דברי פנחס ק

שכתבתי דהוא ודאי איסור ביטול לכתחלה, וע"ז כתב דאינו ודאי, דהא יש פאבריקען שאינם מערבים. תמהני הלא דברינו הם כתובים במקום שידוע בודאי שמערבין אסור לקנות מהם, אבל מסתם לא אסרנו כלל

כללו של דבר דכל מה שכתבו הרבנים ה"ג נ"י בזה אין אני רואה שום השגה כלל על דברינו והם שפלפלו בזה היינו לפי דעתם שחשבו שאנו אסרנו דרך סתם על כל הגערם (ובאמת הוא לפלא בעיני האיך יכול לטעות בזה הלא דברינו נאמרים בפירוש במקום שידוע שמערבין ולא על דרך סתם) אבל לפי"מ שביארתי דמעולם לא עלה על דעתינו לאסור דרך כלל רק במקום שידוע בודאי שמערבין נסתר כל בנינם בזה, וכל מה שכתבנו בזה הם ברורים לפענ"ד כיש יש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם

סייומא דפסקא דכל מה שכתבנו בענין זה הוא סובב והולך רק על הפאבריקען שבעירנו יען שראינו בעינינו את כל הנעשה בזה, הגם שהם כעת תחת השגחה מ"מ הוא נפק"מ להתלמד למקו"א אבל מעולם לא עלה על דעתינו לדון בזה איסור דרך סתם ועל שאר פאבריקען לא באנו לדון כלל כי זה שייך להרבנים הג' הסמוכים לשם שיחקרו ע"ז. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראבד"ק גרוו"ד

סימן י"ח

נשאלתי איש אחד מעירנו שהי' לו מזוזות מהודרות בפתחיו וכאשר נסע מדירתו למק"א שאל למי שנכנס לדור במקומו שישלם ולא רצה לשלם לו המחיר כמו שנתן הוא, וחוץ מזה א"א להשיג מזוזות מהודרים כאלה והם חביבים לו שכתבן סופר מומחה ויר"ש, ע"ז שאל אותי אם יכול ליטלן מביתו ולקבוע אחרים תחתיהן. והשבתי שמותר לעשות כן כיון שחביבין לו לקבוע אחרים, מיד שמעתי שחכם א' פקפק בזה מחמת שמבואר בשו"ע יו"ד סס"י רצ"א בפ"ת סק"ו בשם בר"י דאף אם מיד שיצא מבית זה יבוא רעהו לדור בו זה נכנס וזה יוצא ושניהם נכונים זה להוציא המזוזה משם וזה להכניס את שלו תיכף כניסה ויציאה אע"ג דל"ש הנהו טעמים דאיתאמרו בה אפ"ה אין רשאין ליעול המזוזות מביתו ויען כי הוא דבר המצוי בכל עת, ונפ"מ גדולה לדינא אמרתי להציע טעמי ונימוקי ויראה שהוראתי נכונה בעזה"י

א) גרסינן במס' שבת כ"ב ע"א רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין, רב א' אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין, רב אמר אין הלכה כר"ש בגרירה ושמואל אמר הלכה כר"ש בגרירה, אמר אביי וכו' ובתוס' ד"ה רב א' אין מתירין מבגד לבגד כתבו לא מיבעי אי חובת טלית הוא אסור אלא אפי' חובת גברא הוא נמי אסור כדאשכחן במזוזה דנענש אותו שנטלה בב"מ ס"פ השואל אע"ג דחובת הדר הוא, ושמואל אמר מתירין אע"ג דשמואל גופי' סבר דחובת טלית הוא, אפ"ה מתירין כיון שעושהו לצורך בגד אחר וגבי מזוזה שנענש שמא לא הי' בדעתו להניח בבית אחר, א"נ מזוזה שאני שעשוי להציל מן המזיקים

ובמנחות דף מ"א ע"ב ד"ה רב, כ' ג"כ דרב סובר אין מתירין כמו במזוזה ושמואל או' מתירין כיון דאין לו אלא כדי טלית אחת טוב שיתן באותה שהוא חפץ בה להתעטף ול"ד למזוזה עש"ה. וכ' השו"מ שם דלכך ל"ד למזוזה לפי שהוא לשמור מן המזיקים, ואם נטלה מן הבית כיון שישראל גר בה הו"ל כמזיק את חבירו דלמא לא ימצא אחרת מיד עש"ה. נמצא דהתם בשבת נסתפקו בזה אם יכול ליטול המזוזה מבית זה ולקבעה בבית אחר, דלתי' הא' אינו אסור ליטלה רק אם לא קבעה בבית אחר, ולתירוץ הב' ל"מ אף בקבעו בבית אחר, ולד' השו"מ גם תוס' דמנחות סברו כתי' הב'

ועיין בל"ח על הרא"ש בהל' קטנות אות נ"ג שכתב דמדברי התוס' במנחות מוכח דהיכי דקבעו בבית אחר ליכא איסור ולפי שט"מ הנ"ל מוכח להיפך, וכן מד' תוס' ב"מ ק"א ע"ב ד"ה לא יטלנה ויצא מוכח דאיכא איסור אפי' קבעו בבית אחר שכ' דאפילו לשמואל דסובר דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה כשנוטלו דאולי מזיק אותן שידורו בבית

אולם בשאילתות פ' בשלח הובא בנמוק"י סוף ה' מזוזה כ' דהא דאסור ליטל המזוזה דוקא בלא קבעו לאלתר בבית אחר, אבל בקבעו לאלתר בבית אחר