דברי נחמיה יורה דעה שלט

שבלי ראיה ויסוד מגמ' כלל אין ראוי להוסיף בגזירת חכמים עצמו וכו') והיינו בשנא' שמפרש ע"ד רמב"ן ולא כוותי' לגמרי דאלו לרמב"ן עיקר מעלת מצות ל' על מצות ז' שיהיה רגל עולה למנין ל' הוא רק משום דממילא כל דין ל' נוהג ברגל משום שכולם צינעה. ואילו למהרי"ל (ומהרי"ו) א"ז מספיק עדיין (מאחר דמ"מ בין דז' ובין דל' אינם נוהגים ברגל כ"א בצינעה כו') אלא עיקר החילוק ביניהם הוא במה שמצות ל' נוהג ברגל גם בפרהסיא וזהו כוונת הגמ' למנין ז' לא מיבעיא ליה דלא נהגא כו' פי' בפרהסיא. כי קא מיבעיא ליה למנין ל' דנהגא כו' פי' אף בפרהסיא (דוגמא קצת לדבר משמועה רחוקה דיוצא אף במקצת אבלות. מיהו דוקא בפרהסיא ושבת שנוהג רק בצינעא אינו עולה לו כבסי' ת"ב ס"ב וה') ובלבישת מגוהצים נאמר דס"ל למהרי"ל כרמב"ן דחשיבי צנעה א"כ ע"כ לומר דבג"ש הם כמו גיהוץ. ועז"א דקא נהגא כו'. דצריך לפשוט בגדי יו"ט והוי פרהסיא (וידעתי שזה דוחק רק ללמד זכות על מהרי"ל דל"נ כלל שיאמר זאת בלי ראיה מגמרא כו' כנ"ל (שוב אח"ז רב ראיתי בת' נ"ב מ"ת ח"ש סי' קמ"א האריך שגם מהרי"ל לא א' אלא כמו גיהוץ ור"ל רק מנהג מעין גיהוץ וכ ז רק ליישב דעת מהרי"ו ומהרי"ל) אבל להלכה נראה וודאי דלא קי"ל הכי שהרי רמ"א שבסי' ת' ודאי לס"ל כן. וכן ד' רמב"ן ורא"ש (וש"פ) שבסי' שצ"ט הנ"ל דלא כמהרי"ו (וגם מרמב"ן משמע דלא כמהרי"ל ג"כ כו' כנ"ל) ואף שראיתי בבהגר"א נראה כמזווג רמב"ן שבשו"ע סי' שצ"ט עם מהרי"ו. ע"כ דסברא עצמו קאמר דם ל כמהרי"ו וע"ד הנ"ל אבל בדברי רמב"ן שבב"י א"א להעמיס כן ע"ש אלא כמ"ש הט"ז וכנ"ל. וכן מדברי נ"י וב"י ולבוש שבססי' שצ"ב בענין ישיבת במקומו בשבת מוכת דלס"ל סברת מהרי"ו. שהרי גם דין זה אינו מגזירת ז' בלבד דנוהג בש' עכ"פ (גם ע"ש בד"מ בשם מהרי"ל מבואר דהי' מנהג קדום שלא ליישב במקומו כל ל' כו') א"כ דעת מהרי"ו יחידאה הוא נגד רש"י ורמב"ן ורא"ש ונ"י וב"י ורמ"א ולבוש וט"ז. (וגם הש"ך אינו מוכרח כ"כ דס"ל כן בהחלט) ובפרט דה' כמיקל באבל. בשגם שחומרא זו קולא היא בדיני שבת א"כ וודאי אין ראוי למשוך אחר המנהג (אלא כמ"ש בסידור האר"י ז"ל) ואפי' תוך ז' כ"ש תוך ל' (שאם באנו להחמיר אין מקום כ"א בצירוף ד' מהרי"ל וגם דברי מהרי"ו מה שגם שניהם נראה דלא קי"ל הכי כו' וממילא חובה שלא לנהוג כו' וכמו פח"ז כו' ויתבאר אי"ה ועדיין נשאר להסיר מה שלכאורה הי' משמע