דברי נחמיה יורה דעה שמב

יפסוק ריב"א דלא כהא דרבא נפיק כו'. כר"א בר"ש. וגם בתו' שכתבו דלריבא ניחא קושיי' הר"ש מוורדוס מהא דאביי נפיק כו'. משמע עכ"פ דגם לדידי' בישנים שרי. ודוחק גדול לומר דס"ל דרבא פליג על אביי. ומאי דעביד כר"א בר"ש היינו רק לענין לבינים כו'. ולכן לא נפיק כהא דאביי. וקצת סמך לזה מדברי התו' י"ל מדלא תירץ הא דמשמע בגמ' דבכיבוס יש חילוק בין ז' לל' היינו בישינים כו'. אבל כ"ז דוחק גדול. אלא דלכאורה ע"כ לומר כן לדעת (הב"י) וש"ך וצ"ע). ועכ"פ כבר יש מקום ויסוד להחמיר בכתונת מכובסת. ובבג"ש שלא נזכר בגמ' כלל. ואי קשי' א"כ למה בשבת חזון הקילו כ"כ בכתונת. (יותר משאר בג"ש) י"ל משום דהתם כל עיקר החומרא אין בו יסוד כ"א ממנהגא בלבד. גם זולת מצד אבלות דשבת. דשבת שחל ט"ב בתוכה האיסור מדינא היינו רק ימי השבוע פי' מיום א' בלבד. אבל יום השבת שייך לשבוע העברה. ואין בו (גם זולת דין שבת) כ"א ממנהגא שהוסיפו לאסור מר"ח עם התענית ובזה מתורץ טעם מנהג המחמירי' בבג"ש למה החמירו גבי אבל גם בכתונת שגם עליהם קשה מ"ש משבת חזון. וכאשר באמת הניח זה בצ"ע רש"ל שבט"ז א"ח ולפי הנ"ל א"ש. אמנם לפמ"ש המ"א שם וש"פ דגם בחל ט"ב מותר בכתונת. עדיין צ"ע דלכאורה וודאי שבת שחל בו ט"ב שייך בו. עכ"פ דין שבת שחל ט"ב בתוכה. (זולת מצד דין אבלות בשבת כו') ואף שכתבו הפוסקים בשם. ירושלמי דשבוע שלפניה אין בו דין שבת שחל ט"ב בתוכה. מ"מ גם אי חל ט"ב ביום א' דשבת שלפניה עט"ב נראה דלא קרע עכ"פ מדין שבת שחל ט"ב בתוכה (זולת מצד אבלות שבת) ומ"ש המ"א שם סס"ק ל"ה דט"ב שחל בשבת אין לו דין כו'. לכאורה ע"כ היינו רק לענין שבוע שלפניו (והלשון לכאור' למ"כ וית' אי"ה)

