דברי נחמיה יורה דעה שמו

ר"מ רל"ב. וע"כ צ"ל דרק המנהג הוא כן לינקוט קילא דמר וקילא דמר. (מאיזה טעה שיהי'. ועכ"פ אינם סותרים בסברא כשדרס וגלגולת כו' ויש לעיין במ"א ואחרונים ססי' תצ"ג ובכ"ד). אבל הפוסקים ודאי פליגי. ומעתה ממילא אין לתפוס על המ"א מאותן הפוסקים שמוכח מדבריהם דחלוק לענין אבל כשאר בגדים די"ל דס"ל כאותן החולקים על הרמב"ם וערוך בפי' אפרקסותו ובפרט רש"י וסמ"ק הנזכר בסי' שפ"ט מבואר הוא בסי' ש"מ דהם מהחולקים והטור שהביא דבריהם בשפ"ט סתם עם היות שבסי' ש"מ הביא ב' הדיעות בלי הכרעה (עכ"פ) מ"מ לפי בה שראיתי ברמזים (סי' צ) לא העתיק מהרא"ש כ"א פי' רש"י ולא פי' הערוך. הי' משמע דהכי ס"ל וא"כ הי' נראה ע"כ דגם דעת הרא"ש כן וא"ש מה שגם בו נזכר חלוק בהעתקתו דברי ראב"ד גבי גיהוץ יוצא מתחת המכבש ובסי' ק') (והי' מתורץ ג"כ דברי הרא"ש וטור א"ח תקנ"א גבי כלי פשתן הנ"ל ויתבאר לקמן. אבל א"צ לזה כאן דאף אי ס"ל דאין הכרעה כזה וכדעת הר"פ הנ"ל. מ"מ הרי גם הר"פ בהגהת סמ"ק (בדין שלשים אות ה') נראה בהדיא שהסכים לדין חלוק שנזכר בספ"ק שם. וע"כ צ"ל דמשום דגבי קריעה מסיק דתליא במנהגא. וכאן המנהג להחמיר. וכן י"ל דמש"ה לא נמנעו ג"כ הרא"ש וטור מלהעתיקם ד' הפוס' שנראה מדבריהם דחלוק כשאר בגדים (ממש) וכן צ"ל טעם הב"י ורמ"א ושארי אחרונים בסי' שפ"כו. משום דהמנהג ודאי להחמיר. (כמבואר ממ"ש רש"ל וש"א שנהגו להחמיר גם בשבת באבילות כו', וכנ"ל) והב"י א"ש טפי שום גבי קריעה כתב דמנהג להחמיר. אבל רמ"א הרי גבי קריעה כ' שמנהג להקל כנ"ל מ"מ מאחר שהסכימו שעל כה"ג א' עקום שה' רופפת הלך אחר מנהג. אין קפידא כ"כ אם במקום א' פשט המנהג כהמחמיר ובמ"א כהמיקל. ואפשר משום דמ"מ עכ"פ לא נזכר פלוגתא זו בהדיא כאן באבילות. גם באמת עם היות שבגמרא אמרו ה' כמיקל באבל ולא כן פשט המנהג כהמחמיר ובמ"א כהמיקל ואפשר משום דמ"מ עכ"פ לא נזכר פלוגתא זו בהדיא כאן באבילות גם באמת אם היינו שבגמ' אמרו ה' כמיקל באבל ולא כן. בקריעה כדאיתא בפ"ק דכ"ו ב'. מ"מ במנהגים נהפך הוא שהרבה הוסיפו להחמיר באבילות משא"כ בקריעה. ועכ"פ כמדומה שלא נזכר ברמ"א חלוק בהדיא לאסור גבי אבל גם בחול אלא דשתיקה כהודאה דמי') כו'. אמנם עדיין אינו מספיק לתרץ בכה"ג דברי הרא"ש מטא"ח סי' תקכ"א הנ"ל שהרי פ"מ שפי' הא דכלי פשתן אין מהם משום גיהוץ שבגימרא. הוא משום שאין חוששין לנוהגן יפה לפי שקרובין לבשר למתמאיו זיעה. א"כ מיירי בחלוק וכה"ג והרי עכ"ז איתא שם בגימרא דללובשן מיהו אסור מדינא ממש וא"כ לפי הנ"ל קשה למה לא הכריעו כהחולקים על פי' הערוך ורמב"ם הנ"ל וכן משמע שזה קשה לפ"מ שהחליט הב"י ביו"ד סי' ש"מ שס שהרא"ש הסכים להערוך שם ע"ש. (וטעמו נראה משום שהביא הרא"ש הא דהערוך באחרונה. וכמ"ש הב"י כעין זה בצד כמו גם בסי' שפ"ט סד"ה תניא. וכמ"ש גם כן הג"מ כעין זה גבי אפרקסותו על הסמ"ג ע"ש. מ"מ צ"ע היא דרמזי' הנ"ל) ומסתמא כן הוא גם כן דעת הטור לפ"ז (שהביא ג"כ פי' הערוך לבסוף) והנ"ל בזה הוא דבאמת לפ"מ שהובא פי' הערוך ברא"ש וטור אין כוונתו כלל טל כעין חלוק