיבוא לידו כדאי הם ר"ה גאון ור"א שאמרו דאם קבעה מיד בבית אחר ל"ל בה עש"ה

נמצא לפי"ז הא דכ' הבר"י אח"כ דאפילו מיד כשיבוא רעהו לדור בו ויקבע מזוזה אפ"ה אסור ליטלה משום לא פלוג, היינו שיכול לקנות ולמצוא מזוזה שיהי' מהודר וכשר כמו אותו מזוזה שהניח דאם אינו מצוי לקנות כמו זו יכול ליטול כמ"ש הפמ"ג והבר"י גופא דאם אינו מוצא מזוזה לביתו, והוא רחוק ממנו שיבוא לידו יכול ליטלה, ה"ה דאם אינו מוצא מזוזה שיהי' מהודרת כמו זו דיכיל ליטלה כיון שהוא מקפיד על מזוזה שלי מחמת ההידור שכתבו סופר מומחה ויר"ש

, ואין לומר דדיוקא כשאינו מצוי לקנות אחרת אז יכול ליטול בשעת הדחק אבל כשמצוי לקנות מזוזות כשרות ורק הוא רוצה מזוזה שיהי' מן המובחר משים זה לא חשיב אינו מצוי, אחוי לך דוגמא לזה דזה נמי חשיב אינו מצוי מחמת שהוא רוצה לעשות מצוה מן המובחר דמבואר במל"מ בפט"ז מהל' מעה"ק, דמי שקנה אתרוג בדמים יקרים מפני חשיבותו ובא אחר וגנבו ממנו ופסלו אי מצי גנב פטור נפשי' בנתינת אתרוג אחר כשר אף שאינו חשוב כמו אחר, משום דאמר לי' אתרוג זה אי לאו משום מצוה אינו שוה כ"א זוז וכיון שכל חיובי' הוא משום דבעית לקיימי' מצות ולקחתם לכם כיון שאף באתרוג זה אתה מקיים המצוה כבר נפטרתי מחיובי, או אם מצי אמר לי' אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר, עש"ה שהעלה דמצי א"ל אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר, ועיין בחכ"צ סי' ק"כ וה"ה הכא נמי כיון דהוא רוצה לעשות מצוה מן המובחר ואינו יכול לקנות כמו זה חשיב נמי אינו מצוי לקנות

(ולפי ד' המל"מ הנ"ל הי' נראה דגבי מזוזה נמי דקיי"ל דצריך השוכר השני לשלם דמיו בעד המזוזה לא מצי א"ל דישלם לו רק סתם בעד מזוזה כשרה דמה שהוציא הוא בעד החשיבות אין מחויב לשלם לו כיון שהיא אינו מקפיד ע"ז, רק צריך לשלם לו ג"כ בעד החשיבות, ואולי יש לחלק לשם כיון דבכאן אינו גורם להפסיד לו והוא מסכים שיטול המזוזות המהודרים והוא יקבע אחרים שהם כשרים רק מחמת עפ"י דין אסור ליטול משו"ה אינו מחויב לשלם לו בעד ההידור וצ"ע לדינא). ובפרט כשהוא נוטל המזוזות וקובע מיד מזוזות אחרים כשרים אינו מזיק לו בנטילת המזוזות אפי' לשיטת התוס' מותר דהכא ל"ש לא פלוג כמובן

ומצאתי כעת בדעת קדושים בס"ס רצ"א שכתב הגם שאין להוציא מזוזה כשיוצא מ"מ אין חשש להחליפה ולהניח שם מזוזה שאינה מסופר מובהק כ"כ ולתת שאינה חשובה כ"כ במקום החשובה אין חשש לכ"ע, ובפרט שיכול לומר שמוציא כדי לבודקה ואח"כ משים מזוזה אחרת שאינה פסולה עכ"ל, וב"ה שכוונתי לדעתו הקדושה

ב) וכאשר עיינתי בזה עלתה במצודי ליישב ש"ס הנ"ל בשבת להמשיך הני ג' מימרות דרב בהדדי וכבר עמד רש"י ז"ל בזה. ולענ"ד ליישב בדה"פ לנכון דהא בהא תליא דכיון דרב סובר דאין מדליקין מנר לנר הוצרך לומר דאין מתירין ציצית מבלב"ג ואין הלכה כר"ש בגרירה, דמבואר לעיל דרב סובר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול דכבתה אינו זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, והק' הפנ"י הא בכלל הני שמנים נמי שמן שריפה דאסור בהנאה לישראל, ותירץ כיון דמצות לאו ליהנות נתנו וקיי"ל דנ"ח אסור בהנאה מש"ה שרי בשאין לו שמן אחר כמבואר בירושלמי, הקשיתי מכבר ע"ז דהתוס' שבועות מ"ד ע"ב הק' אמאי המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע תקיעה של מצוה והמודר הנאה ממעין מותר לטבול טבילה של מצוה הא נהנה