דברי נחמיה יורה דעה שמ

בשוה ולסברת מהרי"ו א"ש דס"ס דהאבל לאדם אחר אינו כ"א מגזירת ז' בלבד כו' משא"כ לשאול בשלומו הוא מגזירת ל' כו'. ולפי"ז נוכל לומר ג"כ דמה שנוהג כל ל' הוא רשות בשבת (כדמשמע קצת הלשון דש"ך (ורמ"א) למהרי"ו ותלוי במנהג וכהא דירושלמי בלשאול בשלום האבילים. וא"כ לא היה קשה כ"כ בהא דבג"ש שבע"ש לובשים ובשבת אין לובשים כיון דכל כה"ג תליא במנהגא כו'. (אבל כבר נת' דלפה"נ רבו החולקים על מהרי"ו וטעם החילוק בלשאול בשלום אבילים אפשר דל"ח פרהסי' משום שאין האבל עושה כלום ולאו בדידי' תליא משא"כ ש"ש דאבל לאחרים תלוי בו. ומאחר דלדידהו אסור ולמהרי"ו רשות וודאי ראוי לחוש להחולקים עכ"פ וללבוש בשבת כו'. כ"ש לחוש למ"ש בסידור האר"י ז"ל)

והנה כדי לעמוד יותר על ענין דין זה דבג"ש בשבת איך נדינהו לענין דברים שבפרהסיא בשבת. אם אסור או חיוב או רשות וליישב קצת שינוי המנהגים בזה. יש לעיין בשרש דינים אלו בענין פח"ז נת"ר כו'. ומתוכו יתבאר ג"כ אם יש להחמיר בזה בצינעא בתוך ביתו עכ"פ (בפרט תוך ז') הנה המעיין בב"י סי' ת' יראה שיש בזה דיעות ופירושים שונים. אמנם המתבאר לכאורה קרוב להלכה ע"ד הרמב"ן (וכנראה שגם רוב הפוסקים יודו לדינא) הוא שיש ב' חלוקים בזה. א' דבר המורה על אבלות בהחלט גמור שאין שום אדם עושה כן זולת אבל כחזרת קרע וזקיפת המטה חובה שלא לנהוג אבילות בזה. ב' דבר שאינו ניכר כלל כמו תשהמ"ט ורחיצה חובה לנהוג. ג' דבר הניכר ומורה על האבילות אבל יש ג"כ הרבה נ"א עושין כן בלי אבלות וכמו נעילת הסנדל בימי הגמ' וכן כיסוי ראש כתב שזוהי עטיפה אליבא דרב ה"ז רשות. ד' דבר הניכר ומורה על אבילות ואין רוב העולם עושין כן זולת אבילות אלא שמ"מ מיעוטא דמיעוטא יש שעושין כן בלי אבלות. וכמו עטיפת הישמעאלים דשמואל. בזה יש חילוק אם אינו עושה אז בשעת מעשה דבר הסותר לאבילות. חובה שלא לנהוג. (שהרי סתם דבר זה ומורה על אבילות דוקא) אבל אם באותו שעה עושה דבר הסותר לאבילות כמו שמנעליו ברגליו. ה"ז ג"כ רשות כי מנעליו מוכחים עליו שאינו נוהג באבילות ויוכלו הרואים לשפוט מזה שהוא מיעוטא דמיעוטא שעושין כן בלי אבלות) וב' חילוקים ראשונים הוא פשוט ומוסכם מרוב הפוסקים. וב' האחרונים עם שאינם מפורשים כ"כ אבל כן נראה להלכה. (לרמב"ן עכ"פ קרוב לדינא גם לרוב הפוסקים וע' לח"מ) עוד נראה כמבואר לרמב"ן (ורוב הפוסקים). דבב' מינים האחרונים חובה לנהוג בהם בצינעא תוך ביתו עכ"פ אף גם כשאין דבר הסותר כמנעלים כו'. משא"כ במין הא' חובה שלא לנהוג אף בצינעא ובמין הב' ל"ש כלל חילוק בין צנעא לפרהסיא דהכל חשוב צינעא אחר שאינו ניכר כו'. (אף גם כרחיצה וכה"ג)

