דברי נחמיה יורה דעה שלו

אולי שם הפי' שהלכו ממקומם בבהכנ"ס אל הפתח כו' וע"ד הנ"ל בשם רוקח גבי מגילה אך במ"א הגי' הלך לבהכנ"ס וע"ש דמבואר דלא ס"ל וכן משמע ג"כ מדברי המנהגים שבש"ך סי' שע"ו סק"ח דאמ"ש רמ"א שם דבן ז' דוחה יא"צ כתב דהיינו דוקא בשבת. אבל בחול אינו הולך לבהכנ"ס. משמע דבחול לעולם אינו הולך אף בדליכא מנין ולא משכחת לה אלא בשבת גם מדמחלק שם בין קטן לגדול דקטן שאינו בר מצוה והילך לבהכנ"ס כל ז' לומר קדיש יש ליא"צ קדיש א' משמע שהגדול אינו הולך גם בשביל הקדיש. גם אי בדליכא מנין גם קטן למה הולך לבהכנ"ס. וכן בלבוש ומ"א בדיני הקדיש שבססי' קל"ב הביא (בשם ר"מ מינץ) ג"כ כעין דברי הש"ך הנ"ל לחלק בין קטן לגדול. ומשמע כנ"ל. וע"ש בא"ר סק"ז ובא"ז סק"ד נוטה לומר דבשיש מנין בביתו גם גדול דינו כקטון בשבת כיון שאומר קדיש בכל יום. א"כ ע"כ כל דברי רמ"מ ומנהגים יכל האחרונים המחלקים בין קטן לגדול הכל רק בדליכא מנין ושעכ"ז הגדול אינו הולך בחול ואף הפ"מ שם שדעתו דג בדאיכא מנין יש חילוק בין קטן לגדול (מצד שהגדול לא יהי' במו"ש בבהכנ"ס ויתפלל היא"צ) מ"מ גם מדבריו מבואר שעיקר החילוק בין קטן לגדול שבדברי הפוסקים בדליכא מנין איירי שם

והנה ראיתי בא"ר שם (בפנים) סק"ד הביא בהדי' שממשמעות המנהגים ולבוש משמע דגדול אינו הולך בשביל הקדיש גם בדליכא מנין וכנ"ל. אלא שהניח זה בצ"ע מצד דיש להביא ראי' להיפוך ממ"ש בתשובת ש"א דמותר לצאת מפתח ביתו לקדש הלבנה וממש"ש בתשובה ע"ג דאונן וא"צ ילך לבהכנ"ס לומר קדיש. וכש"כ בזה ע"ש. ועפ"מ (בט"ז) סי' תרצ"ו סק"ב שכתב שמשם קשה לי"א דהאבל יוצא לדבר מצוה להתפלל בעשרה ולקדש לבנה (והיינו כנזכר לעיל שמההיא דסי' תרצ"ו משמע דאינו יוצא לתפילה עכ"פ) ונראה שמ"ש י"א כוונתו לדברי הא"ר דסי' קל"ב הללו אמנם לפענ"ד אין מקום לפקפק ע"ז לא מדברי הש"א ולא מדברי תשובת ע"ג הנ"ל דמקידוש לבנה אין ראי' שהרי הוא בלילה וקי"ל דהמיקל בלילה לא הפסיד כנ"ל (שיקדש ביחידי כו'). ומאונן ג"כ אין ראי' שהרי קי"ל שאין באונן איסור הליכה (לבהכנ"ס) כלל כח"ש רמ"א סי' שמ"א ס"א. (ומהתימא על הא"ר שכ' כש"כ בזה כו'. ובאותו ס"ק עצמו הביא לקמן הא דאונן מותר לצאת) מכ"ז נראה עיקר גם בגין קדיש אין לילך לבהכנ"ס ובפרט שכן משמע בהדי' מהא דבנו של מהרי"ל כנ"ל. וההיא דהריב"ש י"ל דלא כ"כ אלא ליישב המנהג. ואף שהביא ראי' לזה מהא דמלינין את המת לכבודו כנ"ל. נראה שאינו כ"א לסמך וזכר לדבר אבל באמת לא ראי' גמורה היא לפענ"ד. דהא דאין מלינין היינו משום בזיוני דשכבי וכל לכבודו ליכא בזיון. ע' כעין זה בגמ' סנהדרין (מ"ז) אבל הא דאינו יוצא מפתח ביתו הרי הוא מדיני אבילות. דקיי"ל שאינם בגין יקרא דשכבי ומי שציוה לבניו שלא לנהוג עליו אבילות ז' ול' אין שומעין לו כמ"ש רמ"א סי' דש"מ ס"י א"כ גם בשביל כבוד המת אין להתיר לצאת כו'

והנה הן אמת שראיתי בספר ברכי יוסף ביו"ד בסי' שצ"ג דמי שמיקל לצאת בלילה לאיזה צורך (כדקי"ל) גם לקידוש לבנה בעשרה יצא. ומעין זה הוא דכתב הפ"מ ג"כ (במ"א) סי' תכ"ו סק"ד. ולפי"ז נראה ודאי דכש"כ דיש להקל בכה"ג בשביל הקדיש וכדפי' כת"ר. אבל מה אעשה שלפענ"ד הדבר תמוה שכבר נתבאר שבדברי התה"ד גופא מבואר שכשהולך לבהכנ"ס מקום חבורת בני אדם גם בלילה דינו כביום. וה"ה כשהולך לקדש לבנה בעשרה בנ"א. היוצא מכל הנ"ל לדינא לפענ"ד דאין לצאת בחול בשביל להתפלל במנין ואפילו בלילה. וה"ה בקידוש לבנה אף למי שיוצא בלילה מ"מ לא יקדש כעשרה. ובגין קדיש אם הי' מנהג לצאת הי' מקום לקיים עפ"י דברי הריב"ש הנ"ל. אבל עתה דכמדומה אדרבה מעשים בכל יום שאין יוצאים גם בדליכא מנין בביתו. נראה לפענ"ד שאין להורות לילך לבהכנ"ס ואפילו בלילה כנ"ל

