דברי נחמיה יורה דעה שכח

וז"ל. כך בשעה שניטל בעל תורה כו'. וא"כ וודאי גם אחר המיתה נקראת תורה דילי' ושפיר מהני מחילתו (כקודם מיתה לאח"כ. ודומה עכ"פ למחילת ההספד. כבוד הנשמה כו')

וכל זה לפירש"י. אבל בשט"מ יש עוד פי' דנטילתה כנתינתה קאי על הנשמה. אלא שהנשמה עם התורה נדמו זה לזה. ששניהם קרוים נר וכדאמרינן גבי קריעה הרי זה דומה לס"ת שנשרף כו'. וא"כ לפ"ז לכאורה ודאי פשיטא דלויה כהספדא ומהני מחילה. וכ"ז אף למאן דקרי ותני. ולתרץ אף לפי מ"ש רמ"א דעכשיו הכל כמאן דקרי ותני כו' כנ"ל. אבל למאן דלא קרי ותני לענין ביטול שאר מלאכות פשיטא לכאורה דלא חמירא יותר מהספידא על כל פנים. ומהני מחילה כו'

שאלה כ"ו (לסי' ש"ץ

) לענין מה שנסתפקתי כבר בענין ג"ח דשיעור גערה שברמ"א סי' ש"ץ מאימתי מתחילי' הג"ח אם מהתחלת האבילות או אולי מעת שגלח א"ע מקודם. וכת"ר (כמדומה) פשט לה דהיינו מגילוח דקודם. הנה לכאורה בגוף לשון שיעור גערה שברמ"א יש להסתפק גם כן בכוונתו דלכאורה סובל ד' פירושים. א' דהנערה עצמה אינה מעלה ומוריד כלל כ"א הכל תלוי בשיעור הראוי לגעור. דוגמא לדבר גבי נ"ח א' בגמ' משתה"ח עד שתכלה רגל כו'. ופי' הראשונים דהיינו שיעור חצי שעה. וזה עיקר השיעור לפ"מ דקי"ל דגם בזמן הזה צריך ח"ש (ואף אי מדליק אח"כ) עמ"א סי' תרע"ב סק"ג ופ"מ. גם גבי נדה איזהו זקינה כל שקורין לה אימא כו'. ופי' הפוסקים על פי ירושלמי כל שראוי לכך. ועמ"מ סי' קפ"ט סקי"ג דקפידת' אינה מעלה ומוריד כו' (ובפ"מ על ירושלמי למ"כ וצ"ע) וע' טא"ח סי' תרל"ט גבי משתסרח המקפה ע"ש. ב' דהשיעיר הוא היכא דליכא למיקם אגערה כגון דליכא חבירים וכה"ג. ג' דכוונת השיעור לומר דבבציר מהכי אינו מועיל הגערה כ"א אח"כ תלוי בגערה. ד' לומר דכשהגיע לשיעור זמן זה שוב א"צ לגערה. וקודם לכן תלוי בגערה

והנה לב' פירושים הראשונים נראה כיון דהשיעור היינו לומר דבכדי זמן זה ראוי לגערה (מסתמא) א"כ הוא תלוי בגודל השערות וראוי לחשוב מן גילוח דקודם. אבל לב' פי' האחרונים. כיון דלפי"ז השיעור הוא ענין בפ"ע לומר שבבציר מהכא אינו מועיל הגערה או שביתר על כך א"צ לגערה נראה יותר שהשיעור מתחיל מן האבילות ככל השיעורים דז' ולמ"ד ויב"ח. (הגם שגם לפי"ז יש מקום לומר דמ"מ השיעור מורה דראוי לגעור ואשר ע"כ אף שאנו רואים שחביריו אלו גערו בפחות מכן או שלא גערו ביתר ע"כ בטלה דעתם. ולפ"ז הכל תלוי בגודל השערות וראוי למנות מגילוח דקודם. א"נ לפענ"ד לומר כן דמנלן חוזק השיעור עד שנא' בטלה דעתם כיון דלב' פירושים אלו הא דאמר בגמ' עד שיגערו היינו גערה ממש כו')