והנה תחילה יש לעיין בעיקר טעם המנהג שהקילו בשבת חזון בכתונת יותר מבג"ש (מה שלפי הנ"ל שכתונת חמירא יותר מדינא. א"כ אף היכא שאין בו כ"א ממנהגא למה יקילו בה יותר) וב' טעמים נאמרו בזה. א' מ"ש המ"א ב' מט"מ שאינו לבוש רק מפני הזיעה. וכעין זה כתב ג"כ רש"ל בתשו' הנ"ל (וית' אי"ה) והב' מ"ש רש"ל שם וכן הלבוש. שאין לך עניו שאין מדקדק ללבוש כתונת לשבת. והוי כפרהסיא. משא"כ שאר בג"ש כו'. והנה בטעם זה הב' נ"ל דע"כ אין הכוונה שיהי' מפני זה דבר המורה על אבלות בהחלט גמיר כעין מין הא' הנ"ל. דא"כ וודאי קשה על מנהג המחמירי' איך יחמירו באבל גם בכתונת לשבת הלא חימרא זו קילא הוא דפח"ז חובה כו' כנ"ל. (והרי גם רש"ל שבט"ז אינו אלא כמתקשה בטעם למה להם להחמיר כ"כ. אבל לפי הנ"ל הי' לי לחלוק ולמחות כו' דקולא היא כו'). אלא ע"כ הכוונה רק שמדקדקים בכתונת יותר מבשאר בג"ש בלבד. אבל מ"מ אינו בהחלט גמור. (וכמין הד' הנ"ל ומועיל מנעלים ברגליו לשיהי' רשות כו'). לכן במקום שכל עיקר יסוד החומרא אינו כ"א ממנהגא כמו בשבת חזון ואין שם מדינא כלל. גם (זולת שבת) לא ראי להחמיר בכתונת שמראה אבלות יותר כו' אבל במקום שיש לו עיקר מדינא כמו באבל (אף תוך ל' כו') ראו להחמיר גם בכתונת שהרי בה יש חומר מדינא יותר על שאר בג"ש כנ"ל (ואי מצד אבלות בשבת עכ"פ רשות הוא כנ"ל) אמנם טעם הא' הנ"ל בשם המ"א לכאו' צע"ג דא"כ יהא מותר לגמרי גם באבל תוך ז' ואפי' בחול וההיפוך מבואר בטי"ד רסי' שפ"ט ע"ש ממ"ש ב' סמ"ק חלוק לבן כו'. וכן מ"ש ב' רמב"ן במה שחולק על רש"י שהתיר חלוק המכובס מקודם כו'. והגם שלפעמים מצינו בגמ' שם חלוק מושאל על בגד סתם ג"כ כמו בענין קריעה אפי' לביש עשרה חלוקין כו' במ"ק דכ"ב כו'. וכן שם דכ"ו ב' השאילני חלוקך כו'. מ"מ בלשון הפו' כמדומה שלא מצינו כן (א"ל היכא שמעתיקין ל' הגמ' כההיא דהשאילני חלוקך דלעיל. וגם בגמ' רוב פעמים שם חלוק היינו חלוק התחתון כעין שלנו כמו לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי דר"י וכן המקפיד על חלוקו להפכו כו' שבת דקי"ד וק"ח ב' וכן ב"ב דנ"ז ב' חלוק של ת"ח כו'. טלית של ת"ח שאין חלוקי נראה כו' וכן הא דאין לו חלוק א'. וכן בדיני כתמי' על חלוקה הכל משמע בחלוק התחתון) ובפרט ל' חלוק לבן שבסמ"ק וודאי היא בכעין שלנו. מה גם שבתשובת ריב"ש סי' כ"ז. (המובא בבד ה וד"מ) מפורש חלוק הדביק לבשרו כו'. ע"ש. ועוד שגם גבי שבוע של ט"ב בהא דכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ פי' הטור בא ח שם לפי שהן קרובי' לבשר ומתמלאי' זיעה. וכ"ה ברא"ש שם. והרי עכ"ז אסור ללובשן בחול עכ"פ כדאיתא בגמ' וגם הא דמותר לגוהצן ולהניח היינו רק מפני שאין חוששי לגיהצן יפה שמתלכלכין כו'. כמש"ש אבל לא שאינו לבוש כלל כמ"ש המ"א. והנה בתשו' רש"ל שם שכתב ג"כ מעין ס' מא' הנ"ל לכאורה א"ל בסגנון אחר ע"ש דהמתבאר מכוונתו בהדיא הוא רק דמפני שהכתונת אינה כ"א משום הזיעה וגם בחול לפעמים מחליפים אותה ע"כ אינה נכללת בכלל בג"ש כו. אבל לא דמפ"ז לא תהי' נכללת בכלל שם לבוש כלל כדמשמע מדבר המ"א. אלא שלפי"ז צ"ע לכאורה א"כ מה בכך שאינה בכלל בג"ש הלא בכיבוס גרידא שייך בו איסור מדינא יותר מבג"ש (שלא נ"ז בגמ' כ"א כיבוס לא בג"ש כו' וכנ"ל) ואף אינאה משום דקאי הכל אשבת חזון שאין בו עיקר מדינא כ"א ממנהגא וכנ"ל עדיין אינו מיישב. שמסתמא המנהג הוא כעין גדר וכעין הדין הי' ראוי לתקן כי'. גם באמת משמע שם להקל גם בט"ב שחל בשבת ע"ש במה שהביא ראיו מטור. והכי ס"ל דאמת לרש"ל כמפורש בדבריו שהובא בב"ח וט"ז סי' תקנ"ב ס אם בד' רש"ל נרצה לומר בדוחק גדול שעיקר הכל סמך א ע על מ"ש תחילה דכתונת נראה פרהסי' יותר מה נעשה בד' המ"א שלכאורה ע"כ לרחוק דכוונתו ג"כ ע"ד שכ' רש"ל. ומ"ש שאינו לבוש. כלומר שאיני חשוב להכלל בכלל בג"ש וע"כ מה טעם יש בזה. אחר שבכיבוס גרידא שייך איסור יותר מבבה"ש כנ"ל והרי הוא לא הזכיר שום סמך טעם אחר. וגם התיר בפירוש גם בשבת ט"ב. ועלה קאי וא"כ למה נקל כ"כ בכתונת ולו' שהמחמיר שיטה כו'. מה שלכאורה יש מקים להממיר גם מדינא (בפרט לפמ"ש הא"ר דזה צינעה. וגם ד' המ"א סי' תקצ"ט נוטה לזה כמשי"ת אי"ה) ועכ"פ מה מקום להקל בזה יותר מבבג"ש יניבא בארעא וכו'. (יהרי היא לא הזכיר סברא לומר שהוא פרהסי' יותר והסברא נותנת להיפוך וכנזכר בדבריו סי' תקנ"ט בפרט שאדרבה גבי ט"ב פרהסיא חמיר)

והנה אין פנאי כעת לעיין היטב. והנראה לפענ"ד לכאורה דעיקר יסוד הענין. דגבי ט"ב כל הדברים האסורים מעיקר הדין בשבועה של ס"ב בטלים נגד כב"ש. ומקור ד"ז מהמשנה דפ"ד דתענית בחמשי מותרין מפני כבוד השבת. וא"ז מענין איסור אבלות בשבת. שהרי לא מצינו קולא כה"ג גבי אבל כמש"ש הרא"ש בשם הר"מ בהדי' (כמו לכבס ביום ה' שבתוך ז' כדי ללבוש בשבת שאחר ז' כו') והיינו כי איסור אבלות בשבת ל"ש כ"א כשבשעה זו שעושה זה בשבת הוא משום להראות אבלות. אבל בכה"ג שהשבח יהי' אחר ט"ב אם ממילא לא יהי' לו בגד מכובס מצד שלא הי' יכול לכובסו ביום ה'. לא הי' זה נק' מראה אבלות בשבת כלל. ובפרט לפ"ד רמב"ן שביו"ד סי' שנ"ט הנ"ל דקי"ל כוותי' העדר לבישות בגדים מכובסים וגהוצים בשבת ויו"ט אפי' מצד שאנו איסרי' הלבישה נק' צינעה. אלא דכאן גבי ט"ב בטלו דינים אלו נגד כב"ש לגמרי. וזהו שבאמת דעת הר"מ שברא"ש ללמוד מזה שגם דברים שבצינעא אינם נוהגים בט"ב שחל בשבת משא"כ באבל. וגם לדעת רבו הר"י ע"כ לומר דס"ל לחלק בין דינים דשבת שתל ע"ב בתוכה לדינים שבט"ב עצמו. דבדיני שביעה של ט"ב