דברי נחמיה יורה דעה שמג

אף איהו (הי' מודה שאינו נוהג בשבת אפי' בצנעה. דק"ו נמי הוא ממה שמצינו שהקילו במשנה לכבס בה נגד כבוד השבת בעלמא דאח"כ. (אלא שמציאות זה לא משכחת לה כלל אם לא בחל ט"ב בשבת וית' אי"ה). אלא דס"ל שאין ראי' מזה לדינים הנהוגים בט"ב עצמו שלא מצינו בהם שהקילו לגמרי מפני כבוד שבת יש ללמוד מאבל. והרא"ש ס"ל מאחר שעכ"פ מצינו דל"ד לאבל. אין ללמוד גם בזה כו'. אמנם הנה הטעם הב' מצינו בברייתא בגמ' שהקילו בשבת לגמרי גם בדין הנוהג עט"ב כמו בחול עט"ב בשבת שמעלה על שולחנו כו' והיינו אף דסעודה מפסקת האסורה מדינא בבשר כו'. ולכאורה ודאי זה חשוב צינעה אילו הי' מונע מבשר בסעודה זו שהרי כל מה שאדם עושה בתוך ביתו נק' צנעה כ"ש בשב וא"ת ומה גם דלאו כ"ע כו'. וכאשר באמת כמה גדולים נמנעו וע"כ ס"ל דזה חשיב צנעה. ואף הטור דפליג ואוסר הרי פי' דרק המונע משום אבל כו'. והיינו משום דבאמת וודאי אין סברא שיהי' חובה לאכול בשר אז. (וע"ד פח"ז חובה) שהרי זהו בצינעה תוך ביתו וגם דוודאי הרבה יש שאין אוכלים בלא"ה. וא"כ ודאי עכ"פ צנעה הוא. וא"כ אם נדמהו לדיני אבל יהי' ראוי לחייבו לנהוג בכה"ג שהרי גם בב' מינים האחרונים דלעיל חייב לנהוג בתוך ביתו עכ"פ כדלעיל. וכדמפורש בגמ' (לרמב"ן) מהא דאביי אשכחי' לר"י דפריס סודרא כו'. והשיב דברים שבצנעה נוהג פי' חייב לנהוג והיינו אפי' בעטיפת הישמעאלים. ואף בלי מנעלים ברגליו מ"מ תוך ביתו חייב. כ"ש אכילת בשר בסעודה מפסקת שהוא בשב וא ת. והרבה אין אוכלי' בלא"ה והוא תוך ביתו. כ"ש שהו' ראוי לחייב שלא לאכול. (כ"ש שאין מקום למ"ש בטור אסורק למנוע כו'. ובפרט מאין יודע שמונע משום אבל). (בשגם מנעלים ברגליו כו') אלא ע"כ דל"ד לאבל גם בענין דיני עט"ב שבטלו רק מפני כבוד שבת גרידא. (לא מפני אבלות בשבת שזה רק בפרהסיא כו') ולכן ס"ל להטור דאף גם יש איסור למנוע משום אבל. משום דס"ל דהא דגבי אבל אף בפרהסי' אין איסור היכא שאין ניכר כ"כ שעושה משום אבלות כגון דבר דלאו כ"ע כו'. או ע"י מנעלים לרגליו כו'. הינו רק משום דעי"ז חשוב כצנעה לענין שיהי' רשות עכ"פ משא"כ הכא שגם בצנעה ממש אינו נוהג שוב יש איסור למנוע משום אבל אפי' בצנעה. וממילא אין מועיל גם מנעלים ברגליו כו' (ואף גם שאין ניכר שהמונע זה כוונתו משום אבלות דוקא כו') והחולקים שבטור שם שהיו מונעים א"ע מבשר י"ל דם ל דאף דכאן גם בצנעה אין חיוב לנהוג. מ"מ אין איסור ג"כ. דאין