דברי נחמיה יורה דעה שלה

אבל מ"מ נראה שלא כ"כ אלא ליישב המנהג שנהגו בימיו והוא נתייסד עפ"י דברי הרי"ג כמבואר בדבריו ז"ל שם. אבל רוה"פ שלא נחו דעתם באותו מנהג ודחו דברי. הרי"ג. וכוותייהו איקבע הילכתא בטוש"ע. היינו אפי' בכה"ג שאין מתפללין בבית האבל. והנה עפ"י דברי מהרי"ל הנ"ל דלבית המשתה יש יותר מצוה מלבהכנ"ס אפילו כדי להתפלל בעשרה. כבר נתבאר דלפ"ז ה"ה או כ"ש דלבית האבל ג"כ יותר מצוה מלבהכנ"ס. א"כ יש להוכיח בפשיטות ג"כ. מדברי הנ"י שבדכ"ג (ונ"ל דהכי קי"ל). וכן מדברי הרא"ש ד"פ בתרא דתענית. דלפירושם האי דהולך לבית האבל היינו רק משום דשתיהן בתי אבילות הן. משמע דבל"ז משום מצוה לחוד גם לבית האבל הי' אסור לילך א"כ כ"ש לבהכנ"ס. אף בדליכא מנין בביתו. (ואי קשי' להיפוך כיון דלפי"ז לבית האבל יש יותר מצוה מלבהכנ"ס מאי קשיא ליה להנ"י בדכ"ג מהא דהולך לבית האבל אהא דאינו יוצא מפתח ביתו אף לפ"מ דמשמע ליה דהיינו גם לבהכנ"ס כדלעיל. (ואפילו אי משמע ליה דהיינו גם בדליכא מנין בביתו) ולמה ליה להמציא סברא חדשה דלבית האבל הטעם משום דשתיהן בתי אבילות הן. לק"מ דלפי האמת לא ס"ל להנ"י כלל לחלק בין מצוה למצוה. אלא אי דלכל דבר מצוה שרי. כדהוי סד"א בדכ"א. או דגם לכל מצוה אינו הולך. וע"כ לבית האבל שאני כו' כדמסיק בדכ"ג)

והנה ב"ס בנ"א גופא כתב שבא"ח סי' תרצ"ו במ"א סי' ק"ח וסק"י משמע דמתפלל ביחידי. ולפענ"ד לא מדברי המ"א בלחוד משמע כן אלא שכן משמע מדברי כל הפוסקים דשם. שבדרך כלל איכא התם פלוגתא אי נוהג אבילות בפורים. דלדעת הרמב"ם ושארי פוסקים נוהג. ולדעת הר"מ מריטנבורג אינו נוהג. ופ' הב"י בשו"ע שם ס"ד כהרמב"ם. וסיים ע"ז רמ"א בהגה"ה דמ"מ ילך לבהכנ"ס לשמוע מגילה. משמע וודאי רק למגילה אבל לתפילה אינו הולך וכמבואר. בט"ז סק"ב בהדיא. וכתב עוד רמ"א דאם יכול לאסוף מנין בביתו למגילה עדיף טפי והוא מדברי מהרי"ל בהלכות פורים מבואר דלתפילה אף בדליכא מנין אינו הולך. ומדברי הרוקח שבב"י מבואר דאף למגילה אינו הולך כ"א בחל פורים במוש"ק דאז כיון שבלא"ה הוא בבהכנ"ס בשבת במנחה ישב שם עד אחר קריאת המגילה בלילה. אבל למחר אל יצא מפתח ביתו אלא קורין לו המתפללי' עמו או קורא בעצמו עכ"ל. מבואר דאף בדליכא מתפללי' עמו יקרא בעצמו ביחידי למחר (ועיין בלשון רוקח המובא בתשובת מיימוני שבסוף ס' שופטים (סי' י"ו) שכתב יקרא בביתו בעשרה כו' או ביחיד) וא"כ כש"כ לעיין