דברי נחמיה יורה דעה שלז

גבי אבל סי' שפ"ט ס"א דכשלובש אחר שעה א' מותר. ובב' וג"י גם חדשים מותר כו') וכ"ש דכאן קי"ל דאין גיהוץ כ"א בחדשים ולבינים דוקא כו'. וכ"ש לפ"מ שכתב הר"מ דבגמ' מוכח דחדשים בלי גיהוץ מותרים כו'. אלא שמצאנו אחד קדוש מדבר ה"ה מהרי"ל ז"ל שבב"י ססי' שצ"א שכתב בפשיטות (דרך אגב) דבג"ש מגזירת למ"ד הוא כמו גיהוץ. והגם שלכאורה תמוה זו מנין וכנ"ל. עכ"ל שיש לו איזה ראי' מגמ' ע"ז ויתבאר לקמן אי"ה הנלע"ד בזה). אמנם רמ"א בד"מ ססי' שפ"ט הניחו בצ"ע. אחר ההנחה שמדברי הכלבו בשם הר"מ שבב"י שם משמע שבג"ש קילי מבגדים חדשים. ובחדשים מוכרי בגמ' שאין בהם גזירת ל' בלי גיהוץ ובהגהת שו"ע כתב י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות כו'. והנראה בכוונתו דעושה פלוגתא בזה בין הר"מ למהרי"ל. דלמאי דמשמע מהר"מ דבג"ש קילי מחדשים ע"כ אין בבג"ש משום גיהוץ כנ"ל ולמהרי"ל ע"כ ס"ל באמת דבג"ש חמורים מחדשים. אלא שלפי"ז אינו מובן כ"כ מה שסיים ע"ז וכן לעשות בגדים חדשים. וצריך לדחוק דהאי וכן לא קאי כ"א אסוף דבריו ואהיתרא קא מיהדר. וכדי לסיים ע"ז אבל נהגו איסור כל יב"ח. (וע"ד נדחק בד"מ יותר מזה בדברי הר"מ ע"ש) א"נ י"ל דלא עלה ע"ד רמ"א לעשות פלוגתא בין הר"מ למהרי"ל ע"ד הנ"ל. (ואולי מטעם דלא מסתברא לי' שיהי' מ"ד שבג"ש חמורים מחדשים). אלא לפי דברי שניהם יחד עכ"פ יש ללמוד איסור גזירת ל' לחדשים מה שהוא נגד המוכרת מגמ' וכמו שהניח זה בצ"ע בד"מ ע"כ כתב זה בשו"ע בלשון י"א עכ"פ. גם בלא"ה י"ל שלפי שהוא דבר חידוש שלא נמצא בש"פ כ' בלשון י"א וכמ"ש בכללי הפוסקים לכנה"ג במה"ב אות ל"א (וראשון נראה לי יותר) אמנם איך שיהי' הפי'. לכאורה מדכתב רמ"א רק י"א זה ולא הביא חולק הי' נראה דעתו דכן הלכה לאסור בג"ש כל ל' (בחול עכ"פ) מדינא לא ממנהגא לבד. והיינו דלפי' הא' הנ"ל תופס עיקר כהמהרי"ל (אולי מפני שבו הדבר מפורש משא"כ ממהר"מ אין כ"א הוכחה כו'). ולפי' הב' הנ"ל מרוב ענוותנותו לא סמך ע"ד מה שעלה בצ"ע אצלי נגד המפורש במהרי"ל. (או אפשר ג"כ ששוב בשו"ע חזר בו ליישב ד' הר"מ ומהרי"ל באופן שדברי שניהם קיימים כגון בשנא' שמ"ש הר"מ אבל אין לו לעשות בגדים חדשים כו'. כוונתו חדשי' של שבת או חדשים מגוהצים. וע"ז סיים שפיר שמדינא הכל מותר אחר ד"ש אלא שאין מנהג כו' ולא נהי' נצרכים לדוחק יותר גדול מזה שנדחק הד"מ בפי' דבריו. ודומה לזה לכאורה ההכרח לדחוק בדברי הטור במ"ש ואצ"ל שאסור ללבוש חדשים. דמשמע דהוא ק"ו פשוט. והלא חזר והביא אח"כ מ"ש הרמב"ן קרוב בעיני שאסור בחדשים כו' תוך ז' וכאילו הוא דבר חדש ורק קרוב בעיני הרמב"ן כו' ומהטעם שנת"ל. וכן בשו"ע הביא כן בס"א ובס"ז ע"ש משמע שב' ענינים הם. וע"כ לדחוק לכאורה דבתחילה מיירי בחדשים מכובסי' כו'. וא"כ גם ד' הר"מ נוכל לדחוק בכה"ג כנ"ל. ולפי"ז שניהם לדבר א' נתכוונו לאסור בג"ש תוך ד' שבועות מדינא. אך מ"ש רמ"א וכן ללבוש חדשים א"א להיות כן וצריך לדחוק כנ"ל. וכ"מ במראה מקום שברמ"א שציין ע"ז כלבו בשם הר"מ כו') אך האמת שא"א לומר כן בדעת רמ"א שהרי ההיפוך מבואר בהדיא מדבריו בההג"ה שבסי' ת' שאיסור בג"ש תוך ל' אינו אלא מנהג בעלמא ע"ש שסיים ע"ז וכדלעיל סי' שפ"ט ע"כ לומר שמ"ש בסי' שפ"ט סתם בשם י"א הכוונה מובן ממילא שאחר שרק י"א כן הלכה כדברי המיקל באבל ולא הביא זה כ"א להשמיענו שמזה נמשך המנהג עכ"פ להחמיר ואף כל יב"ח כו'. (ע' פ"מ בכללי השו"ע אות כ"ו דהיכא שיש הוכחה אמרינן כה"ג גם כשהביא סתם י"א בלי חילוק) ואין לדחוק ולומר דמ"ש בסי' שפ"ט הו"א מדינא ממש ובחול עכ"פ ומ"ש בסי' ת' היינו בשבת דא"כ איך סיים ע"ז כדלעיל כו' הרי עכ"פ לא נזכר מזה בסי' שפ"ט לומר שרק מנהג. (משא"כ לפי' הנ"ל נתבאר זה בסי' שפ"ט במש"ש י"א כו' וכנ"ל) ולקמן יתבאר עוד אי"ה בביאור דברי הג"ה שבסי' ת' ושם ית' דקאי אע"ש שהוא חול כו'

אמנם כ"ז בתוך ל' אבל בתוך ז' נראה לומר דאסור מדינא. דאף שא"ז מפורש בשום מקום לחלק בזה בין ז' לל'. ואם באנו לדין מצד הסברא דרך ק"ו מכיבוס כבר נתבאר שזה אין לנו. אך לפי הנ"ל שדין זה בתוך ל' במחלוקת שנויה בין הר"מ למהרי"ל ממילא יש לנו להחמיר ולומר שבתוך ז' הכל מודים ע"ד שלמד הרמב"ן איסור חדשים צבועי' תוך ז' מפלוגתא דתנאי תוך למ"ד כו' כנ"ל. וכן כפי' הב' הנ"ל שמה שלא פ' רמ"א במוחלט כמהרי"ל הוא מחמת הצ"ע שבד"מ הנ"ל הרי בתוך ז' באמת קי"ל דחדשים אסורים ואין צ"ע בזה (הגם שיש לפקפק בזה ובפרט אם נאמר שעיקר יסוד רמ"א הוא מחמת שחידוש הוא וס"ל דכל הפוסקים שסתמו דבריהם בזה סתמן כפי' שאין בבג"ש שום איסור כלל. שאין אדם דן ק"ו מעצמו בגזירת חכמים אם לא בראי' מגמ' וכנ"ל. וממילא גם מגזירת חכמים בכיבוס אין ראי'. מ"מ נראה להחמיר ולומר שתוך ז' מדינא אסור גם לרמ"א אחר שהדבר