דברי נחמיה יורה דעה שמח

שוים אין בזה מלת' ממש רק מנהג טוב (מעין אסמכת' דחוקותיהם) וזש"א אפי' ערקת' כו' ולפי"ז יש לומר שגם רש"י הכי ס"ל ודלא כנ"ל אליבי' דמהרי"ק כו'. והוא מוכרח למהרי"ק (אליבי' דרש"י עכ"פ) מדהביא ראי' מרש"י גם לענין שינוי לבוש ממש ע"ש. אבל אליבי' דהרי"ף אפשר שגם מהרי"ק מש"ש דבאדומות יש להקפיד ר"ל רק מצד צניעו' בלחוד. ולפי"ז יש לומר דלשיטתו הא דאין בזה משים חוקותיהם הוא מחמת תנאי הב' הנ"ל גם להרי"ף. אלא דהטור דס"ל בסי' קע"ח כהרמב"ם נראה דע"כ לא ס"ל כמהרי"ק אלא שמחלק בין רצועו' למלבושי' כו'). והרמב"ם שבפ"ה מהיסה"ת גבי יהרג וא"י לא הזכיר כלל הא דערקת'. אלא כ' לבטל דתם או מצוה מן המצות כו'. דמשמע מצוה ממש אבל לא מנהג בעלמ'. ובפי"א מה' ע"ז גבי חוקותיהם כ' דלא מדמין להם לא במלבוש כו' אלא יהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבישו כו' דמשמע שיש הכרח לישראל להשתנות ממלבושיהם. ולא די במה שלא יהא הכוונה להתדמות להם). הרי דס"ל כנ"ל להרי"ף (ורא"ש) בין בקולא דלענין יהרג וא"י ובין בחומר' דלענין איסור בחוקותיהם. ולא עוד אלא דמשמע ודאי מדבריו בה' ע"ז הנ"ל דמחמיר באיסור חוקותיהם אפי' במלבוש שאינו מורה פריצות כלל. ונרא' דגם מהרי"ק מודה בזה אליבי' דהרמב"ם שלא הזכיר אדומי' כו' כדרך שכ' הרי"ף אלא כללא כייל. ומה שמדייק ממ"ש הרמב"ם אח"כ דלא ילבש במלבוש המיוחד להם. אין כוונתו לדייק דדוקא כשיש בי פריצי' וכה"ג דזה לא נשמע כלל מלשון המיוחד להם. אלא כוונתו לדייק דלא אסר הרמב"ם אלא כשכבר נתייחד להם. ר"ל שכבר הי' עכ"פ איזה זמן שלא נשתנו במלבושם. מאיזה טעם שיהי' (או בלי טעם כלל). אבל אם עדיין לא נתייחד להם (כגון שעתה רוצים העכו"ם לחדש איזה מלבוש. וה"ה או כ"ש בדור שמצאו שמלבושיהם שוים כשל עכו"ם וכמו באשכנז) אין חיוב להשתנות מהם עכ"פ. וזש"ש דלא נאסר אלא כשכבר נתייחד להם ופירשו הישראלי' ממנו משום צניעו' או משום טעם אחר. הרי דלאו דוקא שפירשו משום צניעו' אלא אף מאיזה טעם אחר (אף שאין בו שום צד יהודית). ומש"ש ודין הוא התם שיאסר דכיון שנתייחד להם מפני גיותן ופירשו הישראלי' מפני יהודית אז כשלובשי' הישראלי' נרא' כמודה להם כו' ע"כ מ"ש מפני גיותן ויהודית אינו ר"ל שאותן הבגדי' מצ"ע מורים על גיות או יהודית אלא מפני שכבר נתייחד והורגלו אלו לגוים ואלו לישראלי' ממילא אלו מורים (ומסמנים) על גוים ואלו על ישראלי'. אשר ע"כ ממילא אם יתלבש הישראל באותן הבגדים שכבר נתייחדו והורגלו בהם