דברי נחמיה יורה דעה שמא

כנפי כל העולה אז אינו מועיל מה דלאו כ"ע כו'. מאחר דזה אינו עושה כן לעולם והוי פרהסיא. משא"כ כשהאבל אינו מובדל משאר העם אלא בתוך עמו יושב כו'. ואין העם נותנים בו עיניהם בפרוטרוט. אז מועיל מה דלאו כ"ע כו'. ועפי"ז י"ל ג"כ שיש לחלק בבג"ש בין שבת אף במי שלעולם דרכו ללבוש בג"ש. מ"מ מאחר דלאו כ"ע כו'. א"ז נרגש כ"כ כשאין מסתכלי' בו העם כ"א דרך העברה בתוך שאר העם. משא"כ בבע"ב וחתונה הכל נותנים בו עיניהם בפרט. אינו מועיל מה דלאו כ"ע כו') אמנם מ"מ ודאי אין לתפוס ג"כ על המקילים אחר שלכל היותר אינו כ"א רשות (מלבד שכבר נת' שגם בחול אין בזה חומר מדינא תוך ל' ואפשר גם תוך ז' כנ"ל) ולא עוד אלא שלכתחילה ודאי יותר הגון להנהיג ללבוש ולחוש בכה"ג למנהג המקובלים ואף תוך ז'. אמנם מה שיש לעיין אולי ראוי לחוש להחמיר בצינעה בתוך ביתו (תוך ז' עכ"פ) דלפי הנ"ל ענין זה הוא ממין (ג' או) ד' הנ"ל. וכבר נת' שבב' מינים האחרונים הנ"ל נראה דחובה לנהגו בצינעא (לרוב הפוסקים) אך תוך ל' נראה ודאי דאין לחוש לזה. חדא דכבר נת' דקי"ל דאז אין בזה גם בחול כ"א ממנהגא כו'. ועוד דבגזירת ל' לא מצינו בזה בפירוש לחלק בדבר א' בין עשותו ברבים או בתוך ביתו כו'. וע' ס' תל"מ סי' שצ"ט כל הט"ז סק"י. ואף לדעת הט"ז דנראה דלס"ל כוותי' היינו בדבר שכל עיקרו צנעה אבל כשהדבר בעצמו ענין פרהסי' אלא שעושהו בצינעה לא מצינו לחוש בכה"ג כ"א בגזירת ז' כעובדא דאביי דאשכחי' לר"י דפריס סודרא כו'. נמצא העולה מכל הנ"ל למעשה שראוי יותר לתפוס מנהג המקילים ללבוש בג"ש בשבת אף תוך ז' (אלא שמצד הדין אין תפיסה גם על המחמירים אלא רשות כו' כנ"ל רק שממילא יש לחוש למ"ש בכתבי האריז"ל) ומ"מ נראה דאין ללבוש עד שתחשך ואפי' כל ל' אחר שכן משמע בהדיא מרמ"א דססי' ת'. ומכארז"ל אין ראי' להיפוך בזה) גם בצינעה תוך ביתו אפשר ראוי להחמיר תוך ז'. (אחר שלפי הנ"ל יש מקום לזה מדינא דגמ' ובס' אריז"ל אינו מפורש להיפוך כו')

שוב שמעתי מאהובי ההמ"ץ נ"י שלדעתו ממ"ש רמ"א סי' שפ"ט ס"ג ה"ז כמפורש לאיסור גם בשבת (משום דסתמא דמילתא בג"ש לשבת קאי) ולי אין הדבר מוכרח כ כ אלא די"ל דלחול קאי כנ"ל. זכר לדבר בא"ח רסי' תקנ"א שכתב וז"ל. אבל בלא ה אסור אפי' בשבת חזון אין מחליפין כו'. מכלל דמ"ש ברישא דבלא"ה אסור קאי אחול. מה גם למה באמת לא סיים כאן דגם בשבת אין