דברי נחמיה יורה דעה שיז

הי' ראוי להביאם ג"כ בחשבון ההכרחיות (למי שיש לו אשה ובנים כו' ע"ש דבכה"ג מיירי) ושם ביאר שאין נשים חייבות בהן. והשלישי' אולי מ"ש בסי' ל"ז שיטמאו הכהני' לקרובים כו' וג"כ א"נ בנשים ויהי' א"כ י"ד זולת מצוה זו הי"ח. והרביעי' שחסרה עדיין למנין ס' ושנוהג גם בנשים אולי היא מצות שחיטה שבסי' קמ"ו שבאמת צ"ע למה לא נחשב זה כמו שמונה כיסוי דסי' קמ"ז וכה"ג אלא שלכאו' יש עוד שצ"ע למה לא נחשב כטו קידושין ושנה ראשונה סי' רי"ג סעי' י"ד וכה"ג). אמנם מ"מ מסברא אין נראה כלל שיהא נשים חייבות במ"ע דכתיבת ס"ת דכיון דס"ת שכ' אשה פסולה. ממילא ע"כ מאי דכתי' ועתה כתבו לכם כו'. לאו אנשים קאי. כיון דעיקר הציווי ומ"ע זו היא הכתיבה (כמשי"ת אי"ה) והרי אשה א"א לה לקיים זה כיון שפסלה הכתוב מהיקש' דוקשרתם וכתבתם) ול"ד למזוזה דעיקר המצוה בה היא הקביעות בפתח ולא הכתיב'. (ע' בגמ' מנחות (ל"ד) וכתבתם כתי' תמה והדר על מזוזות כו') דמש"ה מברכי' לקבוע וא"מ על הכתיבה כמ"ש הרמב"ם וטוש"ע רסי' רפ"ט. לכן שפיר שייך לומר דגם נשים חייבות במ"ע זו לקבוע מזוזה. אבל ס"ת שמצותה עיקר היא הכתיבה ואשה פסלה רחמנא א"כ לכאו' לאו עלה קאי ציווי דכתבו לכם. ולא עוד אלא דלכאו' גם לעשות שליח (לשכור סופר) לכתוב א"א. מהא דאיתא בנזיר (י"ב) דכל מילתא דל"מ עביד (השתא) לא מצי משוי שליח (וכ"פ הרמב"ם פי"ט מה"א ה"ו עי"ש במ"ל וטוש"ע אה"ע סי' ל"ה) ולקנות ס"ת ה"ז כחוטף כו' ולרמ"א לא יצא י"ח (וית' אי"ה) ומיהו מ"ש אה"ו הרב ר' יוסף תומארקין נ"י שנ"מ לענין למכור (עיי' בא"ח סי' קנ"ג ס"י דיחיד בשלו שרי למכור לדיעה א' בסתם) ס"ת שירשה אשה מאבותיה. לכאו' ז"א דהא איסור מכירה היינו אפי' בס"ת שא"צ לו. (ומסתמא אף שכתב ס"ת ואח"כ נפלה לו בירושה עוד ס"ת) אסור למכור גם זו שירש כו'. וע"כ אינו מטעם ביטול מ"ע כלל אלא מטעם כבוד ס"ת. וא"כ אין נ"מ בזה כלל בין איש לאשה אף את"ל שפטורה ממ"ע זו. מ"מ בכבוד תורה ודאי חייבת. אלא הנ"מ פשוטה אם חייבת לשכור סופר לכתוב א"ל

וע"ד מ"ש בסי' ל"ו להסכים לפי' הב"י בדברי הרא"ש ודלא כפרש"י. כ"כ ג"כ הב"ח ולבוש וט"ז והגר"א (גם הש"ך כמסכים לבסוף) אלא שמ"מ יש לעיין מה שלפי ראייתו נראה מצוה זו ל"ש ללימוד וא"כ אף אם נותנה לבהכנ"ס יצא י"ח וקיים מ"ע (וכמו כן גם אם נאבדה וכה"ג כו') משא"כ לד' הב"י הי' משמע שהמצוה דוקא לכתוב ולקרות בה כו'. ויתבאר אי"ה, (שלפה"נ הדין עמו בזה) אך מה שהמציא וחידש לפטור ולבטל מ"ע זו כעת מצד דאיתא בגמרא דקדושין דאף בימי רב יוסף לא היו בקיאים בחסירות ויתירות כו'. עם שלכאו' נאמר בו כי טוב להמליץ עפי"ז על המקילים במ"ע זו. (וגם יש קצת סמך לזה מד' האגור שיתבאר אי"ה) עכ"ז כמה רב גוברי' לחדש ולבדות דבר המנגד לכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שכולם הביאו מ"ע זו בסתימות ובפרט הטוש"ע וש"פ שאין דרכם להביא כ"א מה שנוהג בזה"ז. ואף הרמב"ם וש"פ שמביאים גם המצות שא"נ בזמה"ז דרכם לפרש הזמן והמקום שנוהגין ושאינם נוהגין כו'. ומה גם שהרי לא הביאו כלל הך דאין בקיאי' כו' וא כ איך נאמר שכשכתבו הא דמ"ע לכתוב ס"ת (בסתימות) סמכו אהא דאיתא בגמרא שאין בקיאין כו' ושלכן מ"ע זו א"נ עכשיו. ולהלכה ולמעשה כ' זה שנוהג גם עתה (ואף בגמרא רחוק מאד לומר דהא דא"ר סתם מצוה כו'. הוא ע"ד דרוש וקבל שכר כמו בסדר קדשים דשם עכ"פ פירשו דרך קושי' ותי' הלכתא למשיחא דרוש כו' (זבחים מ"ה) וגם שם הדבר ידוע מצ"ע שא"נ כ"א בזמן בהמ"ק משא"כ הכא ודאי ר"ל דגם בזמה"ז מצוה כו'). ועוד דלדבריו א"א להיות לנו עתה ס"ת כשר כלל. וא"כ כל ה' ס"ת (בגמ') ובכל הפוסקים למגן דמאי נ"מ הרי אעפ"י שידקדקו לכתוב בכ"ד כדין עדיין פסולה מצד חולי כי'. ועוד הרי למעשה מעשים בכ"י שכותבים ס"ת ומדקדקי' בכל הדיני'. וגם כל השו"ת וראשונים ואחרונים מלאי' מדיני ס"ת שוודאי למעשה איתמרו ומה בצע בכ"ז אם סוף סוף פסולה מכח חו"י. ועם היות שהגאון ז"ל נתחכם וכ' דמאחר דמדרבנן חייב לכתוב ס"ת גם בזה"ז שלא תהא התורה משתכחת כו' וכיון דע"כ צריך לכתוב ראוי לכתוב כדיני קדושת ס"ת בכ"ד אבל א"י למה ומה מהני הדקדוק בכל הדיני' כיון שבדין חו"י א"א לנו לדקדק וסוף סוף אין בה קדושת ס"ת לדבריו (לכאורה) ואם נא' דמ"מ אולי יזדמן שיכוון בחו"י כראוי (וספק הוא) ולכן כתב שראוי לכתוב כדיני קדושת ס"ת כו'. (וע"ד מהיות טוב כו'. וכלשון ראוי כו') אבל המעיין בה ס"ת ובשו"ת בדיני' אלו הרי כתב כמה דיני דיני' יש שראוי רק לכתחילה ויש שפוסל בדיעבד ויש דל"מ תיקון אלא יגנזו כו' וכ"ז ל"ש אם בלא"ה פסול. (מספק עכ"פ גם א"כ אין לפטור ולבטל מ"ע זו מספק כו') וביותר קשה הרי לרוב הפוסקים הקריאה בציבור נתקנה בס"ת כשירה דוקא וא"ל הוי ברכה לבטלה כמבואר בב"י יו"ד סי' רע"ט ובא"ח סי' קמ"ג שכ"ד הרשב"א ורא"ש וטור ושכ"כ המג"ע בשם רמ"ה וראב"ד ורמב"ן. ועו"ש גבי חומשי' הביא