והן אמת שלכאורה פסק השו"ע אינו עולה יפה לפי הנ"ל דקחשיב עטיפה בהדי דברים שבפרהסי' ולא חילק בינה לבין חזרת קרע וכה"ג כלל. ולא עוד אלא מאחר דחשיב נמי נעילת הסנדל (לפי שלדידן נשתנה הדין בהם שאין הולכים יחף כמ"ש הפוסקים) וא"כ שוב הוי העטיפה רשות. דמנעלים מוכיחים כנ"ל. וע' ש"ך שלפי הלשון שהגי' המ"א בשו"ע הי' א"ל שכוון לתרץ הנ"ל והיינו שחולק והפריד ביניהם דלגבי עטיפתו כ' אינו נוהג פי' רשות ואח"כ כתב וצריך ללבוש מנעלי' כו'. דבאלו לבד חובה. אבל אאל"כ דא"כ לא שייך ע"ז הגהת רמ"א שכתב ודוקא כו' אבל קצת עטיפה כו'. א"צ להסיר משמע בהדיא דקאי אדברי הב"י דקאמר חובה להסיר ע"ז קאמר דדוקא בעטיפת הישמעאלים כו' (וגם הש"ך בהגהתו נראה דלא כיון כלל להנ"ל דא"כ ל"ל להגי' לשון אינו נוהג דעדיין י"ל חובה שלא לנהוג יותר הוי ליה להגיה בהדיא תיבת רשות ועכ"פ נראה וודאי דהנוסחא אמיתית היא כאשר היא לפנינו (עם הגהת תו' לא שהוגה לתקן הלשון שכ"ה בכל הספרים שראיתי). וביותר יש להפליא על הש"ך סק"ב שכתב על רמ"א לא ידעתי מה ענין מנעלים כו'. דמאן דמתיר כו' אפי' בעטיפת הישמעאלים כו'. דלשטתו למה לא הקשה באמת כן על הב"י בפשיטות תמיהה קיימת דמאחר דהצריך שולבוש מנעליו למה לא התיר באמת העטיפה וכנ"ל). (ודוחק גדול לומר דלשיטתו והגהתו בסק"א הנ"ל קאי. דוודאי לכאורה א"ל כן ולא כיון כלל לזה וכנ"ל) ואף שמלשון הש"ך שכ' דמאן דמתיר כו' הי' משמע די"ח ע"ז וא"כ הי' אפשר לומר דהב"י ס"ל כהחולקים. אבל האמת שז"א דהמעיין בב"י יראה שאין חילוק כלל בזה דמימרא דר' יוחנן הוא זה דא' ל"ש אלא שאין מנעלי' ברגליו כו'. ואעטיפ' ודאי קאי עכ"פ לכ"ע. (וגם בגמ' אין חולק ע"ז בהדיא). אמנם לפענ"ד נראה דעל בעלי השו"ע לק"מ. דכבר נת' בסי' שפ"ו בב"י שעטיפת הישמעאלים עתה מביא שחוק גדול כו'. עד שמפ"ז י"א שאין דין עטיפה זו נוהג כלל בינינו אף בחול. לכן אף שהב"י לא הסכים לפטור לגמרי מפ"ז אבל עכ"פ נלמד שעתה ה"ז דבר שמורה על אבלות בהחלט גמור כמין הא' הנ"ל ונשתנה דינו לענין שבת. דאף מנעלים לא מהני לזה. וכמ"ש הפוסקים לענין נעילת הסנדל שנשתנה עתה כו'. ועז"כ רמ"א דדוקא