ללמוד בזה מאבלות מאחר דעכ"פ לא מצינו איסור באבל כ"א בשמראה אבלות בפרהסי'. לכן ס"ל דכאן שהוא צנעה אף שאין חיוב לנהוג משום דכאן בטלו דיני עט"ב נגד כב"ש גרידא. מ"מ לא מצינו ג"כ איסור בכה"ג אם מונע א"ע כו'. ולפי"ז עכ"פ מוכח מדבריי' זו דגם דיני עט"ב בטלי' גבי כב"ש גרידא אף בצנעה. אמנם הרי בבריי' זו נז' גם חל ט"ב בשבת. וא"כ יהא מוכח מכאן לכאורה דגם דיני ט"ב עצמו בטלי' מצד כב"ש גרידא אף בצינעה ויהי' קשה מזה על הר"י רבו של הר"מ שבסי' תקנ"ד. דלכאו' גם אכילת בשר עם היות שהוא מדיני עט"ב. עכ"ז מדרך ק"ו הי' נראה דכ"ש שיחשב זה גם מדיני ט"ב עצמו. ומאחר שהתירו גם בחל ט"ב עצמו בשבת. א"כ לפי הנ"ל דזה חשיב צינעה הרי כאן מפורש דגם בדיני ט"ב דברים שבצינעה אינו נוהג בשבת. אמנם מהא שדוחין כל עיקר התענית ולא אמרי' שיתענה בשבת דלכאו' הרי ג"ז חשוב צנטה. אם ימנע בשב וא"ת ולא יאכל כלל. (דה"ז כצינעה תוך ביתו כו') לק"מ על הר"י רבו של הר"מ. דתענית בשבת שאני שודאי יש בו איסור גמור להתענות ואפי' מדאוריי' כמ"ש המ"א סי' רפ"ח סק"ז ב' הרשב"א (וכ"נ מפורש ממ"ש הטוש"ע סי' תק"ע שהנשבע להתענות בשבת ויו"ט לוקה כו'. וכ"נ בב"י סי' תי"ח דשבת ויו"ט לכ"ע דאוריי' וכ"ה בשו"ע רז"ל סי' רפ"ח) וראיתי בכלבו בשם הר"ש הקשה באמת. דא"כ גם התענית חשוב צינעה כו' ע"ש וצ"ע וע"כ הוא סובר דיאסור תענית בשבת רק דרבנן עב"ת סי' תקצ"ו תירץ כן דברי רב נטרונאי ועב"י יו"ד סי' רל"ט בשם תשובת רשב"א דעכ"פ י"א דרבנן. וקצת משמע שם דגם רשב"א גופא הכי ס"ל אלא שמדברי רשב"א שבב"י א"ח סי' רפ"ח מבואר דס"ל דאורייתא וכמ"ש המ"א שם כנ"ל. אבל עכ"פ מהא דמעלה ע"ש כו'. ואוכל בשר לכאורה ודאי יש להקשות כנ"ל שהרי באכילת בשר אין חיוב כ"כ כמ"ש הטור. ולפה"נ ע"כ לדחוק לדעת הר"י דס"ל לחלק בין דברים המיוחדים רק לט"ב עצמו שבה דבריו שבצינעה נוהג בשבת. משא"כ דברים הנהוגים גם קודם כמו בעט"ב או בשבת שחל ט"ב בתוכה דאלו מתבטלים בשבת לגמרי ואף בחל ט"ב בשבת. אף שהוא נגד הסברא לכאורה שממה שאנו רואים שאותן דבריו אסרו גם קודם. מזה נראה שהם חמורים יותר. וכש"כ ששייכים בט"ב עצמו. ולמה יקילו בהם יותר כו'. מ"מ לפה"נ ע"כ לדחוק כן לדברי הר"י. והנה הגם שבזה הי' אפשר לדחוק בע"א (היינו לומר דדוקא באכילת בשר אמרינן כן מאחר שע"כ לדחות עיקר התענית מטעם הנ"ל שוב לא ראו לחלק בין אכילה לאכילה שזה לא נמצא בדיני ט"ב עצמו כ"א