דברי נחמיה יורה דעה שכב

הנ"ל). זהו הטעם לדעתי. ולדעתי שגם מע"ל כיון בכעין זה בס' בכח ולא בפועל ועדיין י"ל ולעיין בזה היטב א"כ הוא ואיך הוא כי יש לי בזה ספיקות כאשר אדבר בו פא"פ. לדעתי יתיישב בזה מה שלדעתי צ"ע למה אם יש לו פרנסה ממ"א אינו מפריש כ"א לפ"ח בלבד ולא על הכל מאחר שהכל אסור דאוריי' לכל הדיעות מאיזה טעם שיהי' ומ"ש מחוטי' ואורז דאמרי' אם יש בו בנ"ט חייבת כו'. ומ' וודאי שצריך להפריש על הכל אם ממ"א או מיני' ובי'. שהרי יוצא בכזית מן התערובות י"ח בפסח כדתני התם. והיינו לפי שגם ההיתר נעשה איסור דטכ"ע מדאוריי' והכא אם מפריש ממ"א אינו מפריש כ"א לפ"ח בלבד. ולפי הנ"ל ניחא מאד לדעתי דכאן גבי טבל לא אמרי' אלא שהאיסור אינו בטל ובחיובו קאי דהוי כמו שלא נתערב כלל לזאת א"צ להפריש כ"א עליו ונשאר המחוייב בחיובו והפטור בפטורו. אבל גבי חוטי' ואורז מבשא"מ שהוא בנ"ט דטעם כעיקר דאוריי' היינו שהטעם הנכנס בההיתר מהפכו להיות כעיקר האיסור (עיין ברא"ש ס' ה' חלה. או כדעת הרמב"ן שם דחיטי' גריר) לזאת תני סתמא חייבת דמשמע דהוי כשאר טבל גמור המחוייב אך לפ"ז עדיין י"ל למה כשאין לו פרנסה ממ"א יפריש על הכל גם גבי טבל. ולדעתי הוא ניחא בספק והזמן קצר וגם היריעה קצרה ובקשתי להתראות פנים בקרב כו' וראיתי אולי אני טועה בדבר משנה כמנהגי

שאלה כ"ה (לסי' של"א

) ע"ד מה שהקשה חכם אחד בדברי התוס' ריש קידושין ד' ג' ע"א בד"ה מה ירק כו'. במ"ש ושמא יש לומר דה דאזלי' בי' בתר חנטה הוא דוקא לחומרא כו'. דלפי"ז קשה מאי פרכי' בפ' לולב הגזול (ד' ל"ט ב') והא בין ר"ג בין ר"א לענין שביעי' אתרוג בתר חנטה כו'. הרי התם איירי מששית לשביעית דהיינו לקולא

