דברי נחמיה יורה דעה שיח

אם י"ל דה"ז כס"ס להחמיר ספק אולי כשר ואח"ל פסול אולי כהפוסקי' דמברכי' על פסולי'. ועיין בתשו' שמש צדקה חא"ח ס"ב בדין זה אך אם ספק יש לקיים המ"ע מספק וגם כאן העיקר כרוה"פ

אך הרי הגאון טעמא קאמר דבהדיא איתא בקידושין (ד"ל) דאר"י אנן לא בקיאין בחו"ת. והיינו דמש"ה לא רצה לסמוך על ס"ת שלהם למנות האותיות כדי לפשוט בעיא שלו לענין וי"ו דגחון אי מהאי גיסא כו'. הרי שהי' חושש על הס"ת שנלקה בחסר ויתיר (מספק עכ"פ או אפשר כיון שחסר ויתיר דכל הס"ת הלא רבים הם א"א לכוין האמת בלי בקיאות וע"כ וודאי מוטעה הם) והרי קי"ל דאם כתב המלא חסר או החסר מלא דפסול כמ"ש הרמב"ם פ"ז וטוש"ע ססי' רע"ה אמנם מהיות אא"ל כלל שמימי ר"י ואילך החזיקו כל הס"ת לפסולי'. (וודאי או ספק כו') דא"כ קשה טובא כל הנ"ל ובפרט להאו' שאסור לקרות בציבור בפסולי' דק' טובא הכי נתבטלה מאז קריאת הציבור ח"ו או שלא בברכה וא"כ איך לא הי' יודע אביי מזה ומ"ק ניתי ס"ת כו'. וגם מפורסם בגמ' שגם בימי אמוראים אחרונים נהג קרה"ת וכדא' אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא כו' (מגילה ל"א) ושם כ"א ר"פ איקלע כו'. והאידנא דכולהו מברכי כו'. וכמה מימרות ועובדות בגמר' בכה"ג גם בימי אמוראי' אחרוני' דליכא למימר ע"ד דרוש וקבל שכר כו'. וכש"כ מאז וע"ע כו'. ואיך יתכן כ"ז להפוסקי' הנ"ל אם איתא שכבר נפסלו ח"ו כל הס"ת שלנו (מספק עכ"פ) לכן נלפענ"ד דע"כ צ"ל לכאור' דהא דאר"י אנן לא בקיאין אינו ר"ל שבכל החסירות ויתירות ל"ב כ"א שכבר נולד להם איזו ספק באיזה מקומות מאיזה טעם עפ"י סוד ה' ליראיו. או עפ"י קבלות שונות מרבותיו וע"ד שמצינו בעת בעלי המסורות חולקי' זע"ז וכמו"כ חולקי' אדרשות רז"ל בגמרא ומדרשי' (כמו כלת כתיב כו'). ועל כל כה"ג נאמר אלו ואלו דא"ח ולא מיפסלי ס"ת בכך. (ולא עדיף הא דאר"י דאנן לא בקיאין מהא דארז"ל כלת כתיב שעכ"ז אנן לא חיישי' לזה וכותבין לכתחי' כלות כו') והא דקי"ל דאם כתב המלא חסר פסול (אולי) היינו רק באותן המוסכמי' כו'. ועיין כעין זה בתשובה שבסוף ס' הרמ"ה מהרבה וע"ש בתשו' הרמ"ע שכל הספרי' שלא נמצא בהם אלא מאילו החילופי' שיש פנים לכאן ולכאן לא תגע בו יד כו'. והכותב ס"ת לעצמו לא ידאג עז כו'. ובס' מנחת שי במדבר כ"ג בפ' ומגבעות אשורנו הביא ד' הזוה"ק דר"ג ב' במתיבתא עילאה ומגבעת חסר כו' ובמתיבתא דרקיע כו'. ועפי"ז נתקררה דעתו במה שהיה מצטער כל ימיו בענין הפלוגתות מגמ' ומסורת כו'. דמאן דיזכה כו'. ואיתא להאי ואיתא להאי ולא פליגי. ובפ' נשא בענין כלת כתיב הביא בש' הרמ"ע ששמע מהאריז"ל כי ראוי הי' לכתוב כלת ונכתב כלות כי נטל רשות להעלי' הסוד שלא להחזיק טובה לעצמו כו' ומעין זה בענין הפלגשים. וכן מעבירם כתיב כו'. ושוב הביא מ"ש בר"מ פנחס דרנ"ד אמר המשל לאומן כו'. (וע' מזה באור החיים גבי כלת משה). ועוד הי' כתוב להמחבר ז"ל תי' באופן אחר ולא זכינו לאורו

