דברי נחמיה יורה דעה שכד

ולענין מעשר דרבנן. ע"כ משביעית ילפינן) וא"כ קשה טובא דברי ר"ג באתרוג. למה לענין שביעית שוה לאילן ולא מהני לי' הא דגדל ע"כ מים להפר' מעשר (הנגרר ונלמד משביעית) מהני לי' טעמא דגדל על כל מים. (והוא בדרך ממ"נ דאף אי נמצא טעם למה דאזלינן לשביעית בתר חנטה. ולא חששו לסברת שגדל ע"כ מים. א"כ לענין מעשר נאמר כן. וע"כ בתירוץ ב' שהמציאו טעם למאי דאזלינן בתר חנטה לשביעית שנלמד מערלה שלא חלקתו תורה משאר אילנות כו'. (והוא אותו תי' שכתבו בר"ה וסוכה). הרי עדיין קשה א"כ לענין מעשר נלמד מזה לכך הוצרכו לסיים דמ"מ לענין מעשר שהוא דרבנן כו'. והכוונה דלפי שעיקרו דרבנן השוו מדותיהם גבי מעשר לתלות בגדל ע"כ מים או על רוב מים בכל המינים. (עיי' מהרי"ט). ולפי שלא נחה דעתם בתי' זה כאן שבאמת הוא דוחק גדול דמאחר דסוף סוף באתרוג לא חיישינן לסברת גדל ע"כ מים לענין שביעית שבו עיקר דרשה דמה גורן ויקב כו' כנ"ל. שוב מה טעם יש בזה גבי מעשר כו'. ע"כ לא נמנעו מלהזכיר עוד סברא בדרך ספק שמא י"ל דהא דאמרינן דאזלינן בתר חנטה באתרוג לשביעית הוא רק לחומרא. עם היות שזה דוחק גדול שהרי שוה לאילן קאמר משמע וודאי דשוה לגמרי אף לקולא. וגם שזה שלא ככולהו אמוראי שבירושלמי. (וכן שבבבלי פ"ק דר"ה) דלכולהו גם לקולא קאמר ר"ג שוה לאילן לשביעית עכ"ז מאחר שע"כ אין להמלט מדוחק גדול וכנ"ל שגם תירץ ב' דוחק גדול לפ"ד הס"ד. ע"כ כתבו שמא יש לדחוק ג"כ ע"ד זה. והיינו לומר דהשתא לפי הס"ד הוי ס"ל כן. ובמסקנא באמת לא קאי הכי וכנ"ל. משא"כ התם בפ"ק דר"ה הרי הביאו בהדי' בראש דבריהם אוקימתא קמייתא. דירושלמי בפי' דברי ר"ג. (דמ') דהכל איירי בנכנס מששית לשביעית. ומש"א שוה לאילן לשביעית היינו לענין דין ביעור. ומש"א למעשר כירק היינו לענין דין מעשר שבשביעית לומר שפטור ממעשר וכן בפ' לולב הגזול הביאו ג"כ ירושלמי זו בקצרה. ואילולי דמסתפינא הייתי אומר שט"ס שם במ"ש ולא כירק וצ"ל ופטור ממעשר כירק שכ"ה ל' הירושלמי וכן לשונם בפ"ק דר"ה. מאחר שכל המשך אריכות לשונם בב' המקומות הללו שוה. וכבר נתבאר דלפי"ז ע"כ אין הפי' כלל במה שא' לירק בדרך א' לרמז הטעם דדרכי' דאתרוג כירק שגדל ע"כ מים כסברת הס"ד דריש קידושין. אלא הטעם דלמעשר כירק (כלומר פטור) הוא משום דיד הכל ממשמשין כנ"ל. וא"כ אין כאן סתירה מרישא לסיפא כלל אלא שקושייתם שם הוא בדרך אחר דהיינו שרק הקשו לשאול הטעם אמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר. מאחר דזאת עכ"פ נלמד מדברי הס"ד דריש קידושין שהמציאות הוא דאתרוג גדל ע"כ מים. והמציאות לא יוכחש ולא יחלוק אדם ע"ז. וע"ז ודאי שפיר מיתרצי להם בפשיטות במ"ש שנלמד מדרשא דגבי ערלה כו'. ולא הוצרכו כאן לסיומא דמילתא שסיימו בתי' ב' בריש קידושין ומ"מ לענין מעשר כו' דלפי מאי דקיימינן השתא בפי' ד' ר"ג כהירושלמי וכנ"ל אין מקום לזה כלל דטעמא דלמעשר בתר לקיטה הוא ע"א. היינו דפטור משום יד הכל ממשמשין כנ"ל. וכש"כ שאין מקום להביא כאן התי' א' שבדבריהם בריש קידושין דמלבד שלא הוצרכו כאן לדוחק גדול כזה. ה"ז היפוך מהמפורש בירושלמי דקיימינן השתא דר"ג איירי בנכנס מששית לשביעית דלביעור שוה לאילן היינו לקולא. ובקידושין לא כתבו כן. אלא לפי הס"ד כו' כנ"ל. ומעתה ממילא מובן דלק"מ לפ"ז מסוגיא דפ' לולב הגזול אתי' א' דתו' דריש קידושין. שהם לא כתבו כן. אלא שמא ע"כ לדחוק כן לפי הס"ד דהתם. אבל גם הם ידעו דלמסקנא ולקושטא דמילתא אינו כן. אלא כדפירשו בהדיא אמוראי בירושלמי. (וכן בגמרא דידן פ"ק דר"ה לפי הנ"ל דכולהו אליבא דר"ג קיימי) וכד' התו' עצמם בפ"ק דר"ה ופרק לולב הגזול שהביאו להנחה מקיימת דברי הירושלמי בפי' ד' ר"ג. דמששית לשביעית בתר חנטה לביעור דהרי זה לקולא

