דברי נחמיה יורה דעה שיג

כו'. שהיה נראה ראי' ודוגמא להנ"ל. ראיתי שלא די שאין משם ראי' אלא שנראה כסתירה. דשם (ס"ט) איתא דלר"ע. (דקי"ל כוותי') הא. דהקטר חלבים כו' (ע"ש בתו') דחי שבת ה"ט שהרי דחתה שחיטה את השבת. משמע דאי לאו ה"ט לא הוי דחו משום דאפשר בלילה (שהוא כענין תשלומין) ולא הי' מועיל הא דחביבה מצוה בשעתה. ויותר מבואר כן בהדי' במנחות (ע"ב) גבי עומר. דלמ"ד דנקצר ביום כשר לא דחי שבת. והיינו אף דוודאי עיקר מצות קצירה בלילה דוקא מדאוריי' כדילפינן מקראי שם (ס"ו) וכדקרינן לה שם (ע"ב) לנקצר ביום נקצר שלא כמצותו. ועכ"ז אם בדיעבד כשר עכ"פ מועיל דלא דחי שבת ומסיק שם בהדיא ההיא דר"ש דהקטר חלבים דחו משום חביבה כו'. דש"ה שהרי דחתה שחיטה כו'. אמנם הרי הרמב"ם פ"ז מה' תמידין ה"ו פ' שנקצר ביום כשר ועכ"ז דוחה שבת. ועם היות שלכאורה זהו נגד הסוגי' וכמו שהניח הלח"מ בצ"ע הרי הצ"ק תירץ והוכיח שיש הרבה תנאים דלס"ל הסברא שהרי דחתה כו'. אלא הא דהקטר חלבים דוחה שבת הוא רק משום חביבה מצוה בשעתה בלחוד. וגם הח"צ בת' סי' קס"ו תירץ מעין זה. אלא דנראה שמחלק דאעפ"י שגבי הקטר חלבים מצרפי' הסברא שהרי דחתה כו'. מ"מ גבי עומר שכ עיקר מצותו בלילה שהוא זמנו דין הוא שתדחה אעפ"י שבדיעבד כשר ביום כו' (בלי צירוף שהרי דחתה כו') וגם לפי"ז נראה דה"ה וכ"ש במילה דמפורש בקרא בים השמיני כו' ובוודאי זהו זמנו לא גרע מהך דעומר. ובר מכל דין אף לפ"מ דמשמע פשטות הסוגיא וכדפשיטא להו להתו' (ס"ו) כמ"ש הלח"מ. מ"מ הרי כתב התו' שם (ע"ב סע"א) דה"ט דכל שבדיעבד (עכ"פ) כשר לא דחי שבת משום דלא הוי דומיא דתמיד כו' והיינו בקדשים דוקא דכולם האי דדחו שבת (מה שלא הי' בדין שעשה ידחה ל"ת ועשה וכרת וסקילה כו') מתמיד ילפי' כדאיתא שם ע"ב וברפ"ו בפסחים (ע"ש בתו'). לכן בעי' דומיא דתמיד דוקא (שעבר זמנו בטל קרבנו לגמרי). גם י"ל כיון דחגיגה ג"כ בכלל קרבנות מועדות הוא כמ"ש התו' בפסחים שם (ע') ד"ה הא (הב') ועכ"ז ילפינן מקרא שם בגמרא דלא דחה. והיינו (דרשי' טעמא דקרא) משום דאעפ"י דקביעא לי' מועד כיון דאית לי' תשלומין לא דחי כו'. כדאי' שם (ע"ו) לכן כללא הוא בקדשים כל שזמנו קבוע לגמרי שה"ז דומי' דתמיד לכן דחי וכל שבדיעבד כשר. (אפי' רק בכעין דרך תשלומין) אעפ"י שעיקר מצותו בזמן קבוע. ה"ז דומיא דחגיגה ולא דחי שבת) והקטר חלבים ע כ אילולא שכבר דחתה שחיטה לא הי' מועיל חביבה מצוה בשעתה. כדאיתא בפסחים (ס"ט) ומנחות שם. וכ"ז בקדשים אבל מילה לא מקדשי' ילפינן (והיינו מה"ט גופא דל"ד לתמיד כנ"ל וכדאמרי' בשבת (קל"א סע"ב) כשרצה ללמוד משופר ואינך מה להלן שכן עבר זמנה בטל כו'. ושם (קל"ב) כשרצה ללמוד מעבודה אתי עלה מדין ק"ו מצד שמילה דוחה צרעת שדוחה עבודה כו' ודוחה הק"ו) אלא ילפינן מקרא דכתי' בגופה ביום אפי' בשבת. ודאי דשוב לא איכפת לן מה של"ד לתמיד כו'. (ובזה יתורץ קו' הש"ך סי' רס"ב סק"ב. ושוב ראיתי מ"ש בזה השאגת ארי' סי' נ"ב ע"ש)