תשובה

א הנה קושייתו ושאילתו הוא כשאילת הראשונים אשר היו לפנינו. שכן הקשה הרב עצמות יוסף ע"ש. והובא ג"כ בס' שעה"מ על הרמב"ם פ"א מה' מע"ש. וכתב שהיא קושי' אלימתא ע"ש. אמנם הנה תירוצים אינם מספיקים כ"כ ואין בהם כדי לרוות צמאון כת"ר לפענ"ד. ועל תירץ הרב עצמות יוסף כבר כתב השעה"מ בסתימות שהם דברים תמוהים ולפענ"ד היינו משום דלדבריו קושיית הגמרא אינו כלל מהא דבין לר"ג בין לר"א אזלי' בתר חנטה. מאחר שז"א כ"א לחומרא כגון אתרוג בת שביעית הנכנס לשמינית. משא"כ בהא דאיירי איהו בבת ששית הנכנס לשביעית לא אזיל כלל בתר חנטה לקולא. אלא שקושייתו הוא ממה שבתר רוב גידול עכ"פ אזלינן אפי' לקולא. א"כ איך הניח העיקר ולא הזכירו כלל. והזכיר דבר שאינו אפילו טפל. אלא או דבר שאינו אמת או דבר שאין לו שייכות כלל לקושייתו. דלפי פשוטו דמשמע דקאי אבת ששית לשביעית הרי אינו אמת. דבזה לא אזלינן כלל בתר חנטה. ואי כוונתו אבת שביעית לשמינית. הרי אין לו שייכות כלל לקושייתו. ועוד הרי הא דבתר רוב גידול אזלינן אפילו לקולא כגון מששית לשביעית אין לזה רמז כלל. בד' ר"ג ור"א דס"ל הכי ואם בא להקשות כן מצד דפשיטא ליה זה מסברא. מאחר שגם בירקות הדין כן. לפי' התו' שבדה"ק. מה זה שתלה דבריו בהא דר"ג ור"א. ולא ה"ל להביא דבריהם כלל. אלא ה"ל להקשות בפשיטות אמה שתירץ אתרוג בתר לקיטא אזלינן דז"א אלא בתר רוב גידול אזלינן כמו בירקות. ועוד בגוף הקושי' אם הוא רק מהא דס"ל דאזלינן בתר רוב גידול. אפילו לקולא כדבר העצי"ו. אינו מובן כ כ מנלן דרוב גידול של האתרוג הי' קודם ר"ה דמה שנתלה העצי"ו בזה על לשון רש"י שכתב דע"כ בט"ו יום שמר"ה עד החג לא גדל. אינו ראיה. די"ל דרש"י לא כ"כ אלא אי בתר חנטה אזלינן דת"כ אי היה נחנט אחר ר"ה לא הי' גדל עד החג. אבל אי אזלינן בתר רוב גידול י"ל דאף אם לא בא לרוב גידולו קודם ר"ה שפיר נגמר עד החג. (ועוד דבאתרוג דמצוה הרי לא בעינן כלל שיבוא לתכלית גידולו דקי"ל כחכמים. (סוכה דל"ו) דבוסר כשר. וכמ"ש בטוש"ע א"ח ססי' תרמ"ח. רק שיהי' בו כביצה. וא"כ אין מקום לומר דע"כ כבר בא לרוב גידולו קודם ר"ה. (הרי כבר אפשר שגם עתה בחג עדיין לא בא לרוב גידולו שאולי הי' הולך וגדל יותר מכפליים מכביצה. וכדמשמע במשנה (דל"ד ב') דבכביצה נק' אתרוג הקטן ויש גדולים שנצרך לאחוז אחד בשתי ידיו. ואף עד שיהי' ההכרח לשאת על כתפו כדאיתא בברייתא שם דל"ו ב'. ואף אי נימא דהפי' ברוב גידולו היינו רוב ממה שהוא גדול בעת לקיטתו. דאם בא לרוב זה קודם ר"ה. אף שאין זה רוב ממה שהיה ביכולתו ליגדל אם הי' מניחי' אותו באילנו. אין בו דין שביעית מ"מ עכ"פ מאין הרגלים לומר דע"כ הרוב מגידולו בעת לקוטתו דהיינו רוב מכביצה כבר גדל קודם ר"ה כו'. ועכ"פ אינו דומה למה שפירש רש"י ז"ל גבי לולב דאזלינן בי' בתר חנטה וכנ"ל גם עיקר יסוד דברי העצי"ו דבירקות אזלינן בתר רוב גידול שכן משמעות לשון התוס' דקידושין שבדיבור הקודם. אבל באמת הרי מדברי התוס' דפ"ק דר"ה די"ג סע"ב ד"ה אחר. ודי"ד ב' ד"ה לשביעית. ומדבריהם ד"פ לולב הגזול שם. מבואר דאין כוונתם אלא רק דלא אזלינן בתר לקיטה ממש כל היכא דנגמר הפרי לגמרי בששית. דאז אזלינן בתר גמר פרי. אבל אם גדל קצת בשביעית אסור. (וכ"ה דברי הר"ש רפ"ט דשביעית אליבא דר"ע עכ"פ ע"ש) ולפ"ז אין מקום כלל לדברי הרב עצי"ו (ולכאורה גם דבריהם דריש קידושין ראוי לדחוק דכוונתם ג"כ ע"ד הנ"ל. (וע' מהרש"א ורש"ל ומהר"ם שבלא"ה דבריהם מגומגמין). דרוב לאו דוקא אלא תלוי בגמר פרי דסמי חדא מקמי תרי ותלת. וגם בדבריהם דפרק מש"נ דנ"א ב' מפורש דבירק בתר לקיטה גם לענין שביעית. ולדבריהם דר"ה וסוכה יש מקום לתרץ דהכל הכוונה גמר פרי משום דסתמא דמילתא דלקיטה תיכף לגמר פרי כמבואר בדבריהם דפ"ק דר"ה וסוכה ע"ש. משא"כ אי אזלינן בתר רוב גידול לא א"ש. והרי לענין הוכחתם מהא דכל הספיחי' די לתרץ במה שנא' דאזלינן בתר גמר פרי כו'. כמו שכתבו שם. ועוד שלפ"ד ר"י שבתוס' דידן דס"ל דעיקר דרשא דמה גורן ויקב כו'. יצאו ירקות כו'. היינו לענין שביעית. ולפ"ז ע"כ הא דלענין מעשר אזלינן בירקות בתר לקיטה נלמד משביעית וכמ"ש הפנ"י בר"ה וא"כ ע"כ ס"ל לר"י דגם בשביעית בתר לקיטה וכמפורש בתוס' דפ' מש"נ בשם ר"י אלא די"ל דהכל היינו גמר פרי כו' כנ"ל. עכ"פ לפה"נ הדין עם הרב שעה"מ במה שלא הסכים לתירץ הרב עציו"ס ז"ל. אמנם תירץ בעל השעה"מ ג"כ אינו מיחוור כ"כ. דלפי דרכו ג"כ (כמעט) עיקר חסר בדברי המקשן דפ' להג"ז. דהא סתמא קאמר. והא בין לר"ג בין לר"א בתר חנטה אזלינן משמע לגמרי (וכמו לר"א כו'). ולדברי השעה"מ הכוונה רק דאורייתא ושנצטרך להוסיף דברים בע"פ שאף שמדרבנן אזלינן בתר לקיטה להחמיר. מ"מ באיסור דרבנן אין להחמיר לאסור למסור דמי שביעית לע"ה שאין בו כ"א ספק לפני עיור כו' וכ"ז חסר מן הספר (וגם א"כ גם בהא דרבותינו נמנו באושא ואמרו אתרוג בתר לקיטא כו'. גם כן מנלן דמן התורה אולי רק דרבנן ולחומרא (עיי' בהמ"א פ"ק דר"ה פי' כן באמת ויבואר אי"ה) גם עיקר פירושו בדברי התוס' שקושייתם הוא רק מדרבנן ניזל בתר לקיטה הוא דוחק גדול ואין לשונם מורה ע"ז כלל. וגם בתירוצם שכתב דהא דאזלינן בתר חנטה הוא