ג אמנם עם היות שלכאורה הי' נראה דרך הנ"ל דבר נאה ומתקבל. אבל אינו דרך אמיתי. שהרי ממ"ש התוס' פ"ק דר"ה (ט"ו א') ד"ה יד הכל ממשמשין. דלא נקט האי טעמא אלא למ"ד אתרוג שוה לאילן לכל דבר. דאילו לאבטולמוס דס"ל כר"ג דבתר לקיטה למעשר. א"צ לטעם יד הכל ממשמשין. מבואר דס"ל להתוס'. דכל דאמרינן שהדין נותן לילך בתר לקיטה למעשר. זה מספיק גם בנכנס מששית לשביעית ליתן דין שנה שביעית לענין לפטור ממעשר עם היות שפטור מביעור דלענין זה אזלינן בתר חנטה. אין זה תלוי בזה. (ואולי הטעם משום דס"ל דהא דשביעית פטור ממעשר אינו מטעם הפקר לבד שהרי יש לשביעית דרשה בפ"ע ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה כו' כדפירש"י שם. ואילו הפקר כבר נלמד מהדרשא דובא הלוי שאין לו חלק כו' יצא הפקר שיש לו חלק עמך. כמ"ש בכ"ד ע' תוי"ט ריש מעשרות. ואדרבה לסברת התוס' הנ"ל יתורץ דלא תקשה באמת למה לי קרא מיוחד לשביעית ת"ל מדין הפקר ע' ס' ט"א שפלפל בזה. ולהנ"ל י"ל דנצרך לכה"ג באתרוג משישית לשביעית. דעם היות דאין לו קדושת שביעית ולבעלי' הוא דאזלינן בהא בתר חנטה עכ"ז פטור ממעשר. כיון דבהא אזלינן בתר לקיטה וה"ז כפירות דשנה שביעית הפטורים ממעשר מגזירת הכתוב. עיין שעה"מ פ"ד דהלכות שמיטה הי"ב). וא"כ לפ"ז נפל כל היסוד הנ"ל. שהרי איך שיהיה הפי' בד' ר"ג בהא דאמר בשעת לקיטתו עישורו אף אם כנ"ל על פי הירושלמי דבכורים שהביאו התוס' שם בד"ה לשביעית לו' שפטורה ממעשר בנכנס מששית לשביעית. הכל הוא רק מטעם שהדין נותן לילך בהא בתר לקיטה. ולא כמ"ש המפרש בירושלמי שם שהוא מטעם יד הכל ממשמשין. ולפי"ז נראה דאין חילוק בין הס"ד למסקנא בסוגיא דריש קידושין דגם להמסקנא הא דס"ל לר"ג שהדין נותן לילך בתר לקיטה למעשר באתרוג מסתמא הוא משום דגדל ע"כ מים כדהוי ס"ד מעיקרא אלא שלא נרמז זה בד' ר"ג וא"כ הדרא קושיא לדוכת' איך עלה ע"ד התוס' לו' דר"ג רק לחומרא קאמר בהא דאזיל בתר חנטה לשביעית. דלפי הנ"ל יהי' צ"ל דגם למסקנא ולקושטא דמילתא קאי הכי. וזה א"א לכאורה כנ"ל שהוא נגד הסוגיא דפ' לולב הגזול לכאורה ונגד המפורש בירושלמי לכולהו אמוראי. (דשם וודאי כולם קיימי אפירוש ד' ר"ג דמתני'. וקאמרי בפירוש) דמששית לשביעית פטור מביעור. וגם רבה (וכולהו אמוראי) שבגמ' דידן פ"ק דר"ה עם היות שהתוס' הנ"ל כתב דטעם דיד הכל ממשמשין אינו נצרך אלא אליבא דר"א כנ"ל. מ"מ למסקנא דמסיק כתנאי וס"ל לרבה ור"פ כאבטולמוס היינו ממש כד' ר"ג דמתני' ועכ"ז הרי אמרי' בפירוש דמששית לשביעית פטור מביעור כששית

ד והנה הן אמת שדברי התוס' ד"ה יד הכל הנ"ל. צע"ג לכאורה. דלדבריהם כולהו אמוראי דשם ס"ל כר"א דמתני'. שהרי ר"ה ור"י ור"ל דאמרי מששית לשביעית לעולם ששית גם למעשר ודאי כר"א ס"ל דאילו לר"ג אף דלית להו הסברא דיד הכל ממשמשין מ"מ הרי להתוס' הא דאזיל ר"ג בתר לקיטה למעשר מספיק גם מששית לשביעית לפטור ממעשר כנ"ל וגם רבה מדהוצרך לטעם דיד הכל כו' ע"כ נמי כר"א ס"ל. וזה דוחק שהרי לפה"נ ראוי לפסוק כר"ג לגבי ר"א דשמותי הוא ועוד ר"ה ור"י ור"ל עכ"פ הל"ל סתמא ה' כר"א. (ע' שעה"מ הל' שמיטה הקשר כו'). ועוד קשה מאד מאי פריך אביי לרבה תיחייב במעשר. מנא ליה דס"ל לרבה כר"א ולא כר"ג. (וכה"ג בשעה"מ ה' מ"ז) ועוד והוא העיקר יפלא מאד לפענ"ד שהרי במסקנא דאמרי'