אלא הוא בגד קטן שלובשין תחת החלוק (וכן מבואר בהדיא ממה שהביא הרא"ש ממ"ס ד"א ע"ש וכ"ה בסמ"ק) ואין עושין אותו לשם לבוש כלל רק כדי לקבל הזיעה. משא"כ החלוק (אפילו באותן שאין להם מתחתיו אותו הבגד הנ"ל) הרי הוא באמת נעשה לשם לבוש (וכאשר הוא באמת שבלי חלוק לא יועילו שאר בגדים שהם נפתאים וכערום יחשב וחציפת גדול. זכר לדבר מארז"ל חלוק של ת"ח שאין בשרו נראה מתחתיו כו') אלא שממילא מתמלא זיעה אבל לא שנעשה רק לכך כו' לכן לא קש' מידי לדידהו מהא דכלי פשתן הנ"ל אף אי ס"ל במוחלט בהערוך. וכן יתורץ בזה דעת רמב"ן דלפמ"ש הב"י ס"ל ג"כ במוחלט כהערוך. ועכ"ז שתק מזה בהביאו דברי רש"י ז"ל שבסי' שפ"ט) וגם לפי"ז הי' נראה לומר כן. גם בדע"י הרמב"ם דבגד הזיעה שכתב הוא דוקא בכעין הנ"ל ולא חלוק (וכן משמע מפי' המשניות שלו פט"ז דשבת גבי י"ח כלים דר"י ע"ש שכתב ובגד הזיעה כו'. וחלוק כו'. ועיין בהגהת הש"ס שם בשם הערוך) אך מ"מ עם שזה הי' נראה נכון בדעת הערוך ורמב"ם ושעכ"פ י"ל דהכי ס"ל לרא"ש וטור. אבל הר"פ מבואר דלא ס"ל לחלק בהכי לדעת העריך כו'. שהרי כתב בפירוש חלוק מפשתן כו'. (ושקורין קאליזע) שע"כ נראה לומר דס"ל דאף דוודאי משמע מערוך דרק אותו בגד הקטן נק' אפרקסותו וממילא משמע דהחלוק אין דינו כן. היינו בימי קדם שהי' להם אותו בגד אז ממילא וודאי אין להחלוק דין בגד דהזיעה. אבל לדידן דאין אותו בגד הקטון נק' אפרקסותו וממילא משמע דהחלוק אין דינו כך. היינו בימי קדם שהי' הערוך ואין עושין אותו ללבוש אלא כו'. הוא שלא לעיכובא וגם יותר נראה דלשון זה הוא לשון הרא"ש וטור עצמם ולא מלשון הערוך (ובסמ"ג והגמ"י אינו) ולהר"פ עיקר טעם הערוך ורמב"ם אינו אלא שלפי שזה מקבל הזיעה ומתלכלך תמיד אינו חשוב להקרא בגד אף אם לא נעשה לכך לבד. וממילא ראוי שעתה שהחלוק דבוק לבשרו יש לו ג"כ דין אותו בגד והרי היא מפסיק (קצת) בין החלוק לבשר. פ"מ יש גם לחלוק דין זה וכש"כ לאותו בגד. וזה וודאי למ"כ מהערוך והוא דוחק גדול מצ"ע. לכן יותר נראה כנ"ל. או דגם המדרש דמשמע שם דאפרקסותו היינו חלוק. היינו במי שאין לבוש אחר מפסיק ואני לא מצאתי אותו המדרש לעיין בו. ועכ"פ הא וודאי לא נ"ל כלל לומר שהמדרש וגם הר"פ קורא חלוק לאותו בגד כו' ואין להאריך בזה כי לא נראה כלל)

והנה עם היות שלפי הנ"ל שלש מחלוקת בדבר. כי גם אליבא דהערוך ורמב"ם יש ב' דיעות לענין החלוק שלנו. עכ"ז מאחר שהנראה מדברי השו"ע וכש"כ מדברי רמ"א בההג"ה שהחלוק שלטו נק' בגד הזיעה ושבו אין הכרע בדין עכ"פ אז חייב בקריעה ותליא במנהגא כו'. אין לנו אחר הסכמת דבריהם כלום. לכן ממילא אין לתפיס על המ"א. ויפה כתב גבי שבת חזון ואפי' בחל בו ט"ב. מאחר שלפי המתבאר למעלה אין בו איסור מדינא כלל אף במכובסי' אלא שממנהגא י"ל שנהגו להחמיר בכיבוס (אף בבגד שאינו מבג"ש (עמ"א סקי"ד ממשמעות הד"מ ע"ש) ע"ז כתב שפיר דעכ"פ בכתונת דבלא"ה קיל כרמ"א ביו"ד שהוא נק' בגד הזיעה ושבו יש פלוגתא בלי הכרעה אי נק' בגד ותליא במנהגא כנ"ל. שוב כאן ודאי אין להחמיר כלל. והמחמיר שוטה כו'. והלבה באבל כד' המקיל: