דברי נחמיה יורה דעה שכט

בגערה ואח"כ א"צ גערה אין ראיה מהב"י דפליג וכש"כ בדברי הכלבו שכ' ל"י אחר ל"י אם נאמר שהפי' לומר דשיעור התלוי בגערה הוא בתוך ל"י השניים אם כן מזה מבואר גם כן דבל"י הראשונים לא מהני גערה וה"ז כד' הב"י). אך הנה באמת דברי הכלבו לקוח מהסמ"ק (ונראה שהוא הפו' הראשון ששימש בלשון זה דשיעור גערה) ומבואר בהדי' בהגהת הר"פ שם והוא מה שהביא הב"י בשם הגמ"י בשם סמ"ק) דבל"י השניים תלוי בגערה וקודם לכן לא מהני גערה ואחר כך א"צ גערה ומסתמא וודאי דס"ל דכ"ה פי' ד' הסמ"ק. ועוד שהרי הביא בשם ירושלמי דשיעור גערה ל"י והיינו ע"כ ל"י השניים ובוודאי לא יחלוק הסמ"ק על הירושלמי ולומר דבל"י אלו תלוי בגערה כמבואר מדברי הר"פ (ואף על פי שכעת לא מצאתי לשון זה בירושלמי נ"ל דהיינו ממאי דאמר שם עד שישלח פרע או עד שיגערו כו' (כגי' שלפנינו ולא כגירסת התוס') וס"ל דשילוח פרע היינו ל"י כבנזיר ור"ל או שישלח פרע ל"י אחר ל"י הראשונים ואז א"צ לגערה או שיגערו כו' וה"ז כנ"ל) ולפ"ז היה נראה דגם בדברי הרמב"ם יש לפרש כן. ועוד הרי ההגהות נתן טעם למ"ש הסמ"ק דרגל שלאחר ל"י מפסיק הגערה אף על פי שבירושלמי אי' דכל שאינו משום ל"י אין הרגל מפסיק. והיינו משום דדין גערה אינו נוהג כ"א ל"י השניים והוי דבר דמשום ל' כו' הרי מבואר דמפרש הר"פ ד' הסמ"ק הכי דאם היה הפי' דאחר ל"י השניים תלוי בגערה אם כן אף אי הרגל מפסיק ל"י השניים אכתי הי' תלוי בגערה והסמ"ק כ' דרגל מפסיק וא"צ לגערה. ועוד דהלשון בעצמו שבסמ"ק וכלבו ל"י אחר ל"י אינו סובל כ"א פי' זה דאם הפי' דרק אחר כך תלוי בגערה ובתוך הזמן לא מהני גערה אם כן אין חילוק כלל בין ל"י הראשונים להשניים והל"ל ששים יום מהו ל' אחר ל' א"ו הפי' כנ"ל. ומעתה כיון שכן הוא פי' דברי האומר דשיעור גערה הוא ל"י אחר ל"י נראה דמסתמא גם פי' דברי האגודה האו' דשיעור גערה ג"ח הוא גם כן ע"ד הנ"ל. שהרי שניהם בל' א' נאמרו בדברי מהרא"י שבד"מ (אלא שבפסקי מהרא"י שלפנינו אין הלשון כן וכן במהרי"ל וית' אי"ה) ושניהם גבי הדדי הובאו בפוסקים הנ"ל והיינו פלוגתא דרבוותא שבמהראי"ה ורמ"א בשו"ע ומשמע דבסגנון א' הם. נמצא לפ"ז הפלוגתא היא רק אי צריך גערה בחדש השלישי א"ל. ובחדש הב' לכ"ע תלוי בגערה. (ובחודש הא' לכו"ע לא מהני גערה) ואחר ג"ח לכ"ע א"צ גערה ודלא כדברי הלק"ט וב"י הנ"ל