מד' רמ"א שבססי' ת' דרך אגב דבג"ש אסור בשבת ממנהגא עכ"פ אבל אחר עיון קצת אין ראי' משם כלל (כ"א אדרבה כמעט מוכח משם להיפוך דגם מנהג ליכא) דאי כוונתו שס כדמשמע קצת לכאורה שבא להתיר בג"ש וחזרה למקומו בליל שבת ממש בשחל יום ל' בשבת. א"כ מה זה שסיים ע"ז ואעפ"י שיש לחלק בין כו'. שאפשר לעשות בשבת כו'. דלפי הנ"ל אין לזה הבנה כלל הלא ע"ז קאי שבא רק להתיר בשבת ודוחק גדול לומר דכוונתו שאפשר לעשות מחר ולא בלילה. גם מה יועיל מה שאפשר לעשות מחר. למה שינהג אבילות בלילה חנם. אלא וודאי דפשוט דכוונתו שבא להתיר גם בע"ש לכבוד שבת כנהוג בכל ע"ש שלובשין בג"ש לעת ערב קודם הכנסת שבת וכמ"ש בא"ח ססי' רס"ב בהג"ה. וכמו"כ לחזור על מקומו בבהכנ"ס ג"כ בעת בואו לבהכנ"ס קודם מנחה כנהוג ומ"ש בליל שבת לאו דוקא אלא לעת ערב כו' כנ"ל וה"ז כמו רחיצה ממש שהקיל הר"מ בע"ש בשחל יום ל' בשבת. וע"ז סיים שפיר ואעפ"י שיש לחלק בין רחיצה כו' ובין דברים אלו שאפשר בשבת פי' בלילה ממש. וכדהוי ס"ל לרמ"א באמת לפמ"ש בד"מ ע"ש (דמש"ש ליל שבת פרושו לילה ממש וזה דוחק קצת שבד"מ קורא ליל שבת בלילה ממש ובשו"ע קורא ל"ש קודם חשיכה כו' אבל איהו דחיק אנפשיה דאא"ל בע"א) עז"כ שאין נ"ל לחלק בכך. והטעם נ"ל משום דעיקר הקולא ברחיצה בע"ש זה אינו משום כבוד שבת בלבד. (דאז הי' מקום לומר דבדבר שאפשר בשבת לא נתיר עד חשיכה כדרך דאמרינן בדברים שעיקר הדין תוך ו' כמו פח"ז דלא ישב על המטה עד שתחשך כמ"ש בגמ' וטור וצ"ע שהשמיטו בשו"ע) שהרי בכל שבתות שבתוך ז' אין נוהגין להקל. אלא כאן עיקר הטעם דמשום כבוד שבת) סומכים אמ"ד דיום כ"ט עולה במקום ל' כמ"ש בד"מ. לכן גם בדבר שאפשר בל"ש ממש יש להקל גם קודם חשיכה דיש בזה ג"כ כבוד שבת קצת וכמ"ש רמ"א בא"ח ססי' רס"ב מאחר דעיקר דסומכים אמ"ד הנ"ל ובד"מ הי' סובר דמאחר דמ"מ בשחל ל' בחול לא סמכינן על אותו מ"ד הנ"ל רק בשחל יום ל' בשבת סמכינן עליו משום כבוד שבת בלבד. א"כ שוב יש לחלק ולומר דדבר שאפשר בשבת לא יקל קודם אלא שבשו"ע חזר בו לפי (שעיקר המנהגים בזה הוא דבר קל. וגם) שעיקר לדעתו שסומכים על אותו מ"ד. וכנראה בד"מ סי' ש"ל שהניח בצ"ע למה אין נוהגין לגמרי כאותו ממ"ד (אלא שצ"ע לי דבריו ששם דהראי' מנזיר לכאורה ל"ד כלל ואכמ"ל) ע"כ הקיל גם קודם חשיכה שיש בזה ג"כ קצת כב"ש כנ"ל (ומכ"ז מבואר דלא כב"ה ובל"י שלמדו מכאן להקל ג"כ בחל יום ח' בשבת ש ערב הרגל שבסי' שצ"ט וליתא אלא כמ"ש הס"י סי' נ' ומה שהביאם להסתפק בכך שהי' ט"ס בד"מ שלהם שבגי' שלפניו כתב ולסמוך אמאן דמיקל וס"ל כו'. ואצלם הי' כתיב ונ"ל במקום וס"ל. וגירסא שלנו עיקר דחד טעמא הוא בלבד. וגם הר"מ ע"כ לא הקיל כ"א מצד שנוטה לדעת אותו מ"ד ואכמ"ל)

