דברי נחמיה יורה דעה שמז

תשוב' לגדול א' ע"ד שינוי הבגדים

הנה לכאור' מה שיש לצדד להקל. הוא מב' (וג') פנים ועם היות שאינם ברורי' ומרווחים כ"כ. אבל מ"מ אין להחליט לחומר' בס"נ כו' (אם לא ממד"ח למאן דס"ל ואולי ית' אי"ה). א' מכח ד' מהרי"ק שפ"ח שהובא להלכה ברמ"א רסי' קע"ח בלי חולק. שכל שאין השינוי מצד צניעות ופריצות כו' מותר לגמרי. וגם הט"ז וש"ך וש"א מודים לזה. דאף שהש"ך פקפק על ראי' א' דמהרי"ק מ"מ משמע שלדינא מודה משאר הראיות דשם (גם ע' סתפ"ל שת"י). זולת הגר"א שם חולק. אבל אין בדבריו הכרח ראיו' שהסוגי' דסנהדרי' (נ"ב ב') תירץ שם בעצמו אליב' דמהרי"ק. דס"ל דבשריפ' ליכא טעם. מש"ה בעינן דוקא דכתיבא כו'. ובסייף אף דאיכא טעם היינו רק נגד קופיץ שמנוולת יותר. אבל מ"מ יש לומר דס"ל לרבנן דאי לאו דכתיב' לא היו דנין כלל בסייף (ולא בקופיץ. אלא מית' אחרת לגמרי כגון חנק דהיא סתם מית' כדפרש"י ד"ה קטל בר חורין שאינה מנוולת ונגד זה ליכא טעם בסייף ולא הוי גמרינן מינייהו. אלא כיון דכתי' כו'). ואדרבה הרי הביא ראי' לפי' זה. דלפשוטו קשה הא התזה לא כתיב. (ר"ל וא"כ אם איתא דאף בדאיכ' טעם יש בי' משום חוקם למה פליגי רבנן אר"י דא' קוצץ בקופיץ דוקא (וגם זה בכלל חרב הוא. ובפרט למאי דמסיק דמעגלה ערופ' נפ"ל סייף והתם בקופיץ). אע"כ הא דלרבנן מתיזין בסייף ולא קוצץ בקופיץ היינו משום דכיון דבזה יש טעם לית בי' משום חוקתיהם אלא דאי לא הוי כתיב סייף כלל היו דנין בחנק (וכה"ג) דבזה ליכא טעם כו'. ור"י יש לומר דבאמת ס"ל דאף בדאיכ' טעם יש בו משום חוקותיהם. ולא קי"ל כוותי' אלא כרבנן. והן אמת דלאו ראי' גמור' היא. דיש לומר ג"כ דהא דאמרי' כיון דכתי' סייף ר"ל בהתזה דוקא). מכח הקרא דואהבת לרעך ברור לו כו' כדמסיק. אבל עכ"פ אין מסוגי' זו הכרח כ"כ לדחות ד' מהרי"ק וסיעתו. (וע"ד מ"ש שד' הר"ן דע"ז תמוהים ע' בחי' הר"ן לסנהדרין שם וצ"ע בכוונתו). ומ"ש דפשט ד' הרי ף אפי' ערקת' כו' ודאי משום רצוע' א' אינו משום פריצות. א"י הרי רש"י כ' ג"כ בהדי' ודרך העכו"ם לקשור כך כו' ודרך ישראל להיות צנועים כו'. הרי דשייך צניעו' ופריצות בשינוי קשירת הרצוע' וה"ה (או כ"ש) בשינוי המראה שלה. וכן הסמ"ג עשין ה' והגמ"י פ"ה מה' יסה"ת כ' דפי' ערקתא רצוע' שנהגו לשנותה משל עכו"ם משום צניעו' כו'. וגם לשיטתו דס"ל דהכל אסור. אלא שאין האיסור כ"א כשעושה כך מצד שלומד זה מהם. (ומזה משמע דמש"ש אבל מלבוש שהיינו