מחליפי' כ"א הכתונת כדרך שכ' בא"ח. ואם כאן גם בכתונת נוהגי' להחמיר וכמ"ש הט"ז שם ב' רש"ל (וית' אי"ה) כ"ש שהיה ראוי להשמיענו חידוש זה. והן אמת שאח"ז ראיתי גם אני שממ"ש רמ"א סי' שע"ד ס"ו בשאר קרובים שמראים קצת אבלות כו'. ואין משנים קצת בג"ש כו'. משמע דאבל ממש אינו משנה כלל בגדיו לשבת. וכ"ש שכן מבואר מדברי תה"ד ומ"ב וש"ך שם. וכן מרש"ל בתשו' סי' כ"ז. (ומה שבט"ז א"ח שם בשם רש"ל הניח בצ"ע היינו רק בכתונת כו') מ"מ הלא דבר הוא מה שלא דיבר רמ"א מפורש בענין בג"ש לשבת באבל (ולא בענין הכתונת) שהי' ראוי להשמיענו מפורש בסי' ת' כי שם מקומו. משא"כ בסי' שפ"ט לא איירינן בדין אבילות בשבת ומסתמא אחול קאי. (ע' ש"ך מ"ש כה"ג בסי' שפ"ד) ובסי' שע"ד לא איירי כ"א בשאר קרובים ובשינוי קצת בלבד כו'. ואי קשי' למה באמת בא"ח גבי ט"ב (אבילות ישינה) לא נמנע מלהעתיק המנהג בזה מפורש. די"ל דס"ל דט"ב (אבילות דרבים) חמור לענין זה משום דה"ז כמילי דפרהסיא שכתב התו' פ' החולץ דמ"ג ב' והרא"ש פ"ד דתענית דבפרסום ט"ב חמיר. אמנם למעשה אין נ"מ כ"כ בכ"ז שהרי גם בשבת חזון שמפורש ברמ"א המנהג להחמיר עכ"ז כבר העיד בסידור רי"ע על אביו הגאון ח"ץ ז"ל שאפי' בחל ט"ב בשבת ולא שינה מאומה משאר שבתות. וכמו"כ ממש הועד על מוח"ז רבינו ז"ל. וכן גם הגר"א ז"ל וכמ"ש בס' ח"א. א"כ ה"ה וכש"כ באבילות דיחיד שלא נזכר בשו"ע מפורש כ"כ כו' כנ"ל (ואולי גם רמ"א בי"ד חזר בו ולא ישר בעיניו המנהג לילך בשבת כמו בחול ממש. אפי' אבל גמור ואפי' תוך ז') וטעם ויסוד הכל כבר נתבאר משום דטעם המחמירים לפה"נ שתופסי' ענין זה למין (ג' או) ד' הנ"ל שמועיל בזה מנעלים ברגליו והרי עכ"ז עכ"פ אינו כ"א רשות כו'. (ויש ליתן מקום מקובלים כו') וככל הנ"ל וגם אי עפ"י סברת מהרי"ו הנ"ל ג"כ כבר נתבאר שי"ל דתליא במנהגא מהא דלשאול בשלום האבילים שבירושלמי כו'

והנה לכאורה צ"ע מ"ש הטור בא"ח ססי' תקנ"ב דהמונע מבשר בט"ב שחל בשבת משום אבל עבירה בידו. למה לא יועיל גם בזה מנעלים לרגליו עכ"פ דודאי נראה דג"ז אינו בהחלט עכ"פ שכ"א יהי' לו בשר לשבת וכמו בבג"ש כו'. ובפרט בתוך ביתו כו'. וכש"כ שאינו ניכר אם כוונתו הוא משום אבל. ונראה דע"כ לומר דזה אינו מועיל כ"א גבי אבל דדברים שבצינעה נוהג לכן בדבר דלאו כ"ע כו'. וכן ע"י מנעלים כו'. אמרי' דחשיב כצינעה לענין שיהי' רשות עכ"פ כו'. משא"כ בט"ב הטור לשיטתו