תפילה. ועיין בהגמ"מ סוף פ"ב מהל' מגילה ואפשר הוא ג"כ מדברי רוקח) שכתב שבפורים שחל במוש"ק לא יצא האבל מיד אחר ברכו כבשאר מוש"ק כו' מבוער דבשאר מו"ש יוצא מבהכנ"ס מיד אחר ברכו (ומסתמא וודאי היינו שמתפלל ביחידי) וכן מבואר מד' מהרי"ל שבמ"א שם סק"י. והב"י בשו"ע סה' העתק דברי הרוקח משמע דס"ל דגם למגילה אינו הולך ולכן הקשה המ"א סק"ו על רמ"א למה לא כתב בלשון י"א. ואף שהא"ר סימן ק"ו ת"י דהב"י בס"ה מיירי בדאיכא מנין בביתו (ואשר ע"כ דילג מ"ש הרוקח או יקרא בעצמו). מ"מ מובן דהיינו רק לענין מגילה שהרי כ"כ לתרץ מה שלא כתב רמ"א בלשון י"א. וכבר נתבאר דגם לרמ"א אינו הולך לתפילה גם בדליכא מנין. ומקו' המ"א מובן דלא ניתא ליה לפרש סתימא דברי השו"ע בדאיכא מנין דוקא. ובאמת שכן משמע מלשון רמ"א דאי כדברי הא"ר ה"ל לרמ"א לסרס הלשון ולהתחיל בדאיכא מנין. (כיון דעלה קאי בשו"ע) דאז אינו הולך גם למגילה ולסיים אבל אם א"א לאסוף מנין כו'. (ולקבוע הג"ה זו בס"ה) ומדהתחיל בסתימות וכתב ומ"מ ילך כו' ואם יכול לאסוף כו'. מבואר דס"ל דדברי השו"ע הוא בדליכא מנין. ונראה שגם הא"ר לא כ"כ אלא כדי לתרץ קושית המ"א. ור"ל כיון דעכ"פ יש לדחוק ולומר דהב"י מיירי בדאיכא מנין. ואין הדבר מפורש בו שלא כדעת רמ"א. ע"כ לא כתב רמ"א י"א (כידוע שכן דרכו של רמ"א כמ"ש. אבל גם איהו יודה שעל האמת זה אינו ושבכל דוכתי שכתבו הפוסקים סתמא איירי אף בדליכא מנין כו'. ובדעת הרמ"מ הנ"ל שהובא ג"כ רמ"א בשם י"א. פליגי הט"ז ומ"א דלפ"ד הט"ז שם גם לדידי' אינו הולך (אף ביום) כ"א למגילה ולא לתפילה. והיינו דאף דלדידי' פורים כשבת. מ"מ ס"ל דהליכה לבהכנ"ס חשיבא צינעה. ולמד כן מדהוצרך מהר"מ ליתן טעם שהולך למגילה מדאשכחן דחמירא שדוחה עבודה כו' עפ"מ ולפ"ד המ"א סק"ח הולך בשחרית גם לתפילה. והיינו משום דס"ל דחשוב פרהסיא דפורים כשבת ומשא"כ בלילה שעדיין לא חל פורים (שמקדימי' להתפל מפני התענית) כמ"ש אינו הולך לתפילה כמ"ש הא"ר סק"ה ופ"מ ומה"ש

ונמצא מוב' מכ"ז דאילולא שיש סברא לומר דאין אבילות בפורים לכ"ע לא הי' בדין לילך לבהכנ"ס לתפילה עכ"פ גם בדליכא מנין בביתו כ"א למגילה יש מקילי' בדליכא מנין בביתו והיינו משום דמגילה חמירא בזה מתפילה (ושאר דבר מצוה) מדאשכחן שדוחה עבודה כמ"ש מהרמ"מ שברא"ש וכנ"ל) (וראיתי בתשובת מיימי' שבסוף ס' שופטים הנ"ל. שבעל הגמ"י הקשה על רבו מהר' מ. דהא דדחה עבודה