לובשים בלא"ה כו' האי היינו אין פי' לשון עבר ר"ל שכבר היינו לובשים מקודם להם או בזמן אחד (והיינו בכל דור שכבר הושוו כו'). אלא אף שהם לבשו מקודם. כל שגם אילו הם לא היו לובשים מכבר היינו לובשים עתה. באיזו טעם שיהי' מותר. כיון שאין אנו לומדי' מהם. וכן משמע מהא דא' בגמ' לא מינייהו גמרינן אלא שממה שתלה הדבר במ"ש הרמב"ם המיוחד להם לא משמע כן קצת וצ"ע). א"כ בהך דערקת'. שאין הישראל עושה כך מצד שלומד מהם כ"א מצד הכרח המאנס. למה יהרג וא"י ואף אם כוונת העכו"ם להעביר על ד"ת. שסוברי' שאסור מ"מ כיון שבאמת אין איסור. צ"ע אם יש לומר בכה"ג דיהרג וא"י משום חה"ש. לפ"מ שסובר העכו"ם. והרי חה"ש דפרהסיא הוא דוקא בפני עשרה מישראל. (גם יכול להודיע להעכו"ם שאין איסור). גם א"כ יש לומר שמטעם זה יהא איסור באמת לעולם ללבוש מלבושי עכו"ם אף שאינו לומד מהם. מצד שיהא נרא' ככופר לפ"מ שסוברי' העכו"ם. ע' תה"ד ססי' קצ"ז במ"ש סוברי' העכו"ם כו' נרא' ככופר כו'. הן אמת דגם על מהרי"ק קשה לכאור'. דמבואר שם דגם לשיטתו דהאיסור הוא דוקא בדבר שיש בו פריצות. נצרך עוד תנאי שעושה כן בכוונה כדי להתדמות אליהם כו'. וא"כ קשה ג"כ בהך דערקתא שעושה רק מהכרח המאנס כו' וכנ"ל. אך יש לומר דמ"ש דדוקא כשעושה כדי להתדמות כו' היינו רק לענין איסור הליכה בחוקותיהם. שהוא מל"ת מה"ת. א"כ דכל שעושה כן מצ"ע ולא כדי להדמות אליהם לא שייך לומר שהולך בחוקותיהם. אבל מ"מ הרי הפריצות מצנע ודאי תיעב' לישראל ואיכ' צד יהודית עכ"פ. ולכן בהא דערקת' דלמהרי"ק היינו שינוי בפריצות. יש לומר דס"ל דגם בשינוי שאין בו כ"א משום מנהג צניעו' בלבד יקדש השם כו' וכדפרש"י. אבל הגר"א דס"ל דערקת' לית בי' משום צניעו' כלל. ומשום חוקותיהם ס"ל (דהכל אסור אבל) דוקא כשלומד מהם. א"כ כשעושה רק מצד הכרח האונס לכאור' אין טעם למה יהרג וא"י דכיון שאינו דרך לימוד מהם. וגם אין בו פריצות מותר לגמרי הוא על האמת וצ"ע. ונראה לכאור' דה"ט משום דהמאנס עפ"י כוונתו להדמות וללמוד מהם וה"ז חוקותיהם כו' והנה מד' מהרי"ק משמע לכאור' שד' רש"י והרי"ף גבי ערקת' וגם ד' הרמב"ם דרפי"א מה' עכו"ם הכל עולים בקנה א'. וצ"ע בזה. דלפה"נ מד' רש"י שכ' כגון שיש צד יהודית כו' אפי' שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמ' יקדש כו'. ש"מ תלת א' לחומר' בענין הדין דיהרג וא"י (דמשמע דס"ל) דאף בכל דבר שאין בו מנוה כ"א מנהג טוב כן. וכ"ה בהגמי' שם