בעט"ב משא"כ איסור כיבוס וכה"ג דשבוע של ט"ב ממילא איסור זה נוהג בט"ב עצמו בדרך ק"ו כו'. ובזה ראוי להיות נוהג בצינעה בשבת להר"י כו'). מ"מ יש להוכיח כן גם מדברי הטוש"ע סי' תקנ"א ס"ד בשם סמ"ק שכתב בפשיטות כ"כ דע"כ מה שהסמ"ק החמיר בכיבוס גבי חל ט"ב בשבת בשבוע שלפניה. ע"כ חוץ מיום ה' שוודאי מותר מפני כבוד השבת. הרי דפשיטא להו כ"כ דגם בחל ט"ב בשבת מותר ללבוש באותו שבוע מכובסים. והרי לפ"ד רמב"ן דקי"ל כוותי' ביו"ד סי' שצ"ט הרי זה חשוב צינעה. ודוחק לומר דהטוש"ע לשיטתו בסי' תקנ"ד דלס"ל כהר"י. שהרי עדיין לא הזכיר מפלוגתא זו כלום. גם מנ"ל לפרש כן בדוחק בד' הסמ"ג שהוא לא הזכיר כלום מענין דברים שבצינעה בשבת ט"ב ואולי ס"ל כהר"י בזה. גם מדלא הגי' ע"ז כלום רמ"א בהגה"ה. משמע דאף דלדידן דברים שבצינעה נוהג מ"מ בזה מודה שמותר ללבוש מדינא עכ"פ בשבת ט"ב בגד מכובס (גם מלבד כתונת כו') לכן נראה דע"כ לחלק כנ"ל אליבא דהר"י כו'. כללו של דבר נ"ל מוכח מכל הנ"ל, דבט"ב קיל בזה מדיני אבל לכ"ע. דגבי אבל יש אבילות בשבת בדברים שבצינעה עכ"פ ובין גזירת ז' ובין גזירת למ"ד כו'). משא"כ גבי ט"ב הקילו אף בחל ט"ב בשבת משום כבוד שבת גרידא אף במה דליכא איסור אבילות כמו בצינעה כו'. אלא דלדעת הטור ממילא שוב יש משום איסור אבילות גם בצינעה. ובזה י"ח כו' כנ"ל). ולכן לדעת רוב הפוסקים וטוש"ע בתקנ"ד באמת גם תשהמ"ט וכה"ג מדברים הנוהגים בט"ב עצמו ג"כ הכל מותר. (וממילא לדעת הטור דססי' תקנ"ב יהי' גם איסור למנוע משום אבל כו'). וגם לרמ"א שחשש לדעת הר"י רבו של הר"מ ע"כ לדחוק דהיינו רק בדברים המיוחדים לט"ב עצמו לבד. וגם זה היא חומרא יתירה כמ"ש מהר"ם לובלין בתשו' סי' צ"ט שבמ"א ססי' תקנ"ג. והבו דלא לוסיף כו'. ואף המ"א שם שהחמיר גם בלימוד היינו משום דאפשר בדברים המותרים. וגם זה רק בדברים המיוחדים לט"ב לבד כנ"ל. דאל"כ הרי יש איסור למנוע כו'. לדעת הטור בתקנ"ב. והמ"א העתיקו שם סקי"ג. וכאשר הקשה באמת הט"ז בתקנ"ג. אלא דלדעת רמ"א ומ"א י"ל משום דע"כ לחלק בין דברים המיוחדים לט"ב לבד כו' וכנ"ל. ובהכי יתורץ מה שהקשיתי לעיל בהג"ה איך העתיק המ"א דברי הטור בתקנ"ב. הלא לדידן דברים שבצינעה נוהג איך אפשר שיהי' גם איסור במניעה בשר בתוך ביתו ובשב ואל תעשה ובפרט כי מי יודע שמניעתו הוא מכח אבילות. והטור אפשר לשיטתו בתקנ"ד כו'. אך לפי הנ"ל דבדברים שאינם מיוחדים לט"ב לבד ע"כ לכ"ע בטילים לגמרי