דברי נחמיה יורה דעה שכה

תנאי היא והיינו ע"כ דרבה ור"ה כאבטולמוס ס"ל כדפירש"י והרי להתוס' גם שניהם לא מצי סברי להו כאבטולמוס על כל פנים כנ"ל. ועוד כבר נתבאר דנראה וודאי דפלוגתא זו עצמה היא היא אותה הנזכר בירושלמי דבכורים. והרי התם וודאי אפירושא דמילתא דר"ג דמתני' קיימי. ולחומר הנושא היה בלפענ"ד דע"כ לומר דגם התוס' לא כתבו כן אלא על פי אותה הגירסא שי"ג במסקנא בהא דרבותינו נמנו באושא אחר חנטה כו'. כמ"ש התוס' רע"ב. שלפי"ז י"ל דהא דאמרינן תנאי היא היינו דרבה ור"ה ס"ל כרבותינו דאושא דהיינו כר"א. אבל למאי דמסקי התוס' שם דל"נ אותה גירסא אלא כגירסא שלנו אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית הרי לפ"ז ע"כ הא דא' תנאי היא היינו דרבה ור"ה כאבטולמוס. (וקצת סעד לזה. דמ"ש התוס' בסוף דבריהם שם בד"ה יד הכל. ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס כו'. לכאורה אינו מובן מה זה שייך התם. ואין לזה שום חיבור להקודם. והי' להם לכתוב זה לקמן אהא דאמרינן תנאי היא דתניא כו'. (גם מה זה לשון בחנם כו') ולפי הנ"ל דשם הוי ס"ל כי"ג הנ"ל אולי יש לתקן דבריהם באופן שכוונתם דרק הא דאבטולמוס הובא בגמ' בחנם. והיה יכול להתחיל מהא דרבותינו נמנו באושא כו'). ולפי"ז ע"כ גם לאבטולמוס ור"ג דמתניתין אינו מספיק מה שהדין נותן לילך בתר לקיטה למעשר לשיהי' פטור ממעשר בנכנס מששית לשביעית. אלא הפטור דמעשר תלוי בהפקרא דמלכא. ומאחר דאזלינן בתר חנטה לביעור אין לפטור ממעשר. אלא דרבה ס"ל מאחר דיד הכל ממשמשין ה"ז הפקר ממילא. וא"כ לפי"ז אין רישא וסיפא דר"ג תרתי דסתרי כלל. וכנת' לעיל וחוזר וניעור התי' הנ"ל דהתו' דריש קידושין ל"כ התי' א' הנ"ל כ"א לפי הס"ד דהתם. ולכאורה איך שיהי' פי' ד' התוס' דר"ה בד"ה יד הכל הנ"ל הרי על כל פנים רש"י ז"ל ודאי ס"ל דרבה ור"ה כאבטולמוס. ושגם לדידי' בעי' לטעמא דיד הכל ממשמשין לשיהיה פטור' ממעשר בנכנס מששית לשביעית וכמפורש בפירש"י במסקנא (שם ע"ב) ודברי המפרש בירושלמי שם בשיטת רש"י אמורה. אם כן על כל פנים עדיין י"ל כנ"ל דהתוס' דריש קידושין ל"כ כ"א להס"ד. ושלמסקנא ולכולהו אמוראי דפ"ק דר"ה ובירושלמי יסברו התם כשיטת רש"י כאן בר"ה דלפ"ז לא קשי' כלל מרישא לסיפא כו' כנ"ל. אך על האמת כ"ז אינו. דוודאי עיקרא דמילתא דר"ג דאמר בשעת לקיטתו עישורו לא קאי כלל אנכנס מששית לשביעית או משביעית לשמינית. אלא בשאר שני שבוע קאי ולענין חדש וישן ולענין מ"ש ומעשר עני. כדפירש"י בכ"ד. וע"כ צ"ל כן לכולהו אמוראי. דלר"ה ור"י ור"ל דאמרי בנכנס מששית לשביעית לעולם ששית ובנכנס משביעית לשמינית לעולם שביעית. ודאי ע"כ הא דפליג ר"ג אר"א ואמר בשעת לקיטתו עישורו היינו בשאר שני שבוע. וכדאמר ר"י בהדי' בירוש' שם. וגם לרבה ואוקימתא קמייתא דירושלמי נראה ג"כ דע"כ אין הכוונה דרק בהכי מיתוקמא מילתא דר"ג בנכנס מששית לשביעית דלביעור בתר חנטה. ועכ"ז למעשר בתר לקיטה משום יד הכל ממשמשין כנ"ל. והיינו לו' דטעם זה דיד הכל לחוד מספיק לזה דה"ז הפקר ושוב ל"צ לומר שהדין נותן באתרוג לילך בתר לקיטה למעשר. וכדמשמע לכאורה מדברי המפרש שם. (ע"ש במ"ש ולפי"ז מתני' דתנן שוה לאילן לשביעית ולמעשר לירק לא תקשה אהדדי דפירושא דמתני' כדאמרן ומשום יד הכל כו') דאם כן במאי פליגי ר"ג ור"א שהרי לסברא זו דיד הכל כו'. אם כן גם לר"א שייכא זה. (ודוחק גדול לומר דפליגי בהא גופא דר"א לית ליה הסברא דיד הכל כו'. גם לרבה) וגם מה זה דפליגי באתרוג דוקא שהרי לפי הסברא דיד הכל כו'. נראה ודאי דגם בכל האילנות שייך זה. ומה שייך