דברי נחמיה יורה דעה שלג

הציבור ג"כ בכלל. אך באמת יש להבין בדברי הרא"ש אלו דלכאורה משמע שרוצה לחלק בין מצות שבגופו לבין מצות ג"ח לילך לחופה וכה"ג. שאינם כ"א לצורך אחר כו'. ולכאורה אינו מובן כ"כ הסברא והטעם לחלק ביניהם שהרי גם מצות ג"ח נהי שהוא לצורך אחרים אבל המצוה עלי' דידי' ועל גופו רמיא. (והגם שמצינו בגמרא מחלקי' בין חובת הגוף לחובת קרקע (קידושין ל"ז) אע"ג דגם המצות דחוה"ק עלי' דידי' רמיא. ש"ה שהוא לענין שיהיו נוהגין בארץ. שבזה מילתא דסברא היא לחלק ביניהם כמובן. אבל לא לענין קולא וחומרא). אלא שמצינו בא"ח ססי' ל"ח ויו"ד סי' רפ"ה בהג"ה שתפילין קודם למזוזה דמצוה שהיא חובת הגוף עדיפא. והוא מדברי הרא"ש בה"ת (סי' למ"ד) עפ"י הירושלמי ע ש ופשטא דמילתא משמע דצ"ל דעם היות שגם מזוזה המצוה מוטלת על גוף האדם מ"מ יש חילוק במקום שהמצוה נפעלת בו שמצוה שמקומה ועניינה חל על גוף האדם ממש כתפילין חמירא ואלים כחה ממצוה שמקום שהיא נפעלת בו חל על דבר אחר שחוץ מגוף האדם. כמזוזה על פתח הבית. וכן מבואר מד' הלבוש בא"ח שם שכתב שזו מצוה שבגופו וזו מחוץ לגופו. וכן מבואר מד' בה' ביו"ד שם וע"ש שכתב עפי"ז דתפילין קודם גם לסוכה. מפני שהיא חובת הגוף יותר דהיינו ללבוש כו'. ולפי"ז הי' נראה שגם בנ"ד י"ל עד"ז דמצוה שהיא לצורך עצמו וגופו עדיפא ממצוה שהיא לצורך אחרי' כגמ"ח. (עם שהיא נפעלת ע"י עצמו וגופו כהליכה לחופה כו'). אמנם בתשובת הגאון רע"ק איגר זצוק"ל סי' ט' ראיתי שכתב על ד' ב"ה הנ"ל ששגה מאד בכוונת רמ"א כו' אלא דכוונת רמ"א דתפילין חובת הגוף שהוא מ"ע שהחיוב מוטל על הגוף לעשותו וא"א למצוא טצדקי למפטר מחובתו משא"כ מזוזה כו' ע"ש. משמע דלא מסתברא לי' ז"ל כלל שיהי' חילוק בין כשהמצוה נעשית בגופו ממש לבין חוץ מגופו. כ"א שהחילוק הוא בין מצוה חיובית לבין מצוה סתם שאינה חיובית כו'. (ולשון חובת הגוף ר"ל חיובית כו'. ואינו מענין חובת הגוף וחוה"ק שבגמרא דקדושין הנ"ל. אלא מעין חובת גברא שבמנחות (מ"א) עם דל"ד ממש דציצית לאו חיובית היא כו'. מ"מ הלשון הוא מלשון חיוב ולאפוקי מחובת מנא. ולפי ז הי' נראה גם בנד"ד יתפרש דברי תשובת הרא"ש עד"ז במה שחילק בין מ"ע שבגופו כו' לב] לילך חופה כו' בשביל גמ"ח. ור"ל דמצות ג"ח לא רמי' עלי' בחיוב גמור ממש כולי האי כו'. והרי נק' מצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים כו'. ואם החילוק הוא עד"ז י"ל שגם הליכה לבהכנ"ס לאו חיובית ממש היא כולי האי וכדלקמן