דברי נחמיה יורה דעה שמט

בה' יסה"ת וב"י סי' קנ"ז כשהתמי' על הרמב"ם דמשמע דס"ל דוקא מצוה ולא מנהג כו' כ' וז"ל ואפשר שהי' מפרש ערקתא כפי' הרי"ף שהיו רצועו' ישראל משונות כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם שזו מל"ת היא כמ"ש בפי"א מה' עכו"ם עכ"ל. ומשמע לכאור' דבגוונ' דהרי"ף פשיט' לי' שזו מל"ת היא לכ"ע. ובגוונ' דפרש"י אף להרמב"ם אין בו כ"א ממנהג יהדות. (דאל"כ לא הי' מקום תימ' כלל על הרמב"ם והל"ל דהרמב"ם ס"ל דערקת' מל"ת היא). ואין בזה חילוקי דיעות כלל לדינא. רק בפי' המציאו' דערקתא הוא שחולקי' (והנ"מ לדינא נמשך רק לענין יהרג וא"י בדברי' אחרים אי דוקא במצוה או גם בכל מנהג כו'). ולפ"ז דבריו סתומי' ביותר ומחוסר הבנה. מה כוונתו בחילוק הפי' במציאו'. ויש לומר בכמה אופני' אבל הכל דוחק. א' שלרש"י השינוי היא באיכות הקשיר' בלבד. ובזה ס"ל דלכ"ע אין בו משום מל"ת ממש. ולהרי"ף שהוא שינוי מראה. חשיב' כמתדמה להם במלבוש ממש. והוא דוחק שהרי ממה שהביא מהרי"ק ראי' ממ"ש רש"י כגון כו' דבליכ' צד יהדות אין איסור בלבוש שרגילי' העכו"ם כו' הרי דלא ס"ל לחלק בין שינוי קשירת הרצוע' לבין מלבוש ממש (והב"י ראה דבריו ואין סבר' דפשיט' לי' שלא כדבריו. בסתימו' ופשיטו' כ"כ). והב' דס"ל כתנאי הב' דמהרי"ק דגם בצד יהדות בעי' שיכוון להתדמו' דוקא. לכן למאי שפרש"י שהישראל עשו בע"א מצד צניעו' בלבד אף אם יכריחם לעשות כהגוים אין כאן כ"א העדר הצניעו' ולא מל"ת. אבל הרי"ף שפי' ששינו כדי שלא ילבשו כו'. והיינו שלא יתדמו. לכן אם יכריחם לעבור ע"ז היינו שיתדמו והוי מל"ת כו' וג"ז דוחק גדול. דמאי נ"מ בתחילת המחשב' במה שפירשו מהם סוף סוף עתה שיעשו כמותם מצד ההכרח ואונס הרי אין הכוונה להתדמו' ואף אם המאנס כוונתו שיתדמו מ"מ כיון שאין כוונת הישראל כן נרא' דליכ' מל"ת (למהרי"ק הנ"ל). וע' ר"ן בחי' לסנהדרין ס"א ב' מ"ש בשם הר"ד דגם בע"ז הא דא' יהרג וא"י פ"ד כשמכריחו לומר אלי אתה. אבל בסתם כיון שעושה מיראת מות ודאי לא קיבלה באלוה כו'. ואף למ"ש התוס' שם ד"ה רבא בשם י"מ דמשמע דבסתם עובד (אפי' ע"י הכרח המאנס) יהרג וא"י והיינו משום דכמדעתו דמי וכ"ה בהדי' בתוס' דשבת ע"ב ב' ד"ה רבא. מ"מ במפרש דמיראה קעביד דפטור לרבא יעבור ואל יהרג. א"כ גם הכא הרי אפשר לפרש כו'. ועוד דגם בסתם הא דהתם יהרג וא"י היינו משום דס"ל דבע"ז הגם שבאמת לא קיבלה באלוה חייב (כל שאינו ניכר). כמ"ש בתוס' דשבת שם (וכדמשמע