ליפלוג או אתרוג שוה לאילן א"ל. הרי לפי הנ"ל אין חילוק כלל בין אתרוג לשאר אילנות לדברי הכל והא ודאי ליתא. א"ו לכ"ע עיקרא דמילתא דר"ג אשאר שני שבוע קאי. ולענין חדש וישן ומ"ש ומעשר עני כנ"ל. אלא שלפי דסתמא א' ר"ג למילתי' דמשמע קצת דנכלל בכלל דבריו גם בנכנס מששית לשביעית. דגם בזה נאמר דנזיל בתר חנטה לשביעית. היינו לפטור מביעור ובתר לקיטה למעשר. היינו שיהי' פטור ממעשר כדין פירות שביעית. וזה נגד הסברא. דהרי זה תרתי דסתרי לגמרי דאי שהדין נותן לילך בתר לקיטה למעשר אינו מספיק לפטור ממעשר. דהא דפירות שביעית פטורים ממעשר הוא רק מדין הפקר כנ"ל. והא בהא תלי'. ע"כ נמשך מזה פלוגתא דאמוראי. דלרבה ואוקימתא קמייתא דירושלמי ס"ל דגם זה נכלל בדברי ר"ג. וטעמא דמילתא דפטור ממעשר הוא משום דיד הכל ממשמשין כו' (ונקט אתרוג משום דקאי אדברי ר"ג ואשמועינן דרישא דהיינו מששית לשביעית נכלל בדברי ר"ג. (וממילא ה"ה לשאר אילנות כו'). וסיפא דהיינו משביעית לשמינית ע"כ לא נכלל בדברי ר"ג. דמאחר דהפקר הוא מדין שביעית ע"כ א"א לחייב במעשר) (ואפשר נמי דהא דיד הכל ממשמשין לחוד לא מהני גם לרבה כ"א בצירוף הא דס"ל לר"ג שהדין נותן לילך בתר לקיטה למעשר. ולהכי נקט אתרוג דוקא ויש לעיין בזה). ורב המנונא ור"י ור"ל דלית להו הסברא דיד הכל ממשמשין דלשווי' כהפקר ע"כ ס"ל דע"כ לא נכלל בדברי ר"ג בנכנס מששית לז'. (וכש"כ משביעית לשמינית). אלא קאי רק בשאר שני שבוע. (וז"ש בירושלמי שם א"ל רב המנונא אמרין דבתרא נכנס משביעית לשמינית כו'. עד והפקר חייב במעשר. שכ"ז הוא מדברי רב המנונא (שלא כפירוש המפרש שם) וכוונתו שהוכיח שכמו בבא דסיפא היינו משביעית לשמינית ע"כ לא כלל בדברי ר"ג. דוודאי אין לחייב הפקר במעשר. אם כן כמו"כ רישא דהיינו מששית לשביעית גם כן לא נכלל. ומטעם ההיפוך דכיון דאינו הפקר אין לפטור כנ"ל. וע"ז סיים אמר ר יוחנן בשאר שני שבוע. פי' רק בשאר שני שבוע). על כל פנים נשמע דלכולהו אמוראי בשאר שני שבוע על כל פנים אזלינן בתר לקיטה למעשר לר"ג. ואם כן מסתמא הוא משום דגדל ע"כ מים כירק. ואם כן הקל"ד דלפי"ז קושיית התוס' דריש קידושין מישך שייכא גם להמסקנא ולכולהו אמוראי. ואם כן איך עלה ע"ד לומר דרק לחומרא קאמר ר"ג בתר חנטה לשביעית. מה שההיפוך מבואר בדברי כל האמוראים דגם מששית לשביעית פטור מביעור. ולכן אף שקושיית כת"ר מסוגי' דפרק לולב הגזול אינה קושי' אלימתא לדידי כנ"ל. מ"מ קושי' זו צ"ע גדול לכאורה. ולזה אין תשובה מוצאת גם על פי דברי העצי"ו ושעה"מ. דמ"ש העצי"ו על פי דרכו דמלשון בת ששית משמע שכבר עשוי' בששית דהיינו רוב גידול כו'. (הוא תמוה כמ"ש שעה"מ והרי בגמרא נזכר בדברי אביי דאמרינן זיל בתר חנטה כו'. גם בירושלמי ליתא לשון זה. כ"א נכנס מששית כו'. גם כבר נתבאר דקיימי אר"ג דמתני' מלבד הקושי' שנת' לעיל על דבריו. וגם מ"ש השעה"מ די"ל דרבה ור"ה כר"א ס"ל לפי הנ"ל ז"א. וכמבואר במסקנא דס"ל כאבטולמוס כו'. וככל הנ"ל על פי הירושלמי

ה ולחומר הנושא נראה שעדיין יש לדחוק לקיים דרך הנ"ל דהתוס' דריש קידושין לא איירי כ"א לפי הס"ד דהתם כנ"ל. והוא בב' אופנים דחוקי'. א' דלמסקנא עם היות שוודאי האמת שעל כל פנים ס"ל לר"ג שהדין נות לילך בתר לקיטה למעשר. וכמו בשאר שני שבוע על כל פנים כנ"ל. עכ"ז הרי על כל פנים לא נודע ונרמז בדבריו שהטעם הוא משום דגדל ע"כ מים. ואפשר שאיזו טעם אחר יש בדבר. ושאותו הטעם לא שייך כ"א לענין מעשר ולא לשביעית. ולאו תרתי דסתרי הם כלל וקושי' התוס' דפ"ק דר"ה ודפ' לולב. הגזול אינו חוזר כ"א אשביעית מ"ט בתר