דברי נחמיה יורה דעה שיט

נושן כו'. אבל בספרי הדפוס ובכמה ספרים קדמונים כו' כתב המ"ש שבכולם בא' כתיב והמסורה ע"ז כעין דידן כו' ע"ש

והנה למעשה וודאי עדותו של דודנו ז"ל בעל שא"י בשם מוח"ז רז"ל נאמנה. ואין לנו לנטות מדבריו בפרט ששמעתי שכן נמצא כתוב בתורתו של מוח"ז רז"ל (יהי' מאיזה טעם שיהי') אך זהו לענין לכתוב כן לכתחילה. אבל אם להגיה הס"ת שכתובים בה' עדיין צ"ע. דעם היות שבשא"י שם העיד שצוה מוח"ז רז"ל להגיה ס"ת שהיתה תחילתה כתוב בה' כו' אפשר דהיינו במקום שלא הי' כ"א ס"ת אחת כתובה בה' כדמשמע לשון היתה תחילתה הנ"ל. שהוא לשון יחיד והס"ת שכתובי' בא' אפשר היו רבים כו'. אבל במקום שהרוב הם הכתובים בה' צ"ע איך לעשות. דלהניחם כך כאו"א כמו שהם אינו מתקבל שהרי ממ"נ אלו או אלו פסולי' (לכאורה) דהא אפי' קוש"י פוסל. (בגמ' מנחות כ"ט א' ופוסקים) ולתקן הרוב כהמיעוט ג"כ לא יתכן

והנה בתשו' מע"צ סי' כ"ט הכריע לכתחילה לכתוב בה' ובדיעבד א"צ תיקון. ונמשך אחריו הגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל בתשו' חי"ד סי' ס"ד ובספרו ש"א ש"ו סמ"ד. ולכאורה עלה ע"כ דס"ל עיקר כהרמ"ה אלא דבדיעבד אין מעמידין יסוד כ"כ גם על מסורה ודאית להגי' ס"ת עפי"ז וכמ"ש המ"צ סי' נ"ד שאין אנו עושין חשבון כ"כ ממסורות כו'. הסכימו שאין לפסול שום ס"ת משום חסירות ויתירות כו'. שאין אנו בקיאי' בחסר ויתיר. כדאיתא בקידושין (ל') כו' אבל זה אינו דשם ע"כ ר"ל רק שאין לפסול לענין להוציא אחרת כשמצאו הטעות בשעת קה"ת. אבל אח"כ צריכים תיקון כדמסיק שם בהדי'. וכדאיתא בטוש"ע יו"ד סי' סע"ה ס"ו דפסול. וכמו"כ המ"צ בסי' כ ט לענין ויהי כל ימי נח שכתב ויתיו כתב שבחול יתקנו (אף שהרמ"ה הביא בזה פלוגתא בלי הכרעה ע"ש). וכן הגרמ"ז ז"ל בספרו ש"י ברוב המקומות כתב שאף על פי שאין מוצאים אחרת אבל צריכה תיקון אח"כ. אע"כ דבנ"ד (וכה"ג). ס"ל דאין הכרע כ"כ אם בא' אם בה' (כיון דבמסורה שלנו כולם בא'. וכן בגמ' ופוסקים כו' כנ"ל) רק שמ"מ לכתחי' ס"ל בה'. הואיל ויצא מפי הרמ"ה ז"ל