אי"ה. אך על האמת שם לא ידעתי מאין פשיטא לי' להגאון זצוק"ל לפרש כן בכוונת רמ"א ולכתוב על הב"ה ששגה מאד. דלפענ"ד פשט לשון חובת הגוף מורה יותר לפי' הב"ה (והלבוש) ועוד שבאמת לשון הרא"ש דה"ת אינו כלשון רמ"א אלא ז"ל דמצוה דגופא עדיף. ולשון זה נראה שאינו סובל כלל פי' הגאון ז"ל. כ"א פי' הב"ה ולבוש. ועוד והוא העיקר דלשון הרא"ש הוא ממש כלשון הגמרא קידושין (כ"ט) גבי פדיון הבן דאמרי' הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו. מ"ט מצוה דגופא עדיפא. והתם נראה וודאי דר"ל שזה פדיון דגופו ממש וזה פדיון דבנו ולא גופו אבל לענין חומר החיוב נראה וודאי דשניהם שוים. (ודוחק גדול לומר שמעיקרא היה יכול שלא לישא אשה ולהוליד בן כו'. בשגם שהרי הי' מחויב בפ"ו כו') וא"כ נראה וודאי דגם הרא"ש בה"ת שכתב ג"כ באותו לשון ממש כוונתו ג"כ עד"ז. והיינו דתפילין מניח בגופו ומזוזה בבית ולא בגופו כו' כנ"ל. (ובהא אש"נ דל"ק על הרא"ש איך הכריע נגד מסקנת הירושלמי בסברא בעלמא עב"י ובהגר"א שתמהו ע"ז ולפי הנ"ל י"ל דה"ט שזוהי באמת סברא דגמרא דידן. וז"ש הרא"ש דמצוה דגופא עדיפ' ר"ל דהכי קי"ל בגמרא דידן הנ"ל. ואפשר נמי דס"ל דמה שאמר בירושלמי שם שכן נוהגת במפרשי הים כו' מרמז ג"כ לומר שהיא בגופו כו'). (שוב ראיתי שיש לעיין ברא ש פ"ב דברכות) ססי' יו"ד בחילוקו בין תפילין לציצית, וז"ל שזהו מצוה בגופו של אדם אבל מצות ציצית אינו בגופו אלא שחייב בבגד כו'. ואם לא ילבישנו עתה ילבישנו אח"ז (כנראה שיתפרש ג"כ בב' אנפי כו'. וצ"ע אי"ה). גם בגוף הסברא א"י כעת אם נמצא כה"ג שיהי' עדיפות למצוה שהיא חיובית מעיקרא על מצוה שמעיקרא לא היתה חיובית ממש אף שעתה כבר נתחייב בה חיוב גמור כמו מזוזה אחר שקנה בית (דבהכי קיימינן) דלכאורה מאי נ"מ במה שכבר עבר כו'. (ודוחק לומר שיכול למכור הבית). משא"כ החילוק בין כשהמצוה היא בגופו או בחוץ לגופו הרי נזכר בגמרא לפי הנ"ל. ומ"מ כאן אם נפרש ע"ד פי' הגאון ז"ל. י"ל דמיירי בשיש על המילה והחופה כל צרכם וה"ז אפשר להעשות ע"י אחרי' ואינה חיובית כלל. ול"ד בוודאי לתפילין וכה"ג. אלא שלשון היינו דוקא במ"ע שבגופו משמע יותר כפשוטו שהחילוק הוא בין מ"ע שהם לצורך גופו לבין גמ"ח שהוא לצורך אחרים כיון שמצינו עכ"פ שיש חומר בזה וזה בכה"ג. (ומה גם לפי' הנ"ל מגמרא דקדושין. לכאורה ה"ז דומה ממש לנד"ד שהרי מעשה הפדיון דגופו ודבנו המה שוים ממש. רק שזה לצורך עצמו וזה לצורך בנו. וה"נ יש לחלק בין הליכה לבכה"נ להליכה לחופה עם שבמעשה שניהם שוים אלא שזה לצורך עצמו וזה לצורך החתן. ומה גם שי"ל ג"כ שההליכה לבהכנ"ס סוף פעולתה הוא שמיעת הקדושה באזניו וה"ז נפעל בגופו משא"כ סוף פעולת הליכה לחופה היא רק שמחת החתן וכבודו כו')