הגוים הרי הוא מתראה כגוי. לכן נרא' כמודה להם ונמשך אחריהם. וזהו שמסיים. וטעם זה לא שייך אלא בלבוש שנתייחד לכלל אומתם (מחמת גיותן כדפי') אבל הקאפ"א הזאת (שהוא הנדון שלו שכל עיקרו לא בא בשביל זה) שלא נתייחד לכלל אומתם כו' פשיט' דאין זה מלבוש המיוחד להם מאחר שלא נתייחד אלא לחכמי' כו' משמע כוונתו כנ"ל. שכל שנתייחד (מכבר) לכלל אומתם. ממילא מצד זה גופ' נק' המיוחד להם. אעפ"י שאין בו הורא' על פריצות לצד גיות כלל (ודומי' דהקאפ"א כו'). מ"מ ממילא מורה על גוי מצד שכל הגוים הורגלו בו. ולאפוקי הקאפ"א שלא הורגלו בו כ"א החכמי' ס"ל דממילא אינו מורה על גיותו דווקא. ובב"י וכ"מ שם ראיתי שבהעתיקו ד' מהרי"ק הנ"ל שפי' המיוחד להם. שכיון שנתייחד להם מפני גיותן ופירשו הישראלי' מפני יהדותו כו'. מסיים אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם עד"ז כו'. מזה משמע לכאור' שר"ל שאף במיוחד להם יש חילוק על איזה דרך נתייחד כו'. ומשמע לפי"ז דפי' מפני גיותן ויהדותן היינו דוקא שהלבוש מצ"ע מורה על צד גיות או יהדות. יכל שאין היחוד עד"ז לא נאסר. אבל באמת האי סיומ' אינו במהרי"ק כלל. אלא כנ"ל וע"כ לפה"נ דגם הב"י במ"ש אבל כשאינו מיוחד להם עד"ז כו'. ר"ל שאינו מיוחד לכלל אומתם. אלא לחכמי' כמו הקאפ"א דאז אינו מורה על גיותן כו' כנ"ל. ונמצא לפי"ז דרש"י ורי"ף ורמב"ם הם ג' דיעות מחולקי' בענין איסור לבושי' משום חוקותיהם. דלרש"י (לפ"מ דמשמע במהרי"ק דלא ס"ל לחלק בין ערקת' לשאר מלבוש דא"כ אין ראייתו מרש"י כלום ע"ש) ס"ל דגם בלבוש שכבר נתייחד לגוים. וגם יש בו משום פריצות. אין בזה איסור בחוקותיהם ממש וכשאינו מכוין להתדמות עכ"פ כו'). ולהרי"ף כל שיש בו משום פריצות יש בו משום חוקותיהם ממש אף אי אינו מכוין להתדמות. ואפי' כשעדיין אינו מיוחד להם. (וכן בדור שכבר הולכי' בשוה כו') שכן משמע מדנתן טעם שהישראל היו עושין שחורו' כדי שלא ילבשו כו' משמע שיש קפיד' בזה שיבדלו לכתחי' ולא ילבשו בשוה לעכו"ם ומשמע דהיינו משום חוקותיהם (באדומו' עכ"פ). (אלא דאין זה מוכרח כ"כ וכנ"ל בהג"ה דיש לומר מ"ש כדי שלא ילבשו כו' היינו רק ממנהג'. אי משום צניעו' כדרך מהרי"ק או דזה שנצרך להשתנו' מהם ברצועות הוא מנהג טוב. כדמשמע להטור ורמזי'. ומשום חוקותיהם ממש אין בזה. למהרי"ק מצד תנאי הב'. ולהטור מפני שהוא רק ברציעו' בלבד כנ"ל. ובין כך ובין כך רש"י ורי"ף שוים לפ"ז וא"ש מ"ש מהרי"ק הן הן ד' רש"י הן הן ד' הרי"ף כו'). ולהרמב"ם כל שכבר נתייחד להם יהי' מאיזה