היינו דוקא בשא"א לקיים שתיהן אבל כאן אפשר לקיים שתיהן. שיקרא בביתו כו' ולכאורה עלה ע"ד דצ"ל דמהר"מ ס"ל כבה"ג (שבסי' תר"צ) ד"ה כרב אסי דגם בזמנה בעי' יו"ד לעיכובא. ולכאורה גם בעל הגמ"י הרגיש בזה וזש"ש ואי אינו יכול לקרותה ביחיד כו'. ר"ל אם ס"ל למהר"ם כר"א אלא שכתב ע"ז לייתי בי עשרה כו' וזה אינה קושי' כ"כ דאולי באותו מעשה לא הי' אפשר לקבץ עשרה. אך לפי"ז לא הוי לן לפסוק כמהר"מ שהרי קיי"ל דמגילה בזמנה לב עשרה לעיכובא אלא שבאמת בלא"ה ל"ק מידי אמהר"מ די"ל דס"ל כהתוס' ור"ן דהא דכהנים בעבודתם כו' (ג' א') היינו רק לענין הקדמת מגילה בציבור לעבודה. (והכי פסק רמ"א סי' תרפ"ז) ומ"מ למד מזה דעכ"פ מגילה חמירא ביותר לענין לקרותה בציבור כיון שדוחה בשביל זה זמן עבודה להקדמה עכ"פ. ומשא"כ לתפילה ודאי לא הי' הכהנים מבטלים מעבודתם לבוא לבהכנ"ס (וגם גוף התפילה ביחידי משמע לכאורה במשנה רפ"ה דתמיד המובא בפ"ק דברכות (י"א ב') שלא הי' מתפללי' בשלימות וכן משמע ביותר לכאורה מפירש'. בברכות שם שכתב ובשאר תפילה לא הי' להם פנאי ואף זמן ק"ש לא הגיע כו' ע"ש אלא שהרע"ב בתמיד שם כתב שלא היו נפטרים בכך מתפילת שמו"ע וצ"ע בזה. אבל לבהכנ"ס ודאי לא היו באים) ויש לעיין בההיא סוגיא דכהנים בעבודתם כו'. שרבו הפירושי' בזה. ועיין תש"ו חו"י מסי' ח' ואילך. ואכמ"ל) כללו של דבר מכל הנ"ל נראה לפענ"ד דאין לאבל לילך לבהכנ"ס בשביל תפילה בציבור גם בדליכא מנין בביתו. וגם בלילה וכדלעיל בראש דברינו שלבהכנ"ס בחברת בני אדם אין חילוק בין יום ולילה (וכן משמע נמי בהדיא מדברי הפוסקים בא"ח סי' תרצ"ו הנ"ל ממ"ש בענין מגילה ותפילה בערב כו'). אלא שעדיין יש להסתפק אולי בגין להגיד קדיש על או"א יש להקל יותר מצד שה"ז כבוד המת. ויש להביא סעד וסמך לזה מדברי הריב"ש סי' קנ"ח (שהובא בב"ה וד"מ סי' שצ"ג). שכתב בענין אותן מקומות שנוהגין לילך לבהכנ"ס כו'. או לבה"ח כו'. כיון שעושין זה לכבוד המת אין לבטל מנהגם שהרי אפי' להלין את מתו כו' לכבודו מותר עכ"ל. וא"כ ה"נ דכוותי' לענין הקדוש. אך ראיתי במהרי"ל סוף הלכות שמחות (שנזכר במ"א סי' תרצ"ו הנ"ל) כשמתה אשתו במוצאי שבת הלך הוא ובנו ועמדו בפתח בכהנ"ס עד סיימו ברכו והלכו לביתם. הרי משמע בהדי' שגם בנו לא נשאר בבהכנ"ס עד אחר התפילה בשביל להגיד קדיש (ואף שכבר היו שם) ובוודאי לא הי' מנין בביתם דא"כ למה הלכו לבהכנ"ס בשביל ברכו ולכאורה י"ל