אמנם באמת לפענ"ד שני הפירושי' לא יתכנו כאן בדברי תשובת הרא"ש הנ"ל. שהרי חשב במ"ע שבגופו ציצית ותפילין ולמול את בנו. וא"כ אם נפרש פי' מ"ע שבגופו ע"ד פי' הגאון ז"ל. ר"ל חיובית יקשה ציצית שאינה חיובית כדאיתא בגמרא וטוש"ע א"ח סי' כ"ד וכמ"ש הגאון ז"ל עצמו שם. ואם נפרש האי בגופו ע"ד לשון הגמרא דקדושין הנ"ל קשי' למול את בנו. דה"ז כפדיון בנו. דל"ח מצוה דגופי' בגמרא שם. וגם בגוף נ"ד. אם באנו להקל לילך לבהכנ"ס מכח דחשיב כמצוה דגופי' שברא"ש א"כ נתיר גם בדאיכא מנין בביתו. שהרי מ"מ עדיין יש מצוה לילך לבהכנ"ס דוקא. כדאיתא בגמרא דברכות ושו"ע א"ח סי' צ' ס"ט וכדלעיל. ולענין דהוי מצוה שבגופו הכל שוה. והרי מדברי הרא"ש גופא פ' א"מ (סי' צ"ג) מבואר שאינו הולך לבהכ"נ וכמ"ש הב"י וכדלעיל). ועוד בר מכל דין מעיקרא דדינא קשה הדבר להאמר שהרא"ש בתשו' בא לחלק בין מצוה למצוה. כיון שעיקרו בא שם לתרץ דלא תקשה מהא דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה (והוא תלמוד ערוך בברכות די"א וכ"ד. וצ"ע שלפה"נ לא נזכר מזה בשו"ע). א"כ מנא לי' להמציא חדשות לחלק בין מצוה למצוה. הרי סתמא אמרו דחייב בכל המצות כו'. דמשמע כולם ומאן פלג להו. ועוד קשה טובא (להיפוך) מאי קשי' לי' אהא דאינו יוצא מפתח ביתו. (אפי' למצוה לחופה וכה"ג שהזכיר שם) מהא דאבל חייב בכל המצות. הלא בפשיטות י"ל דהא דאבל חייב היינו בביתו. (וכמו תפילין וכה"ג שהזכיר הוא שיכול לקיימו בביתו). אבל לצאת מפתח ביתו אינו יוצא אפי' בשביל מצוה (לחופה וכה"ג) ואי משמע לי' לישנא דכל המצות דאתי לרבויי הכל ואפי' לצאת בגינם. כש"כ שאינו סובל לישנא דכל לעשות חילוקין במצות גופייהו בין אלו לאלו כו'. לכן נלפענ"ד דע"כ לומר דבאמת אין כוונת הרא"ש כלל לפלס. ולחלק בין מצוה למצוה. כ"א כוונתו ג"כ ע"ד הנ"ל. לחלק בין בביתו לבין לצאת החוצה. ומ"ש היינו במ"ע שבגופו. ר"ל דאילו שנעשים בגופו כציצית ותפילין הרי יכול לקיימן בביתו ביחידי וז"ש אבל לילך למילה כו' בשביל גמ"ח אין לו לצאת מפתח ביתו. האי בשביל ג"ח לאו דוקא. וכאילו אמר בשביל מצוה אין לו לצאת. (ותיבות אלו בשביל ג"ח אינו נמשך למעלה כלומר אבל לילך כו' בשביל גמ"ח. דלפי"ז משמע שבא להטעים