דברי נחמיה יורה דעה שנ

ולהרמב"ם אף באין פריצות כל שכבר נתייחד להם (עכ"פ). אסור משום דנראה כנמשך אחריהם להתראות כגוי. ולכן לענין זה ס"ל דפשיט' דסגי בשינוי קצת בבגד א' דכיון שניכר ומובדל מהם א"צ יותר. אבל לפמ"ש הוא אליבי' דרש"י ורי"ף דאין איסור כ"א בשיש פריצות. יש לומר דגם בבגד א' דפריצות אסור דלרש"י שהאיסור הוא מצד מנהג הצניעו' גופ' ודאי דגם בבגד א' יש להקפיד על פריצות. ואף להרי"ף אפי' אם נא' דאז יש בזה ג"כ מל"ת דחוקותיהם מ"מ כיון שנמשך זה מצד (בחירת) הפריצות שלהם. נרא' ג"כ דגם בבגד א' שייך קפידא זו. ומ"ש מהרי"ק לכל הפירושי' כו' ר"ל כלפי מש"ש בשם האוסרי' הקאפא שנשענים על ד' הרמב"ם. והיינו שסוברי' שהרמב"ם מחייב שעכ"פ יהי' הבדל כו' ודלא כמ"ש הוא דלא אסר אלא מה שכבר מיוחד להם. וע"ז כ' דלכל הפירושי' ר"ל גם אם נאמר כפי' האוסרי' הנ"ל בהרמב"ם. מ"מ בשינוי לבוש א' סגי לענין שלא יהא מדמה להם. וז"ש דלכל הפירושי' לא עלה ע"ד הרמב"ם כו'. הרי דאליבי' דהרמב"ם קאי וע"כ דלכל הפי' שכ' ר"ל הפי' ברמב"ם. אבל לפי' רש"י ורי"ף נרא' דגם בבגד א' דפריצות אסור דזיל בתר טעמ' דפריצות כנ"ל. אמנם להרמב"ם נרא' דגם ביש פריצות אין נוהג דין נהרג וא"י כל שנשאר איזה בגד בשינוי להבדיל מהגוי שהרי מצד המנהג דצניעו' ודאי לא ס"ל דיהרג כ"א בביטול מצוה ממש דוקא כנ"ל. וגם הסבר' דע"י הפריצו' יהי' ממילא נכלל במל"ת דחוקותיהם ג"כ נרא' דלא ס"ל. כיון שאין זכר ורמז לזה בדבריו רק ענין דערקתא לדידי' היינו בשכל הלבושי' שוים. ורק השינוי הוא בהרצועו' כו' (וכנ"ל בפי' ד') שהטעם בזה מצד שנרא' כנמשך אחריהם להתדמות להם. וא"כ אין חילוק לדידי' בין יש פריצות א"ל. ונמצא שהרמב"ם עם רש"י ורי"ף לכל א' יש קולא וחומר' ולא ראי זה כו'. ר"ל דלהרמב"ם כל שנשאר היכר והבדל אין דינו יהרג כו' גם בבגדי פריצות. ובשלא נשאר הבדל גם אי אין פריצות דינו כהא דערקת'. ולרש"י ורי"ף (לפ"ד מהרי"ק) כל לבוש דפריצות דינו כהא דערקתא אף אם נשאר הבדל. ואם אין פריצו' אף כל הבגדי' שרי. ונמצא לפ"ז זכינו לדין בנד"ד. דעכ"פ אם ישאר היכר והבדל (אפי' רק כשינוי ברצועו' המנעל). אז בלבושי' שאין בהם פריצות בין למר ובין למר שרי. (ונודע מ"ש רמ"א בח"מ סי' כ"ה שאף שאין הרבים מסכימים מטעם א' מצטרפי'. אך הרי הש"ך ביו"ד ססי' רמ"ב חולק ע"ז (בדאוריי') הגם שבתשו' ש"א רסי' ס"ח דוח' דבריו. אבל האחרוני' בח"מ נרא' שמסכימי' להש"ך וכ"ה בד' מוח"ז רבינו ז"ל בקו"א לה"פ סי' ת"מ סי"ג (וע' גמ' דעירובין ד"ז גבי מבוי עקום. ומ"ש בזה הפ"מ על מ"א ססי' תנ"ג). מיהו נראה דהיינו דוקא כשהפלוגת' היא בצדדי הקולא. דאם ננקוט חומר' דמר ודמר עכ"פ. יוצא חומרא בהנדון. אבל כאן שהפלוגתא היא בעיקר טעם האיסור (דחוקותיהם). והקולות נמשכין ממילא למר בהא (באין פריצות) ולמר בהא (בשנשאר היכר). וא"כ אף אם ננקוט חומרי דתרווייהו (ר"ל דבין מצד פריצות ובין מצד שמתדמ' (בכל הבגדי' כגוי נוהג חוקותיהם) מ"מ בנדון שחומרי דתרווייהו ליכא (כגון באין פריצות וגם נשאר היכר) נרא' דפשיט' שיש להקל (אף אילו הי' יחיד מי שחולק ומחמיר גם בכה"ג) כ"ש שלפה"נ לא נמצא חולק ומחמיר גם בכה"ג. דגם לפי הנ"ל עפ"י ד' הטור ורמזי' ג"כ יש לומר שזה דוקא בכל הבגדי' והגם שלכאור' לפמ"ש בס' המצות להרמב"ם להתרחק ולגנות כו' לכאורה יש לומר דגם בבגד א' ואין פריצות שייך לומר שצריך לגנות כו'. וכן משמע קצת ממ"ש לא במלבוש ולא בשער וכיוצא. דמשמע דאין מדמין אפי' בדבר א' מ"מ כיון שמהרי"ק כתב בהדי' דלכל הפי' ברמב"ם (עכ"פ) בהיכר קצת סגי ולא מצינו חולק בהדיא ודאי נרא' דאין לחוש בס"נ כו'). ואם ח"ו כל הבגדים. וגם יש פריצות (כא' עכ"פ). לכאור' לכ"ע ה"ז כדין ערקתא. ואם בכולם אין פריצות. או יש פריצות ולא כולם. תלוי בפלוגת כנ"ל דלא ראי זה כו'

והנה לפ"ז אם הגזרה ח"ו בכל הבגדי' וגם בהסרת הכיסוי (הנק' יארמילקע. וקצוצי הפיאות) לפה"נ אין היתרים הנ"ל מועיל כלום) דלכ"ע ה"ז כערקת'. דבהסרת הכיסוי הנ"ל (דודאי לפעמי' יהי' בגלוי הראש) ודאי יש צד יהדות עכ"פ. לא מיבעי לדעת הב"י בא"ח סי' ח' דמשמע דאיסור' ממש איכ' בגילוי הראש. וכן משמע בשו"ע שם סי' ב' ובמ"א שם סק"ז לפי הגי' שלפנינו) בהלכ' ד"א עכ"פ) וסי' רפ"ב סק"ח. וכן הסכים בסי' מ"ט ס' ב' (וע"ש שכן דעת כה"ג) וכן משמע ברמזי' דפ"ק דקדושין (סי' מ"ו) כמ"ש הבה"ט בשם יד אהרן (וכן משמע לכאור' במס' כלה זה שגילה את ראשו רא"א ממזר כו') וע' בכור שור לשבת ד' קי"ח ב' מחמיר ע"ש. ואף לפ"מ שחולק הד"מ שם סי' ח' דליכא איסור ממש. וכן משמע בשו"ע סי' צ"א ס"ג וסי' קנ"א ס"ו וסי' רפ"ב ס"ג בהג"ה וכמ"ש מ"א סי' צ"א סק"ג דמ"ש סי' ב' היינו מד"ח. וכמ"ש הכלבו (ד"ו ע"ב) בשם הר"מ הובא בב"י שם וכ"ה בתשב"ץ קטן סי' תקמ"ט וכן משמע בגמ' דקידושין דל"א דרק ר"ה בדר"י לא מסגי כו' כדמשמע לשון תיתי לי כו' וכמ"ש