טעם וסיב' שיהי'. אף שאין בו משום פריצות אסור משום חוקותיהם ממש ואפי' אם לא יהא הכוונה להתדמות כו'. וזה אפי' למהרי"ק אבל פשטו' ד' הרמב"ם ממ"ש שיהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו כו' כמי שהוא מובדל מהם במדעו כו' יותר משמע שיש חיוב שיבדל מהם במלבושו עכ"פ (וכמו בדיעותיו). וכן משמע בס' המצות שלו סי' ל' מל"ת ש"כ וזה כולו להתרחק מהם ולגנות כל חוקותיהם ואפי' במלבוש. משמע שלא די בשיתרחק מלהיות נגרר אחריהם אלא שצריך לגנות כו'. וא"כ ראוי לכתחי' שיהי' לבושם בשינוי דוקא. והנ"מ (לנד"ד) בענין שעת הגזירה. בשינוי בגדים. הנה לדעת הרמב"ם. ודאי הרי זה כדין ערקת' כו'. גם אי אין בזה משום פריצות כו'. ולדעת רש"י עפ"ד מהרי"ק. תלוי אם יש בהם משום פריצותא דאז אף את"ל דמ"מ אין בזה משום חוקותיהם ממש (מחמת שזה בהכרח וחסר תנאי הב' להתדמות כו'. או אף אי לא ס"ל לרש"י כלל בחוקותיהם בבגדי') מ"מ הרי ס"ל דגם במנהג צניעו' בעלמ' כו'. ותלמוד ערוך הוא ערקת' כו'. אבל אם אין בהם משום פריצות לכאור' למהרי"ק שרי לגמרי. (אלא שצ"ע שיש לומר כיון דסוף סוף אנו תופסי' זה (לפה"נ) לאיסור מצד שיש לחוש לדעת הרמב"ם וסיעתו שיש בזה משום חוקותיהם. עכ"פ לא יבצר לדידן למנהג טוב. אשר לרש"י זה דין ערקתא כו'). וכן להרי"ף תלוי אם יש בהם פריצות דאז יש בזה משום חוקותיהם והרי זה כערקתא ואי אין בהם פריצות לא דמי לערקת'. (ואף אי נימ' דמ"מ לדידן הרי זה מנהג טוב כנ"ל. מ"מ לפי הנ"ל ס"ל להרי"ף דוקא במלת' דחוקותיהם ממש הוא דין ערקת' כו'. ואם נאמ' דמ"ש מהרי"ק להרי"ף יש קפיד' ר"ל רק מנהג צניעו'. א"כ ס"ל כרש"י ממש בכל. ותלוי בסבר' הנ"ל). וכ"ז למהרי"ק אבל לפי מה דמשמע מטור ורמזי' אף לרי"ף ורא"ש גם באין בהם פריצות הוי כערקתא (משום דזה גופ' שלא ללבוש כמותם הוי מנהג טוב עכ"פ מעין אסמכתא דחוקותיהם להרי"ף ורא"ש וכ"ש לפי הנ"ל דס"ל לחלק בין רצועו' בלבד דבזה ליכ' רק מנהג טוב כנ"ל (גם באין פריצות). לבין לבושי' ממש דבזה איכ' משום חוקותיהם ממש גם בדליכ' פריצות. וכמ"ש הטור סי' קע"ח כהרמב"ם. ולפי"ז גם רש"י יש לומר דהכי ס"ל. ונמצא לפ"ז שכמעט אין פלוגת' בין רש"י ורי"ף ורמב"ם (ולכולם לחומר' בנד"ד) רק דלרש"י ורי"ף ליכא ברצועו' כ"א ממנהג'. ונשמע מזה חומר' בכל מנהג טוב שדינו כערקתא. משא"כ להרמב"ם דין רצועו' כדין לבושי'. ולכן לא נשמע מערקתא כ"א בביטול מצות ל"ת ממש. ולא במנהג' כו' אבל בענין שינוי בגדי' (ורצועו') כולם שוים (לדינא). והנה הכ"מ