בה' יסה"ת בשם הרא"ם ובטור סי' קנ"ז. ותרתי לקולא בענין איסור חוקותיהם, א' כמ"ש מהרי"ק בהדי' דמדהוצרך לפרש כגון כו' משמע דאילו אם שניהם שוין בדרך צניעו' אפי' אם כבר הנהיגו הגוים במלבוש א' והישראלי' במלבוש אחר. אין איסור כלל לישראל ללבוש לבוש הנהוג בין הגוים. והב' דגם אי המלבוש של ישראל הוא בדרך צניעו' יותר הרי משמע מד' רש"י שמ"מ אין בו איסור ממש ללבוש כשלהם משום חוקותיהם שהוא מל"ת ממש אלא אין בזה כ"א משום שינוי מנהג צניעו' בעלמ'. וע"כ (אם לא נרצה לומר דרש"י לית לי' כלל איסור בחוקותיהם ל"ת בענין המלבושי' כ"א כמו דרכי האמורי שבספ"ו דשבת וכה"ג ע"ש בפרש"י דמתני') צ"ל שיש עוד תנאי באיסור חוקותיהם. שיעשה בכוונה כדי להתדמות להם. כמ"ש מהרי"ק שם בריש דבריו כנ"ל אבל הרי"ף שכ' פי' העכו"ם כו' אדומי' וישראל היו עושין (המצוע') שחורו' כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם כו'. משמע דהיינו משום חוקותיהם הוצרכו ישראל לשנות משל עכו"ם. אלא שמהרי"ק ס"ל דמאי דנקט אדומי' ושחורו' הוא בדוקא לפי שבזה שייך צניעו' ופריצו'. אבל עכ"פ בכה"ג משמע דיש איסור משום חוקותיהם ממש. הגם אם לא יהי' הכוונה להתדמו'. שהרי משמע שהי' הכרח לישראל לעשות שחורו' כדי שלא ילבשו כו' (ולא משום צניעו' בלבד). וה"ז דלא כמ"ש מהרי"ק לעיל בתנאי הב' עכ"פ (ובאמת ברמזי' משמע דגם אדומו' ושחורו' לאו דוקא שהרי סתם וכ' שנוהגין ישראל לשנותה. עם שהרא"ש כ' ג"כ כלשון הרי"ף ובענין הדין דיהרג וא"י משמע דס"ל לקולא ר"ל דדוקא היכ' דאית בי' משום מל"ת ממש דחוקותיהם אבל משום מנהג' בעלמ' הרי אין ראי' (לפי הנ"ל). אך לפ"ז צ"ע על הטור למה החליט שגם על מנהג בעלמ' יהרג וא"י (בשעת כו') אם להרי"ף ז"א והרי גם אביו הרא"ש כ' כלשון הרי"ף. (ולכאו' עלה ע"ד דס"ל שאין במלבושי' כלל משום חוקותיהם. ומ"ש הרי"ף ורא"ש כדי שלא ילבשו כו' היינו רק שישראל נהגו כן למנהג יהודית בעלמ' ר"ל דאף שאין בשינוי זה משום צניעו' דשניהם שוים לענין הצניעו'. מ"מ זה גופ' שיהי' שינוי והבדל בלבושי' בין ישראל לעמים זהו מנהג טוב עכ"פ וכן משמע קצת לשון הרמזי' שכ' שנוהגין ישראל לשנות' משל עכו"ם. משמע רק מנהג'. ומשמע משום שיהי' שינוי משל עכו"ם ולאו דוקא אדומי' כו' וכנ"ל). אך הרי בסי' קע"ח מבואר דס"ל כהרמב"ם שיש בלבושי' משום מל"ת דחוקותיהם ממש ולוקין ע"ז. ואולי צ"ל דס"ל דה"ד בלבושי' ממש. אבל משום שרצועו' המנעל יהיו