דלשניהם עד יב"ח על כל פנים בעי' גערה. וז"א לפי הנ"ל. ולפי זה ע"כ לדחוק בדברי הד"מ במאי דסיים ומדברי הב"י משמע כו' כנ"ל. אינו ר"ל דמהב"י משמע דלא כאגודה וכלבו. אלא ר"ל דבהא דנשמע מהכלבו דבתוך ל"י הראשונים לא מהני גערה גם מדברי הב"י נשמע כן. אי נמי ר"ל דמהב"י נלמד דפי' דברי הכלבו הוא ע"ד הנ"ל ולאפוקי דלא נימא דהפי' במ"ש שיעור גערה ל"י אחר ל"י היינו דלאחר ל"י השניים מתחיל דין גערה כדלעיל או דלא נימא דר"ל דמתחילת האבילות עד סוף ל"י השניים נוהג דין גערה כו'. (ובוודאי כ"ז דוחק אבל מה נעשה כו'). וראיתי בפ"מ על מ"א סי' תקל"א סק"י שהביא בשם העו"ש דבחל יום שלשים בשבת ערב הרגל דשרי בחה"מ. והיינו ע"כ ע"י גערה לפ"מ דקי"ל דאין הרגל אפילו אחר ל"י מפסיק הגערה דלא כסמ"ק (וכ"ה בא"ז וא"ר בהדי'). וסיים הפ"מ דע"ז הראה המ"א ליו"ד סי' ש"ץ דשיעור גערה דוקא ג"ח אם כן לא יצויר זה עכ"ל. משמע דר"ל דלפי"ז כל הג"ח לא מהני כלל גערה. וצ"ע. דלפי הנ"ל ז"א. ולכ"ע יש קיום לדינו של העו"ש (ובלא"ה לשון לא יצוייר שבפ"מ אינו מובן לי (דעל כל פנים יצוייר כשכלו הג"ח בשבת ערב הרגל) גם מה דסיים שם ואמנם במקום דנוהגין שיעור גערה בפחות יצוייר זה גם כן אינו מובן לשון כוונתם בזה) גם באמת הרי מגוף דינו של העו"ש אשר כ"כ גם כן הרבה אחרונים. וע' עק"ד חא"ח סי' כ"ו אות ג' ד' וחי"ד סי' ל"ו אות ל"ג ל"ז מ"א שהביא הרבה רבנים ופוסקים שדיברו בדין הנ"ל ובדין חל ל' ברגל וכהאי גוונא. וכן בברייתא הנ"ל באות ג'. שמדברי כולם נשמע שזאת על כל פנים פשוט שאחר ל' הראשונים מהני גערה לכ"ע. ואם כן ולכאורה) ע"כ הפי' בדברי רמ"א עד פי' ד' הנ"ל (אלא שלפי"ז צ"ע מ"ש בתשוב' שמש צדקה א"ח סי' כ"ה דל"ב ע"ב וכ"ז לפ"ד הב"י כו' לא כחומרת האשכנזים שהביא רמ"א כו' דלפי הנ"ל אין פלוגתא בהתחלת דין הגערה. ודוחק לומר שכיון למ"ש רמ"א דבמקומות אלו נוהגין כו' יב"ח דלמ"כ. וכמ"כ אינו מובן לפ"ז מ"ש בתשובת נ"ב חא"ח ססי' י"ד ואף שאנו מחמירים בשיעור גערה ורמ"א כתב ג"ח כו' ע"ש. וית' אי"ה). והנה כ"ז כתבתי לפ"מ דמשמע מלשון רמ"א שיש פלוגתא מעיקר הדין בשיעור גערה שבגמ'. שכ"מ ממ"ש שיעור גערה יש בו פלוגתא ונוהגין כו'. דמשמע שהפלוגתא מעיקר הדין אלא שאנו נוהגין כמ"ד בג"ח כו'. וכן משמע לפי הלשון שהעתיק בד"מ מד' מהרי"א דבס' אגודה נמצא דשיעור גערה