מפורש במהרי"ל לאסור גם תוך ל' ובוודאי יש לו איזה ראי' מגמ' ע"ז וכמשי"ת אי"ה לקמן דעתו בזה. וא"כ הנם שנא' שש""פ חולקי' חזר הדין שראוי לומר שעכ"פ בתוך ז' נקטי' כוותי' אף שיש לחלק מהא דרמב"ן הנ"ל שמדברי ראבר"ש גופא שהקיל בל' יש ללמוד להחמיר בז' משא"כ בנד"ד אם נא' שש"פ לס"ל כמהרי"ל היינו מכללא מדלא פירשו א"כ גם בז' י"ל כן כי' עכ"ז כ' וצ"ע) נמצא לדידן הנמשכים אחר רמ"א בכ"מ לא קי"ל כמהרי"ל לומר דבג"ש הם כמו גיהוץ ויש בהם גזירת ל' מדינא. (שוב ראיתי תשובת נ"ב תניינא חי"ד סי' רי"ג וראוי לעיין שם וא"פ) אלא ממנהגא לבד אבל בתוך ז' (אפשר) אסורי' מדינא אמנם כ"ז בחול. אבל בשבת י"ל דה"ז כדברים שבפרהסיא שאסור לנהוג בהם בשבת אפי' תוך ז' אפי' בדברים שאסורים באבל מעיקר הדין. והנה הגם שפשטות דברי רמ"א בסי' שפ"ט וכ"ש בססי' ת' לכאורה מורים דגם בשבת נוהג זה ממנהגא עכ"פ. אך מהיות הדבר מצ"ע לכאורה תמוה למה לא יהי' זה מדברים שבפרהסיא ובדברי רמ"א לא פירש בהדיא במ"ש סי' שפ"ט לאסור תוך ד"ש או לאו"א כל יב"ח ממנהגא עכ"פ הכל י"ל דכוונתו בימי החול. וגם מ"ש ססי' ת' דמשמע לכאורה בפשיטות דרך אגב דעכ"פ מנהגא גם בשבת האמת דאין משם ראי' כלל דפירושו בע"א וקאי על ע"ש כו' כמשי"ת בסמוך. וגם דברי מהרי"ל גופא י"ל דמיירי בחול. ע"כ לבי אומר לי דהן אמת שמנהג הי' לאסור אף בשבת אלא שאין טעם למנהג לישבו ע"כ הכחידו רמ"א תחת לשוני. ולא כתב בפירוש לא לאיסור ולא להיתר. ועט"ז בא"ח סי' תקנ"א סק"ד בשם רש"ל הזכיר בפירוש שמנהגא להחמיר באבל אפי' בכתונת לשבת. אבל גם הוא הניחו בצ"ע (וכן בכ"מ שהזכירו בפי' מנהג כזה באבל וגם בט"ב ניכר מדבריהם שלא נחה דעתם מזה ע"ש בפ"מ. ובמש"ש על מ"א סקי"ד וסק"כ. וע' בסידור רי"ע בשם אביו ח"צ גבי ט"ב. וע' תשובת ר"מ לובלין סי' ק"ז ואפשר ית' אי"ה) ולכאורה מדברי מהר"ל גופא ראי' להתיר שהרי התיר לבע"ב משום דחשיב לי' כרגל אף דלדידי' בג"ש כמו גיהוץ ממש וא"ל דחשוב כרגל ממש דמפסיק ומבטל אבילות לגמרי (כשנהג מעט גזירת ל' קודם) שהרי לא התיר רק עד אחר בה"כ. אלא וודאי דלאו דוקא כרגל ממש. דשמחה קלישתא היא ודי להיות כשבת (עיין לח"מ פ"י דאבל מ"ש לתרץ לדעת רמב"ם לחלק בין רגל לחתן דשמחה קלושה די להיות כשבת וכאן בבע"ב י"ל כ"ע מודים כו') וא"כ הא דלובש בג"ש ע"כ היינו משום דחשיב פרהסיא (ואולי לכן רק בבהכנ"ס ולא כל