והנה לכאורה צ"ע על כולם. וכן עוד על כמה שו"ת ודינים בענינים אלו כי הרדב"ז ח"ד סי' ק"א נתן כלל מד"ע והביא גם כן שכ"כ הרשב"א (והוא במיוחסות סי' רל"ב) שאין מוסיפי' וגורעי' על פי המסורה ולא על פי מדרשי אגדה לפי שנחלקו כו' במחלוקת בן אשר ובן נפתלי כו'. רק מה שנדרש בגמ' דרך עיקר דין כגון קרנות קרנת כתי' וכה"ג באלו יש להגיה ולתקן הספרים. אבל כל מלא וחסר דלא נ"מ לדינא אלא מדרש בעלמא לא יגיה שום ספר עפי"ז ולא על פי מסורה. אלא בכהאי גוונא יש להגיה ולתקן המיעוט אחר הרוב דמקרא מלא אחרי רבים כו'. וכדאיתא במ"ס ג' ספרים נמצאו בעזרה בא' כתוב מעון ובב' מעונה קיימו שנים ובטלו אחד כו' עכ"ל בקצרה. וז"ל השואל מהרשב"א (במיוחסות שם) אם נפסל ס"ת בחסירות ויתירות שיהי' כנגד המסורה שאני אומר אין ספרי המסורה מעולין מספרי התלמוד שא' פלגשם כתיב כו' ואין אנו חוששים לספרי התלמוד לתקן הספרים (שכתוב פלגשים ביו"ד). שכך אני מקובל ממך ואיך ניחוש לספרי המסורה חדשים מקרוב באו ויש י ראיה לקבלתי זו מפ"ק דקידושין דבשני ר"י ורב יוסף לא הוו בקיאין בחסר ויתיר כ"ש אנו. ומי שדרש פלגשם כו'. יש לנו לומר שמצאו כן בספריהם אבל אנו לא ניחוש להם וספרינו נחזיק כמו שהם כו'. וע"ז השיב הרשב"א מדעתי שכן האמת שאין מוסיפים וגורעים כו' כנ"ל. וש"מ תרתי. א' דמשמע דגם על מסורת ודאית (בלי חולק) אין מעמידים יסוד כ"כ להגי' הס"ת עפי"ז דכש"כ הוא מדרשות שבגמ' (שלא לדינא) דאין חוששי' להגיה ספרים עפ"ז. כש"כ שלא ניחוש לס' מסורה דקילי טפי חדשים מקרוב באו כנ"ל. (והכלל דכיון דבשני ר"י א' אנן לא בקיאינן כו'. ש"מ שנשתכחו הקבלה (הלמ"מ) בזה. אם כן אנו מחזיקים שכל הדרישות וס' המסו' (שנתחברו אחר הגמ') הכל לפ"מ שמצאו אז בס"ת שלהם. שהעמידום על חזקתם. (ואם מצאו חילוקים הלכו אחר רובם כנ"ל ממ"ס) וחיברו ס' המסורה עפ"ז רק כדי שלא ישתבשו הסופרים אח"כ בלתי הרגשה כו'. (וכאילו מזכירים ומעוררים להרגיש בשינויי החסר ויתיר ולא יטעו בשגגה) ולכן נמצאים מחולקים כמו בן אשר ובן נפתלי כנ"ל. שוודאי א"א לאדם א' לראות ולעמוד על כל הס"ת שנמצאו בכל העולם אלא שכל או"א כתב מסורה על פי שמצא הוא. ולכן אין להעמיד יסוד כ"כ על כולם כיון שאינו דבר מקובל כלל. ואם כן גם הספרים שלנו אנו מחזיקים לכשירים אף אם הם כנגד הדרשה וכ"ש כנגד המסורה. כי אולי הם נכתבו ונשתלשלו זמ"ז מס"ת ישנים שלא ראו הבעלי מסורה או אותו הדורש שבגמרא (זולת דרשות שבגמרא לדינא אמרינן שוודאי דקדקו וידעו שכ"ה כו') ועוד שמעינן (שבכל מקום ובכל זמן) אם יש שינויים וחילוקים בין הס"ת הנמצאים אזלינן בתר רובא ומתקנן המיעוט כו'. (וצ"ע בענין רוב זה אם אזלינן בתר המדינה או עיר או בהמ"ד. גם אי חשבינן כל הס"ת שיצאו מתח"י סופר א' ליחידים או לרבים. דלפי הנ"ל יש לומר דאזלינן בתר הסופרים לא אחר הספרים. ויש לומר גם כן בטעמא דמילתא בע"א קצת דכיון שאנן לא בקיאין ויש פלוגתא מחזיקין כל החסירים ויתירות בספק אי צ"ל מלא או חסר דאף על פי דכאן לא ידעינן פלוגתא אמרינן אולי מכל מקום אינה כפי האמת. כיון דלא בקבלה הוא. וכפי שכתוב בס"ת זו איתרמי במקרה שכצ"ל האמת ואם כן יש לומר דאזלינן בתר הספרים. דעיקר התיקון הוא רק משום דאין ראוי ונכון שלא יהיו שוים. וכיון שצריכים לתקן כדי להשוותן. המיעוט נגרר אחר הרוב. והיינו לפ"ע גופי הספרים שרוצים לתקנם ולהשוותם כו')

שאלה כ"ב (לסי' שכ"ד) אהובי ידידי המופלג כו' מו"ה שלמה נ"י. נכתב בימי ילדותו

מכתבך הגיעני לנחת. ות"ח לך שעוררתני לעיין מעט בספרי הראשונים. ואף שלא השלמתי הענין ואין אצלי דבר ברור מדיין בשיטות הפוסקים. וכמעט שהנחתי הדבר כמו שהי'. והגעתי לתכלית הידיעה כו'. כמנהגי על פי הרוב. עכ"ז הרי אמרו עליך המלאכה ולא לגמור כו'. ומה גם כי לדעתי הענין הזה הוא נוגע לכל פינות עניני התערובות בכללותיה ופרטותיה. אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה כו' בכמות ובאיכות. וע"כ מטעם זה נלאיתי לכתוב לך כל מה שנראה לי וכל ספקותי בשרש ענין זה ומקורו. אי"ה כשנתראה פא"פ אדבר בו. כי ידוע שהדיבור מברר השכל. ועתה לא באתי ר"א בקצרה. אשר לדעתי על הש"ך בסי' שכ"ד ס"ק ח' אין לתפוס כ"כ אף אם נאמר שמ"ש ה"ה עיסה כו'. קאי לכל מילי גם לענין להפריש עליו ממ"א. כי לדעתי יש כמה ראיות מן הלכות פסוקות הנמצאים בש"ס ובכמה פוסקים ראשונים ואחרונים שהדין ראוי להיות כן (ע"ד הפשוט בלתי נחקור ונעמוד על השורש ועיקרן לידע טעם של דבר). ולתרץ הסתירות. והנה ראשונה נראה לי שכן משמע להדיא מסתימות המשנה חלה פ"ג מ"ט שתיכף אחר הדין דנטל שאור כו' קתני וכיוצא בזה זיתי מסיק כו'. אם יש לו פרנסה ממ"א כו' מדקתני באותו הלשון עצמו דתני סמוך לזה גבי שאור. ומה