שאלה כ"א (לסי' רע"ט

) לכאורה מ"ש בתשו' שארית יהוד' חי"ד סי' ט"ז בטעמא דמוח"ז רבינו ז"ל שהכריע לכתוב פצוע דכא בא'. דבה' הוא לשון נקיבה ובא' הוא שם דבר. לפענ"ד רחוק שיהי' עיקר הכרעת מוח"ז רז"ל בכתיבת ס"ת רק מצד הדקדוק (שידוע שאינה חכמה ברורה כו') וכמדומה שלא מצינו כזאת בפוסקי'. והרי הרבה מצינו יוצאים מכללי הדקדוק. רק כל האותיות הם על פי הקבלה. מספרי המסורה ודרשות שבגמרא וכה"ג. אלא שגם בהם נמנאים פלוגתות וחילופים ויש לילך בתר רובא. אבל לא להכריע על פי סברות וטעמים (עפ"י דקדוק) גם לא הבנתי הכי לא מצינו שם דבר שהוא בה'. והרי שפכה לפה"נ גם כן שם דבר. (לפמ"ש אה"ע עי"ש). וגם לפירש"י דמשמע שהוא ע"ש קילקול השפיכה. עכ"ז דומה לקלקול דיכה כו') גם מכה לפה"נ שם דבר (בפ' תבוא) גם חולה בה' שם דבר גם על זכר כמו אביך חולה (דריש ויחי) וכה"ג לפה"נ רבים. ובהלכות גיטין ידוע דכל שמות לה"ק הם בה' כו'. גם מה שהביא ראי' ממה שבלשון רבים בא בא' נדכאים כו'. לכאורה (גם מחולה בא לפעמים חולאים) גם בתהלים יו"ד פ' ח' לחלכה כו'. ובפ' יו"ד חלכאים כו'. וכמו תחלואה (דפ' נצבים). וע"ש בפירש"י סד"ה עיני'. ומנחם פתר חלכה כו'. חלכאים כו'. והה' יסוד במלה עכ"ל. משמע שהם משרש א'. והגם שבלשון יחיד יסוד המלה הוא בה' בלשון רבים בא בא'. וצ"ע. גם מ"ש על מה שהניח בצ"ע ממ"ש ונדכה בה'. (וכמו"כ ידכה ישוח כו'. שם בתהלים) שאפשר אינו משרש דכא אלא משורש דך. איני יודע שלפה"נ הכל משורש א'. וכדאיתא בפ' הערל (ע"ה) פצוע בכולין דך בכולן כו' בין שנידך הגיד כו'. הרי הכל א'. (מלשון דיכה שהוא בה' (שבת יו"ט ב') וכמו מדוכה אלא הי' נראה שעיקר יסוד מוח"ז רז"ל הוא פשוט מצד שבכל ספרי המסורה שלנו נמסר בהדיא שהוא בא'. וגם בגמ' פ' הערל שם (וכמה דוכתי) שהובא הפסוק דפצוע דכא (במשנה דע"י א') ובכל הסוגי' הכל נכתב בא'. וכן במשניות ובירושלמי וברי"ף ורא"ש ורמב"ם וטוש"ע שם וכל הפוסקים הכל בא'. וכמ"כ בספרי פ' תצא. ובוודאי אילו הי' נוסח שלהם בתורה בה' היו מביאים כו' (והלא דבר הוא ומנלן לומר דכולם שלא בדקדוק או ט"ס כו') אך ראיתי בס' מסורת סייג לתורה מהרמ"ה ז"ל. שהפריע לכתוב בה'. גם בס' מנחת שי האריך בזה ונוטה דעתו להרמ"ה דמוסמך הוא דוודאי דק שפיר כו'. וספרי ספרד מסייען לי' כו'. ומ"מ נראה שלא הכריע לגמרי אלא נצטער ונדכה ע"ז ע"ש גם בשם או"ת הביא שלא הכריע. ובחומשים שלי ראיתי רובם בא' (ובפרט התנ"ך עם ליטיין המוגה והיינו כמו שהביא המ"ש מהקונקורדנציע כו') ובאחד בפנים נכתב בה' ונרשם ע"ז שבספרי אשכנז נכתב בא' ואם כן הרי אנחנו מבני אשכנזים). והנה הרמ"ה הביא ג' נוסחות מספרי המסורות. א' שכתוב בהם בזה"ל. תלתא. תרין כתי' א וחד ה' כתי' וסי' פצוע. ושפל רוח תשב אנוש. מציעא ה' כתי'. ולפי"ז דאורייתא בא' כתיב. ובנוסח ב' מסיים דאורייתא כתיב ה'. (ומשמע שם שנוסחא א' הנ"ל מצוי יותר) ונוסחא ג' שכולהו כתיבי בא'. (והוא כנוסחאות שלנו) והוכיח הרמ"ה שנוסחא הא' משובשת דלפ"ז דמציעא בה' היינו דכה ושפל רוח. ובכולהו נוסח א' כתי' שם. אע"כ ט"ס מ"ש מציעא וצ"ל פצעא כו'. ואפשר דמש"ה סמך וכתב על הנוסחא הג' דשיבושא היא. דלפי הנ"ל הרי ב' נוסחות מורים דאוריי' בה' ואחרי רבים להטות. אך במנחת שי הנ"ל הובא עוד נוסח דב' כתיב ה' היינו פצוע. ושפל רוח. ואם כן י"ל דאילו הי' רואה הרמ"ה נוסחא זו לא הי' מחליט לשבש הנוסחא הג' ולא לאוקומי בט"ס הנוסחא הא' הנ"ל. דעיקר סמיכתו הוא משום דאי גרסינן בנוסחא הא' מציעא בה' היינו הך דשפל רוח והרי כולהו נוסחי שם בא'. אבל לפי הנ"ל דיש נוסחא שם בה' י"ל דגם נוסחא א' הנ"ל כוותי' ס"ל בהא עם שגבי פצוע פליגי עלה. (דממ"נ גם לפי ההגה"ה דפציעא גרסי' הרי פליגא במציעא כו') ואין סמך (כ"כ) לשבש הספרים בט"ס ואם כן אפשר שהי' מכריע לכתוב בא' (דאף על פי דאופן הנוסחות גם לפי הנ"ל הם שתי' כנגד שתים. מ"מ לפה"נ רוב ספרי המסירות הן כפי הב' נוסחות דבא' כתיב בתוס'. דהנוסחא הב' שברמ"ה משמע מלשונו שרק הוא דק ואשכח (בס' א') וגם הנוסחא שהביא בס' מ"ש הנ"ל דתרין ה' כתיבי היינו שרק הוא מצא בס' כ"י ישן