פשט' דמתני' דסנהדרין שם ס' ב' אחד העובד כו' ואחד המקבלו כו' משמע דעובד אפי' אינו מקבלו). אבל כאן אם תלוי בכוונה להתדמות דוקא ודאי נרא' דהכרח המאנס אינו פועל שינוי בכוונת המלבוש. (ולכן גם לתי' א' דתוס' שם ורמב"ן שבחי' הר"ן דמשמע דגם מפרש לא מהני התם לענין יהרג וא"י כנ"ל דהיינו הכל משום דבע"ז גם בלא קיבלו באלוה יש מל"ת. ומשא"כ הכא אי בעי' כוונה דוקא כו' כנ"ל). א"ו נרא' דהכא הא דבשעת הגזיר' או בפרהסיא יהרג וא"י אי בעינן דוקא העברת מצוה ממש ע"כ היינו משום דגם בלי כוונה להתדמו' יש מל"ת דחוקותיהם. וכדמשמע באמת ברמב"ם דרפי"א מה' עכו"ם וכדלעיל. וא"כ גם במציאו' שבפרש"י יש מל"ת להרמב"ם. (ותו דלפמ"ש מהרי"ק דהרי"ף בדוקא נקט אדומות כו' הרי גם להרי"ף יש לומר שפירשו ישראלי' משום צניעו' כפרש"י ועוי"ל בפי' הכ"מ וב"י פי' ג' שהחילוק במציאו' בין רש"י לרי"ף הוא דלרש"י יש לומר שמיירי במקום דליכ' עכו"ם ואולי בכה"ג לא שייך באוקותיהם. והרי"ף שכ' כדי כו'. מיירי במקום שיש עכו"ם כו' (וצ"ע בפריש' ואינו תח"י) אופי' ד' דלרש"י מיירי שבלא"ה יש שינוי והבדל בין הישראל לעמים באיזה מלבוש. לכן די בזה לענין חוקותיהם ע' מהרי"ק. והרי"ף מיירי דשאר המלבושי' היו שוים רק הרצועו' היו משונות כדי להבדיל כו' וז"ש כדי שלא ילבשו כו' ובכה"ג הוי מל"ת (אך לפמ"ש מהרי"ק דהרי"ף בדוקא נקט אדומות כו' לפה"נ בכה"ג הגם שבלא"ה כבר ים הבדל. שייך קפידא דחוקותיהם וית' אי"ה. אלא שהכ"מ וב"י כאן לא העתיקו מד' הרי"ף אדומות כו' כ"א משונות סתם נרא' דלא ס"ל (כאן) כמהרי"ק בזה. וא"ש ולכאור' פי' זה היותר נכון קצת כו') וכיון שהכל דוחק יש לומר ג"כ פי' ה' שלשונו דחוק ואין כוונתו שהחילוק הוא רק במציאו' אלא כפשוטו שמחלקים בדין כדלעיל והיינו דלהרמב"ם גם בגוונ' דרש"י יש מל"ת. אלא לפי שברי"ף נזכר כדי שלא ילבשו כו' דמוכח דס"ל איסור גם ברצועו' לבד מצד שמתדמ' לגוי ולא כדפרש"י רק צניעו' לכן תלה בו (שברמב"ם דרפי"א דעכו"ם לא כ' כ"א מלבוש ממש). ולפי שברי"ף אין ראי' דר"ל מל"ת ממש דיש לומר רק איסור או מנהג טוב שלא להתדמות כנ"ל להטור, לכן כ' זה רק דרך אפשר (ושיעור הלשון בכ"מ וב"י. ואפשר דמפרש כהרי"ף שכ' כדי כו' ור"ל שזו מל"ת כמ"ש הרמב"ם רפי"א דעכו"ם במלבוש ויש לומר דה"ה ברצועו' כו'). ולכל הפירושי' בנד"ד נוטי' לחומר' זולת פי' הד' דלפ"ז יש צד קולא בנד"ד אם ישאר הבדל באיזה לבוש. וית' אי"ה אבל לפי' א' הרי בנד"ד בלבושי' ממש. ולפי' ב' הרי בנד"ד כוונת המאנם ודאי להתדמות ולפי' הג' הרי אנו ביניהם. ולפי' ה' הרי להרמב"ם הכל מל"ת

כלל הדברי' שבהך דערקתא רבו הפיר שי'. ורובם נוטי' לחומר' בנד"ד. אלא שמ"מ יש קצת צדדי קולא מב' פנים. א' בשנא' דה"ד בשיש צניעו' ופריצות בדבר (אם באיכו' הקשיר' או באדומית כו'). וגם בזה ב' אופני' אם דאז יש ג"כ מל"ת דחוקותיהם ממש וכדמשמע בכ"מ וב"י שכן כוונת הרי"ף למל"ת ממש. וכדמשמע ברמ"א סי' קע"ח דקאי על איסור חוקותיהם שברמב"ם וטור. וכ' וכ"ז כו' אדומו' כו' שזהו ד' מהרי"ק בפי' הרי"ף. וע' לבוש וט"ז סק"ה). ולפי"ז אין הדין דיהרג וא"י כ"א במל"ת ולא במנהג. וא"כ ודאי יש צד קולא בנד"ד בלבושי' שאין בהם משום צניעו' ופריצות. או אם דאז בשיש צניעו'. הוא דיהרג וא"י הוא משום המנהג צניעו' בלחוד כדפרשינו אשר לפ"ז עדיין אין בנד"ד צד קולא ברורה כ"כ. דיש לומר דלדידן גם באין פריצות. מ"מ זה גופ' ללבוש לבושי עכו"ם נמנע ממנהג' עכ"פ (לחוש לד' הרמב"ם וכה"ג). מלבד שיש לומר שד' רש"י אינם כ"א ברצועו'. אבל בלבושי' יודה שיש מל"ת בכולם כדמשמע מהרמב"ם (וכנ"ל שכן משמע בטור ורמזי' אליב' דרי"ף ורא"ש ג"כ). ונמצא שלפי' הרי"ף יש יותר צד קולא מלפי' רש"י (וכ"ז למהרי"ק ורמ"א. וכבר נת' שעפ"י הטור ורמזי' משמע דז"א. ושגם למהרי"ק אין כן דעת הרמב"ם וד' רמ"א שמרכיב ד' מהרי"ק בפי' הרי"ף עם ד' הרמב"ם צ"ע לכאור'). ובלא"ה מ"ש וכ"ז כו' אבל כו' רופא כו' לכאור' קשה הדיוקים דריש' וסיפ'. ויש לומר שדיוק דסיפ' דוקא ר"ל דוקא מלבוש מיוחד לרופא שרי אבל לא המיוחד לכלל אומתם אף שאין בו פריצות כנ"ל אליב' דמהרי"ק להרמב"ם. אלא שפשטות ד' רמ"א משמע שדיוקא דריש' דוקא לכאו', וצ"ע). אמנם צד קולא הב' הוא מש"ל בפי' ד' הכ"מ וב"י פי' ד'. דלפ"ז כל שנשאר איזה בגד בשינוי והבדל מהעכו"ם סגי אפי' להרמב"ם. וכמ"ש מהרי"ק בהדיא דלכל הפירושי' פשיט' שלא עלה ע"ד הרמב"ם שיצטרך לשנות כל המלבושי' כי מאחר שניכר ומובדל כו' פשיט' דאין צריך יותר עכ"ל. והנה לכאור' צד קולא זו הוא יותר פשוט בדין מאחר שמפורש במהרי"ק שכ"ה לכל הפירושי'. וגם מועלת יותר בנד"ד. היינו דלפ"ז לכאור' גם בבגדי' ששייך בהם צניעו' ופריצות שרי (מה שבאמת דבר זה צריך ביותר בנד"ד דמאן נוכח דלא שייך בהם פריצות כו'). אבל נראה דז"א. דמהרי"ק לא כ"כ אלא להרמב"ם. והוא דכבר נת' דגם הוא אין כוונתו להשוות דעת הרמב"ם עם מ"ש אליבי' דרש"י והרי"ף דדוקא ביש פריצו' כו' (כדמשמע לכאור'). אלא