ב"י בא"ח בשם מג"ע וכלבו שכ"ד ר"ת והמרדכי בשם ראבי"ה וכד' רי"ו. ומ"ש המרדכי שם וכן מצאתי כו' הוא ד' הר"ש שנז' בכלבו ע"ש ולפ"ז צ"ע לכאורה אמ"ש הב"י שבאגור צ"ל הר"ש כו' אך ראיתי בש"ל שהביא זה לשון זה בשם רבינו שלמה ז"ל ונרא' דהיינו רש"י שוב ראיתי שכ"ה בהדיא באגור. וכ"כ שם בשם ר' אביגדור כ"ץ. (והר"ש בב"י ז"ל רבינו שמשון) וכד' התשב"ץ ח"ג סי' ל"ח בשם כמה רבנים גדולים. (ע"ש שלא הסכים למנהג הר"י בי רב שבבי וצ"ע שלא הזכירו הב"י) ומהרי"ק שרש ס"ט וש"פ. ואם כדברי הגאון ז"ל הרי כל הס"ת שלנו פסולים (ח"ו) ואיך קוראי' ומברכי' לכל הפוסקים הללו. (ואף אי ספק פסיל הרי אין לברך מספק) א"ו ע"כ ס"ל דכל הס"ת שלנו מוחזקי' לכשירים גמורים והרי אף הרמב"ם בתשו' והתו' ור"ן החולקין היינו דס"ל דעיקר תקנת עזרא הי' על הקריאה בלחוד ואפי' בפסולי' (או אפי' בחומש ובע"פ) ודיני ס"ת הוא רק לענין מ"ע דכתיבת ס"ת כמ"ש הר"ן. אבל אין זכר בדבריהם לומר (נראי' כו') שעתה אין לנו ס"ת כשר כלל אדרבה משמע שכולם מודים דלכתחילה עכ"פ קורין בס"ת כשר דוקא אלא דבדליכא או בדיעבד מכשירי' הקריאה בפסול. ועכ"פ ודאי משמע דלא פליג אמאי דס"ל לפו' דלעיל שכל הס"ת (סתם) שלנו כשירים גמורי' הם וגם לדינא לפי"מ שהסכים הב"י למנהג מהר"י בי רב. (וקצת אחרונים למנהגי' אחרים עפי"ד המרדכי ועיין ש"א ש"ה) היינו הכל שבדיעבד סומכי' על מקצת הפוסקים) הנ"ל ושלא יחזור ויברך על הכשר מחשש ספק ברכה לבטלה. וגם יש סברא שבברכה שבירך על הפסול יוצאי' גם הקריאה דאח"כ על הכשר אבל וודאי שלא הי' ראוי לברך על הס"ת שלנו אם כולם אינם כשירים מצד שנסמוך על המקילין לקרוא בציבור ולברך על הפסולי' דגם מספק פלוגתא אין לברך וכש"כ שכ"ד רוה"פ כנ"ל. ואעפ"י שלפ"ז הוא שעת הדחק שאין לנו ס"ת כשר כלל מ"מ ה"ל לקרות בלי ברכה וכדקי"ל במקום שאין ס"ת כשר. וכדפסק רמ"א ומ"א רסי' קמ"ג שם ס"ב לענין חומשי' (דהכל דין א' להם) ובתשובת חוט השני סי' ס"ב פ' שאם נמצא פסול בס"ת מיד אחר שבירך ברכה ראשונה קודם שהתחיל לקרות יחזור ויברך על הכשר אעפ"י שי"ח (עיין ש"א ריש ש"ה) היינו דס"ל דיוצאים בברכה שבירך על הפסול כיון שדעתו הי' לברך על פרשה זו מה לי בס"ת זו או זו. כמ"ש שבו"י ססי' א' משמע דאל"ה הי' חוזר ומברך וע"כ היינו דהעיקר כהפו' שהקריאה וברכתה נתקנה על ס"ת כשירה דוקא. וא"כ איך קורין ומברכין בכל ס"ת שלנו אם אינם כשירים. (ואפי' אי ספק פסולי' צ"ע