והנה בס' בר"י שם הביא בשם רבינו ישעי' הראשון דאף אם לא גערו א"צ יב"ח דאטו הגערה היא המתרת השיעור הראוי לגעור הוא שמתירן כו' ע"ש. מלשון זה לכאורה משמע כפי' הא' הנ"ל. אלא שלא קבע שיעור מוגבל לזה. ורמ"א (וש"א) נתנו שיעור מוגבל. (וזה שסיים הבר"י ע"ז ועמ"ש מור"ם כו') אבל נראה ודאי שאין דעת הפוסקים כן שכולם העתיקו סתימת לשון הגמרא עד שיגערו כו' דמשמע גערה ממש. וכמו עד שיגיע הרגל ויגערו כו' דגבי גיהוץ סי' שפ"ט דנראה דהתם ודאי ל"ש לומר דשיעור שראוי לגעור קאמר דהתם הגערה נמשך רק מצד כבוד הרגל כו'. א"ו דר"ל דמ"מ בעי' גערה ממש גם כן וכן גבי הליכה סחור' בססי' ש"פ נראה דל"ש שיעור כ"א גערה ממש. ובפרט מד' הגהת סמ"ק כמבואר בהדי' דגערה שבגמ' היינו גערה ממש. (היינו בתוך למ"ד השניים כו'). וכן משמע בהדיא מדברי הכ"מ וב"י בפי' דברי הרמב"ם. וכמו"כ ממ"ש בב"י בפי' דברי הרי"ף דאתי למעוטי גערו תוך ל' כו' משמע הכל דגערה שבגמרא ופוסקי' היינו גערה ממש. ויותר נראה דגם רבינו ישעי' ז"ל אינו ר"ל שאינו תלוי כלל בגערה ממש. אלא דר"ל דטעם דתלינן בגערה אינו מצד הגערה עצמה אלא שזה שיעור וסימן על גודל השערות ושע"כ כל שגדלו בשיעור שראוי לגעור שרי אף שלא גערו מאיזה סיבה ומ"ש שלא גערו היינו מאיזה סיבה וכגון בדליכא חבירים וכה"ג. וה"ז כעין פי' הב' הנ"ל. א"נ מ"ש שהה שיעו' שראוי לגעור כו' ר"ל בדשהה הרבה בענין שאנו רואים שוודאי היה ראוי לגעור (אפילו פחות מיב"ח) שרי אפילו בדאיכא חבירים ולא גערו. והנ"מ בגערה בדלא שהה כ"כ ויש להסתפק אם הגיע לשיהיה ראוי לגערה סמכינן במה שרואים אם גערו בו א"ל וה"ז מעין ע"ד פי' הד' הנ"ל. ואיך שיהי' דעתו ז"ל על כל פנים ד' הגמ' וכל הפוסקים והוא כמ"ש הכ"מ וב"י בפי' ד' הרמב"ם ודאי מטין שאין לומר שהכל הלוי בשיעור זמן ושאין נ"מ בגערה ממש כלל כפי' הא' הנ"ל וכנ"ל (ובפי' הב' הנ"ל אין נ"מ בנד"ד דאיכא חבירים כו'). והנה בס' עיקרי דינים חי"ד סי' ל"ו אות ד' ראיתי שהביא בשם ס' בית יהודה דבעברו עליו כששה חדשים ולא גערו בו דלהלק"ט ישב עד שילבין ראשו והמחבר ב"י הנ"ל חולק עליו ומתיר אחר יב"ח כו' ע"ש. והנה מהא דרבינו ישעי' ז"ל הנ"ל וודאי נראה דע"כ לו' דלא שמיע' להו (וי"ל אי הוי שמיע' להו הוי הדרי בהו כיון שדברי רבינו ישעי' הנ"ל בתשו' כ"י ודאי אינו מפורסם ע' כללים). אבל וודאי דלא נעלם מהם דברי רמ"א במקומו. ואם כן על כל פנים נשמע מדבריהם שע"כ לא פירשו דברי רמ"א כפי' א' ופי' ד' הנ"ל כמובן. וגם כפי' ב' הנ"ל נראה גם כן דלס"ל. דכל כהאי גוונא ה"ל לפרשי ועוד שמעין דברי הבית יהודה הנ"ל מבואר גם כן בספרו שבט יהודה על יו"ד סי' ש"צ אות ו' ושם מבואר דבין איכא חבירים ובין ליכא ס"ל דכל שלא גערו זמנו הוא יב"ח. ואף על פי שקאי התם רק לקיים המנהג המעייI יראה דהוספת המנהג הוא רק לענין דגם גערה לא יועיל קודם יב"ח כדי שלא לחלק כו'. אבל בלי גערה ס"ל דמדינא אסור יב"ח על פי ירושלמי כו' ע"ש (ואף על פי שמ"ש זה בשם ירושלמי נראה דז"א ואגב שיטפי' נתחלף לו ממ"ש בירושלמי ספ"ג דמ"ק גבי גיהוץ שיעור יב"ח וכמובא גם כן בפוסקים וטור ססי' שפ"ט מה שאין כן גבי תספורת הרי אמר בירושלמי שם עד שישלח פרע ויגערו כו'. וכמובא גם כן בכל הפוסקים וגם הוא עצמו הביא כן שם. מ"מ איך שיהיה נשמע דס"ל דמעיקר הדין כל שלא גערו בעינן יב"ח בין איכא חבירים ובין בדליכא). וממילא מסתמא גם דברי הלק"ט שמובא בספרו ב"י הנ"ל דס"ל דישב עד שילבין ראשו הוא גם כן בכל גווני אם כן ע"כ אינם מפרשי' דברי רמ"א הנ"ל כא' כפי' הג' הנ"ל דשיעור ג"ח היינו דבבציר מהכי ל"מ גערה ואח"כ תלוי בגערה (עד יב"ח להב"י הנ"ל ולהק"ט לעולם בעי' גערה דוקא) וכ"מ מדברי הד"מ דאחר שהביא ד' מהרי"א בשם האגודה דשיעור גערה ג"ח ודברי הכלבו דשיעור גערה ל"י אחר ל"י כ' ומדברי הב"י משמע דלאחר נ"י הוי שיעור גערה כו'. ומשמע (לכאורה דר"ל דמהב"י משמע דלא ס"ל כאגודה וכלבו הנ"ל והרי מד' הב"י מבואר דס"ל דבתוך ל"י לא מהני גערה ואח"כ תלוי בגערה. משמע דס"ל דשיעור ג"ח דאגודה ול"י אחר ל"י דכלבו היינו לו' דבתוך הזמן לא מהני גערה ואחר כך תלוי בגערה (ואם הי' הפי' בהיפוך דתוך הזמן תלו