שנראה מסקנתו בסי' תקנ"ד שגם דברי' שבצינעה אינו נוהג כלל כו'. (אך לפ"ז צ"ע מה שהעתיק המ"א שם בתקנ"ד דברי הטור. מאחר שלדידן גם בט"ב בשבת דברים שבצינעה נוהג כו' ואכמ"ל. ועיין לקמן אי"ה תי' לזה). והנה בענין הכתונת (וכיוצא כו') לכאורה מאחר שגם בשבת חזון שהזכיר רמ"א בא"ח מנהג המחמירים בבג"ש. הוציא הכתונת מן הכלל וגם שהא"ר שם מצא סמך למנהג אשכנזים המחמירי' גם בכתונת מס' תניא וש"ל כו'. אין כוונתו כ"א ללמד קצת זכות ולומר שאין למחות בידם כדמסיק שס. אבל וודאי יותר ראוי שלא לנהוג כן אלא כמ"ש רמ"א משם גדולי הפוסקים (המפורסמים) כמרדכי והג"א וש"פ ובפרט שכן הסכימו הב"ח בתקנ"ב. ורש"ל בתשובה סי' כ"ו ומ"א בתקנ"א וכתב שמנהג שטות היא להחמיר בזה כו'. וא"כ הי' נראה לכאורה דה"ה או כש"כ גבי אבל אפי' תוך ז'. אף המחמירין בשאר בג"ש. בכתנת יש להקל. אך בט"ז שם בשם ש"ל וכן בתשובת רש"ל הנ"ל ותשובת רמ"ל הנ"ל ומ"ב וש"ך סי' שע"ד (וש"א) משמע בהדיא דבאבל ממש הי' המנהג להחמיר גם בכתונת (ומשמע אף כל שלשים. ואף למקילים בזה בשבת חזון). ועדיין הי' נראה פשוט דעכ"פ יש להקל בכתונת יותר משאר בג"ש דלפי מה שנתבאר שיותר הגון מנהג המקילים בכל בג"ש א"כ כש"כ דיש להקל בכתונת (ואפי' תוך ז') אבל באמת צ"ע בזה. דלכאורה מצד הסברא יש להחמיר בכתונת יותר משאר בג"ש. שהרי בג"ש לא נזכר כלל בגמ' וגדולי הפוסקים המפורסמים לאיסור מדינא אף בחול. וכבר נתבאר דלדידן הנמשכים אחר רמ"א אין בהם כ"א ממנהגא תוך ל' עכ"פ ואף תוך ז' יש להסתפק כו' וכנ"ל. משא"כ בכתונת הרי תוך ז' פשוט שיש בה איסור (בחול) מדינא דגמרא אף במכובסת במים לבד ואפי' ישנים ואף גם תוך שלשים. הרי לפי משמעות ל' הטור רסי' שפ"ט הי' משמע קצת דלדעת ריב"א עכ"פ דינו שוה כמו תוך ז'. ואף לפמ"ש הש"ך דגם ריב"א אינו אוסר כ"א בנתר וחול. ולא במים לבד הרי בזמה"ז אין מכבסים במים לבד. (וכמ"ש בשו"ע א"ח תקנ"א ס"ג) ואף שהד"מ כתב דע"כ גם ריב"א אינו אוסר בישנים הרי הב"י וש"ך (שכתבו לתרץ המנהג עפ"י דעתו) ע"כ לא ס"ל כן. בפרט לפמ"ש הש"ך שם דגם ריב"א אינו אוסר כ"א בנתר וחול. והרי לפ"ד נ"י שבשו"ע ס"ז היינו גיהוץ (דודאי אין לחלק בין חול לבורית. עב"י א"ח שם דלהנ"י ע"כ כיבוס במים לבד) א"כ ע"כ החילוק ביניהם הוא דלריב"א אסור גם בישנים. (לכן מיישבים המנהג עפ"י דעתו ולא עפ"י דעת נ"י). (אלא שבאמת צ"ע איך