הוי ג"ח כו'. משמע דמדינא קאמר דשיעור גערה שבגמ' הוא ג"ח. שהרי ל' שיעיר גערה שבכלבו וסמ"ק היינו מעיקר הדין כדמשמע מההגהות על פי ירושלמי וכ"מ ממ"ש הד"מ ומדברי הב"י משמע כו'. שזה הכל מדינא. אך באמת במהרא"י שלפנינו הוא בזה"ל וכתבת כו'. מס' אגודה דגערה נהגו ג"ח כו'. מזה משמע דאגודה עצמו לא אתי עלה כ"א ממנהגא וגם אין שם לשון שיעור גערה כו' וז"ל תשובת מהרי"ל סי' כ"ב ועיין מהרי"ל ה' שמחות (דפ"ב ע"א) ואיסור גילוח נוהגים באוסטרייך יב"ח כו'. אבל בארצות הא ה לא נהוג. ורבים נוהגים שיעור גערה דהיינו ל' אחר ל' אבל באגודה כתב ג"ח עכ"ל. ונראה דהכל קאי אאיסור גילוח שבראש דבריו דהיינו ודאי איסור לגמרי (אפי' לא ע"י גערה) דבאושא נוהגין איסור יב"ח. ועז"א ורבים נוהגין. (ר"ל איסור זה (במשך) שיעור גערה דהיינו ל' אחר ל' ובאגודה כתב ר"ל מנהג האיסור ג"ח. ולפי"ז בשיעור גערה ליכא פלוגתא אלא דלכ"ע היינו ל' אחר ל'. רק הפלוגתא הוא במנהג האיסור לגמרי דלמר נוהגין איסור זה רק במשך שיעור הגערה דהיינו שמדינא תלוי בגערה (והטעם מובן דמאחר שבעינן גערה לא רצו לסמוך אגערה אי משום ל"פ או משום דבאמת הגערה ענין מסופק ותלוי בדעת בנ"א ורצונם שכשירצה להתיר לו יגער בו כו'. אבל אח"כ דמדינא לא בעינן גערה כלל למה נחמיר ולומר נהגו איסור ג"ח ולמר יב"ח כו'. ולפי"ז גם מ"ש מהרא"י בשם האגודה דגערה נהגו ג"ח ע"כ לפרשו בענין דר"ל דגילוח ע"י גערה נהגו איסור ג"ח. והוא דוחק. ואם אולי בעל אגודה ס"ל דגם אחר ג"ח בעינן גערה ממנהגא עכ"פ א"ש קצת דר"ל דגילוח ע"י גערה (שמדינא הוא בל"י השניים) נהגו לעשות כן לאחר ג"ח (או לבסוף ג"ח) א"א דאגודה (ומהרא"י) לא ס"ל בהא כסמ"ק דשיעור גערה ל"י אחר ל"י דמזה משמע דאחר ל"י השניים ל"ב גערה כמ"ש הר"פ בהגהות אלא ס"ל דלעולם בעינן גערה כפשטות לשון הגמרא שלנו. (וכדעת הלק"ט דלעיל או יב"ח עכ"פ כדעת הבית יהודה) וית' אי"ה). וא"ש טפי הלשון דר"ל דגילוח ע"י גערה שבגמרא נהגו להמתין ג"ח. א"נ דקאי על החברי' הגוערי' בהאבל. ור"ל דנהגו להמתין מלגעור ג"ח. והנה באמת אם מ"ש הגהת סמ"ק בשם ירושלמי דשיעור גערה ל"י לא נמצא בירושלמי לשון זה כדלעיל שלא מצאתי זה. וגם בכל הפוסקים נראה שלא הובא כן. וכבר נתבאר דלפענ"ד כתב כן עפ"י מ ש בירושלמי עד שישלח פרע או עד שיגערו כו'. וס"ל דשילוח פרע היינו ל"י