שאלה כ"ז בענין שינוי בגדים לשבת באבילות ז' וגם שלשים ומ"ב

בענין שינוי בגדים לשבת. באבילות ז' וגם שלשים. (וכמו"כ בט"ב) שבדורות שלפנינו היו נוהגין להחמיר. ואח"ז רבים וגדולים מקילים. ואדרבה מחמירים שלא לשנות משאר שבתות. ולפה"נ עתה אין בזה מנהג קבוע ברור. ובהיות שיסוד הנוהגים ללבוש כפי הנראה הוא עפ"י הנמשכים אחר כהאריז"ל וכאשר הראו לי בסידור אריז"ל בהגה"ה (אך לא נודע מבטן מי יצא כו') גבי ע"ש כינה האבילים שאין מחליפים בגדיהם כו' ושוב ראיתי כן במ"א ססי' רס"ב בשם ס' הכוונות דאפי' אבל ישנה בגדיו (לשון רבים משמע כל בגדיו ודלא כמה"ש ע"ש) ועפ"י הכלל המסור בידינו במ"א ושו"ע רז"ל סי' כ"ה דיש לילך אחר ס' קבלה בתנאי שאינו נגד הגמרא ודברי הפוסקים כו' ויותר מבואר בכללי סי' א'. וכמו"כ י"א היכא דיש פלוגתא בין הפוסקים הקבלה תכריע כמ"ש הרמ"ע ז"ל בתשובה סי' ק"ח בענין תפילין בחוה"מ. לכן ראוי לעיין גם בנידון חומרת הפוסקים בזה. אם הוא מוסכם או במחלוקת שנוי'. והחזק הוא אם רפה. (ובהיות שלע"ע אין פנאי וראשי כבד עלי ארשום הנלענ"ד לכאורה גם בלי עיון וחיפוש הראוי לי לפי ערכי כו') וראוי לעיין בכמה פרטי' היינו א' בעיקר איסור בגדי שבת באבילות דז' ודל' גם בימות החול. ב' מצד אבילות בשבת. ג' אם יש להוציא איזה בגדים פרטיי' מן הכלל. להקל או להחמיר. ד' אף אם יעלה בידינו להקל בשבת לבד. אם ראוי להחמיר בצינעה בתוך ביתו. הנה בגמ' ובגדולי הפוסקים ראשונים מפורסמים לא נז' כלל איסור בגדי שבת אף לא בגזירת ז'. ומסתמא לכאורה לא הי' ראוי לאסור מצד חשיבותם ללמוד (דרך ק"ו) מכיבוס וגיהוץ. וכדמשמע מרמב"ן שבב"י סי' שפ"ט גבי חדשים צבועי' שלא טען עליהם להחמיר בתוך ז' אלא מטעם הפלוגת' היא בגזירת ל' דיש לנו לומר דגם ראב"ש המיקל יודה בתוך ז' וע"ש שגם זה לא כתב כ"א קרוב בעיני כו' נחמיר כו'. ולמה לא למד ק"ו מישינים מכובסים במים לבד. דמושכל ראשון הוא דחדשים צבועים חשיבי יותר אלא וודאי דאין ראי' מזה ואין לנו אלא מה שגזרו חכמים וכל שיעורי חכמים כך הוא כו'. כדאשכחן בכה"ג בכ"ד. וכמו במרור אלו ירקות כו'. ולא אחרים אפי' מרורים יותר וכן מהו הדר דאתרוג וכה"ג בכ"ד וע"ד אין מדמין בשבותין כו') וכמו כאן בגיהוץ דוקא לבינים כו'. בשגם דלא ברירא כ"כ ע"ד הפשוט מאי פסיקא דבגדי שבת שהן חשובים כו'. ואף גם מי שבג"ש שלו יקרים וחשובים הרי ודאי נראה דמצד יקר ערכם בעצמם אין לאסור כלל. הכי נאמר דמי שדרכו ללבוש תמיד בגדי משי וכה"ג גם בחול יהי' צריך לפושטן באבלות הא וודאי ליתא דא"כ נתת דבריך לשיעורין. וכן נמי מי שאינו לובש בהם כ"א לפרקים נראה וודאי ג"כ דאין לאסור עליו אם ירצה ללבוש בימי אבלו ולא דמי לכיבוס וגיהוץ דנראה וודאי דאף מי שדרכו ללבוש בכ"י בגדים מכובסים וגהוצים. אסור בימי אבלו כו'. וא"כ לכאורה לא הי' ראוי לאסור כלל בג"ש מצד שמיוחדים לו לשבת לבד בלי ראיה לזה מגמ'. ומ"ש המ"א סי' תקנ"א סק"כ. שעדיין גיהוצם ניכר. וודאי אין כוונתו כ"א ליתן קצת סמך למנהג דשם אבל הרי גם את"ל דכל היוצא מתחת המכבש נק' גיהוץ (התם) (דגם כיבוס אסור) אשר ע"כ כל חדשים אסורים שדרך לכבוש כו'. כמ"ש מ"א שם מ"מ הרי כתב הרא"ש פ' א"מ סי' ק' שגם ע"י תפירת החייט י"ל דיצא מתורת מכבש דקודם כ"ש בג"ש ישינים וודאי מתקלקל המכבש דשעת תיקונם (וכמ"ש