אותו עטיפה אבל קצת עטיפה כו'. הואיל ויש לו מנעלים כו'. פי' דס"ל דאותו קצת עטיפה עתה דינו כעטיפת הישמעאלים בימי הגמ' וכנ"ל במין הד'. (ולפי"ז גם ד' הב"ח שבש"ך צ"ע לדינא דוודאי גם אותי עטיפה דכובע לפני העינים איננה מורה על האבלות בהחלט יותר מעטיפת ישמעאלים בימי גמ' דמהני לזה מנעליו כו' כנ"ל). גם מ"ש הש"ך סק"ג לקיים מנהג שאין מדקדקין ואף חזרת קרע בשבת כו' מטעם מנעלים כמ"ש הגמ"י נראה ודאי דלא קי"ל כהגמ"י בהא אלא כהרי"ף ורמב"ן וש"פ דהא דר"י לא קאי כ"א אעטיפה בלבד ועיקר המנהג שכתב שאין מדקדקים כו'. לא אבין דמי שיש לו להחליף ודאי מחליף וכדמשמע נמי מדבריו שלא כ"כ כ"א אחזרת קרע שז"א כ"א למי שאין לו להחליף כמ"ש בשו"ע ובחזרת הקרע ממש לכאורה א"א לנהוג בבגדים שלנו כלל ובגדים שלהם ע"כ הי' באופן אחר וכמ"ש רש"י שברי"ף בהדיא ע"ש. (אך גם בתשו' מהרמ"ל סי' ק"ז נזכר מנהג זה וצ"ע)

ומעתה עפ"י הנ"ל לכאורה יש מקום לקיים כל המנהגים בשנאמר דמציאות בג"ש בשבת ה"ז כמין הג' הנ"ל או אף לכל היותר כמין הד' הנ"ל. כאשר באמת נראה שכ"ה שוודאי מיעוטא עכ"פ אין להם בג"ש. ועיין מהרי"ל בה' ט"ב. וא"כ מועיל מנעלים ברגליו לשיהי' זה רשות עכ"פ. וא"כ אין לתפוס לא על המחמירים ולא על המקילים כו'. (אלא שממילא עכ"פ לפי"ז יש ליתן מקום למקובלים בכה"ג וכנ"ל) וגם אין לתפוס כ"כ על המחמירי' למה מקילים לבע"ב. מאחר שהרשות נתונה כו'. גם יש מקום קצת לומר לפ"ז דבע"ב או בחתונה המכניס תחת החופה. אולי בזה הכל מהדרים תמיד ללבוש בג"ש וכה"ג (ואם אין לו שואל מאחרים כנהוג גם עתה) וה"ז ממילא ממין הא' הנ"ל. משא"כ בשבת כו'. וסברא זו מוכרחת מהא דגבי מת אביו של חתן קי"ל בססי' שמ"ב דמותר בגיהוץ ומשום דחשיב פרהסי' ע"ש בש"ך דלא כב"ח. ולכאו' מ"ש מרגל לדעת רמב"ן (גופא) ושו"ע סי' שצ"ע דאסרי לבישת מגוהצים. וע"כ דחשבי זה לצינעה כנ"ל. אע"כ לחלק כנ"ל. דבחתן דוקא ה"ז כמין א' הנ"ל. עוד אולי י"ל לחלק בין בע"ב וחתן לשבת. בע"א בשנקדים דלכאורה צ"ע על הדין שהביאו הפוסקים ב' ר"ת שעלה מעצמו לשלישי שכן הי' דרכו תמיד וה"ז פרהסי'. ולכאורה מהא דאיתא בגמרא לאו כ"ע עבידי דסיימו מסנאייהו כו'. משמע דאף מי שלעולם אינו הולך בלי מנעלים עכ"ז לא פליג דסתמא אמרו. וא"כ גס בנדון דר"ס הרי לאו כ"ע עולים לס"ת שלישי אלא צ"ל דיש חילוק דדוקא בנידון דר"ת שכל העם פניהם אל הס"ת ועיניהם מסתכלים