בס' בר"י ס"ב והיינו שכ' מהרא"י סס"י ר"ג דלא אשכחן להדיא לאיסור (והא דאמר בג' דל"ג כמה חציף כו' אדרב' משמע שם שלא הקפיד אלא משום שלא כיסה כשחלף קמי' וכדמסיק דגיסי בהו רבנן ע"ש. וכן הך דמס' כלה נרא' דהקפיד' הי' רק במה שגילה לפניהם והרי זה שכיסה כו' משמע דמעיקר' הי' בגילוי ולא הקפידו עלי' כלל. ובההיא דנדרי' דל"ב אית' זימני דמיכסו וזימני דמגלו כו' משמע דאין קפיד' לסתם אדם עכ"פ. גם הרמב"ם פ"ה מה' דיעות ה"ו כתבי גבי ת"ח כו'). מ"מ כיון דלכ"ע עכ"פ מד"ח הוא שלא יהא בגילוי (אפי' בבית ובעמיד' ע' בכ"ש שם). וכדאי' בסוף שבת קנ"ו ב' כסי כו' דתיהוי עלך אימת' דשמיא כו'. שוב ממילא דינו לנד"ד כערקת' ר"ל דלרש"י הרי גם במנהג יהדות בלחוד דינא הכי. ולהרי"ף ורא"ש לפ"ד מהרי"ק ורמ"א שוב ממילא עתה שיש בזה הפרש והבדל בין ישראל לעמים מצד צניעו' יש ל"ת דחוקותיהם. וכמ"ש הט"ז בא"ח ס"ח סק"ג (ע"ש במ"ש כ"ש בחוק זה כו' מורה על י"ש כו' (ואולי) ר"ל דכה"ג אף למהרי"ק ורמ"א יש ל"ת דחוקותיהם. וכ"ה בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל במה"ת ססי' ב' וע"ש שהוסיף עוד דגם מצ"ע א"כ איסור ממש לדידן שנוהגין כולם בכיסוי ומשא"כ בימיהם שרוב העם (ר"ל זולת ת"ח) היו רגילי' לילך פעמי' הרבה בגילוי כו' (ואולי נלמד מגמ' דנדרי' הנ"ל וכדמשמע נמי מהך דמס' כלה קידושין דל"ג דזולת בפני רבנן אין קפיד' כלל כנ"ל והי' דרכם בגילוי כו')

אך בענין הפיאות. הנה לכאור' נרא' שמעיקר הדין מצ"ע אין שום איסור כלל לקצצם ולקצרם. שהרי לדיע' א' (בסתם) סי' קפ"א ס"ג אינו חייב אלא בתער. ור"ל דבמספרי' אפי' כעין תער (סמוך לבשר) מותר לכתח'. כמש"ש ס"י גבי זקן. דלדיע' זו דינם שוה. וכ"ה בטור ורמב"ם כאן בהדיא וכמ"ש הב"י כאן ושם דמתני' דקתני אינו חייב לאו דוקא כו' (וכ"ה בריטב"א דמכות דכ"א ע"ש סוף הסוגי' (דסיים דע"כ) הנזהר ה"ז משובח). וגם בלשון הר"ן במתני' שם אית' דבמספרי' מותר). ואף לדיע' ב' שלא בכעין תער עכ"פ משמע דשרי לכתחי' לכ"ע וכ"ה בהדיא בב"י לקמן גבי זקן וז"ל דאי לאו כעין תער מודים התוס' ורא"ש דשרי אף בראש כו' ומשמע שאין שום חשש בזה כלל. וכן משמע בריטב"א דרק בכעין תער הנזהר ה"ז משובח (ומשמע דהיינו לחוש לדעת התוס' כו' ע"ש). משמע דשלא כעין תער אין שום מקום כלל לחוש (לכ"ע). וע' שט"מ לנזיר מ"א א' ומכאן יש ללמוד שאסור כו' (והיינו כד' התוס') וסיים ומיהו דוקא סמוך לבשר