והנה לפי הנ"ל לא די שאין שום משמעות מל' רמ"א בהג"ה זו שמנהג להחמיר בבג"ש לשבת שבתוך ל' אלא אף גם לכאורה מפשטות לשונו הי' נראה קצת להיפוך היינו שאם הי' לובש בליל שבת ממש הי' יוצא גם ידי מנהג שבאמצע ימי ל' לגמרי. אך לפי שבד"מ משמע להיפוך (כמשי"ת בסמוך וגם) שהרי קאי גם אחזרה למקומו שמפורש בססי' שצ"ג דגם בשבת ישנה. ומשמע דקאי גם אמנהג שהזכיר שם ס"ב שמשנים כל ל' לכן וודאי דכוונתו כאן דאם יעשה בל"ש ממש נרויח רק מה שהוא כב"ש יותר עכ"פ (גם אולי דאז יש לנו לצרף ג"כ מ"ד דשעה א' בלילה ג"כ אמרי' מקנתו ככולו שבטור סי' שצ"ה). אמנם ממ"ש בד"מ כאן אילו נא' דאיירי גם בבג"ש. הי' מוכח שבשארי שבתות שבתוך ל' יש מנהג להחמיר. אבל הרי באמת לא הזכיר בג"ש ואפשר דקאי רק אחזרה למקומו (וכה"ג) גם משום דבאמת מודה אני שמנהג העולם הי' כן וכמבואר בדברי רש"ל שבט"ז א"ח תקנ"א כנ"ל (וגם בתשובת רמ"ל הנ"ל וכן בתשובת ש"י הנ"ל ובכ"ד באחרונים מ"כ) רק שזה אני אומר שלא ישר מנהג זה בעיני כל הגדולים וע"כ גם רמ"א בד"מ לא נמנע מלרמז קצת גם ע"ז. וכן בשו"ע עכ"פ לא הזכיר בפירוש לא להקל ולא להחמיר. והוא הדבר אשר דברתי בראש דברי שהכחידו תחת לשונו. אמנם זה משמע מכאן עכ"פ שאין ללבוש בכל שבתות שבתוך ל' כ"א משתחשך כו' שוב ראיתי בלבוש מפורש דאיירי כאן רק ללבוש בג"ש בע"ש ע"ש. אלא שמשמע שמחלק דברי רמ"א שמ"ש לחזור על מקומו בל"ש היינו ל"ש ממש ומ"ש וללבוש בג"ש הינו בע"ש ולפי"ז סיים ד' רמ"א מ"ש ואעפ"י שיש לחלק כו'. לא קאי כ"א אבג"ש (וא"כ שפיר הי' משמעות קצת לומר דבג"ש בל"ש ממש אף מנהג ליכא כו' כנ"ל) אך באמת מל' רמ"א ובין דברים אלו כו'. לשון רבים מבואר דלא כלבוש אלא כנ"ל. שוב ראיתי קצת סמך לסברת מהרי"ו הנ"ל מהא דשאילת שלום דססי' שפ"ה דלשאול בשלום האבילים בשבת תליא במנהג מקומות כמ"ש בירושלמי ואילו האבל כתב הרמב"ם דשואל בשלום כ"א דמילתא דפרהסיא הוא (ולא מצינו חולק ע"ז וכמ"ש הכ"מ דלא הוזכר בגמרא משום דפשוט הוא) ולכאורה מאי נ"מ בין ש"ש דהאבל לשאר כ"א ובין לשאול בשלימו הלא הכל הוי לכאורה פרהסיא