אלא לפי דחזינן דמילה שלב"ז לא דחי (אם מקרא אם מסברא למסקנא דיו"ט עשה ול"ת) אסברא לה רש"י משום שאין זמנה קבוע דאפשר למחר. (והיינו ע"כ בדיעבד). ולפי שלכאו' הרי גם בזמנה אפשר למחר בדיעבד (כמו עומר כו') לכן אסברא לה מוח"ז רז"ל. דבמילה שלב"ז ליכא (בדיעבד עכ"פ) שום חיסור מצוה ור"ל כנ"ל שבזמנה אם יודחה יחסר ויגרע עכ"פ מעלת המצוה ושכרה דחביבה מצוה בשעתה וזמנה הקבוע לה ושכרה נעלה כנ"ל מההיא דברכות. משא"כ במשלב"ז דהכל שוה שלא בזמנה כו'. (בקצרה הגם שבקדשים ובמילה בשניהם יש חילוק בין זמנה קבוע א"ל מ"מ בקדשים כל שבדיעבד כשר אפי' רק בדרך תשלומין ל"ח זמנא קבוע מה שחביבה מצוה בשעתא. אבל במילה חשיבי כה"ג זמן קבוע כו') אך אילולא דברי מוח"ז רז"ל הי' נראה דרש"י לא הוצרך לכך אלא גבי יו"ט. ולמאן דילפי לה מקראי דמשמע ס"ל דיו"ט אינה אלא ל"ת גרידא והיה בדין שמ"ע דמילה (שלב"ז) ידחה ל"ת אלא דילפינן מקראי דל"ד. וענין הלמודי' אינם מורים כלל על מילה שלב"ז. עיין עליהם. וגם (מה"ט) מערבים שם בגמ' שריפת קדשים עם מילה שלב"ז. לכך הוצרך רש"י לפרש שענין הלימוד הוא להוציא מצוה שאין זמנה קבוע (כ"כ). אבל בשבת וה"ה ביו"ט למסקנא דעשה ול"ת הוא. שהדין נותן שאין מ"ע דמילה דוחה כו'. ובזמנה הוצרכו למילף מקרא דביום אפי' בשבת. והרי באותו קרא מפורש ביום השמיני. ממילא לא ילפינן מזה מילה שלב"ז שאינה בשמיני. ושוב א"צ לטעמי' וסברות (ותדע דהא אותן שנימולי' ליום א' דלכאורה זהו זמנם ממש. ועכ"ז לא דחי שבת והיינו משום דבקרא דביום דילפינן אפי' בשבת שמיני כתי' כדפירש"י בפר"א (קל"ה) גבי הא בהא תליא) וכ"מ ברש"י שם (קל"ג) שבתחי' לאותו דילפי מקראי אסברא לה דמילה שלב"ז הוא כמידי דחול בשבת. ובמסקנא פי' דאין עשה דמילה דוחה ל"ת ועשה אבל בזמנה איתרבי מביום כו' משמע דבמסקנא שוב א"צ לסברא הנ"ל (ומ"מ י"ל דמוח"ז רבינו ז"ל טעמי' דקרא אסבר לן. ואותן שנימולין ביום א' י"ל דאין זה זמן קבוע אלא דממילא שיהוי מצוה לא משהינן כו')

ו וכבר הארכתי בזה יותר מדאי. וכל עצמי לא באתי. אלא לפי שלכאורה הי' משמע מפירש"י ודברי מוח"ז רז"ל דבמילה שלא בזמנו אין שום איסור ושום חסרון אלא רשות והיתר גמור להמתין לכתחילה עד מחר. וכן הי' משמע לכאורה מדברי הרשב"א בקושייתו דאתי עלה מההיא דר"ל אם אתה יכול לקיים שניהם כו'. ואף בתירוץ הרמב"ן הי' נראה לכאורה דר"ל דאעפ"י שהיתר גמור להמתין מ"מ כיון שהיום א"א לקיים שניהם דוחה כו'. ומה שזהו נגד הסברא למה ידחה הל"ת כו' ואיך נק' מ"ע (היום) אם רשות שלא לעשותו היום הי' אפ"ל דמ"מ עתה כשעושה ה"ז מקיים מ"ע כו'. ולכאורה כן משמע מהא דאיתא (קל"א) דסוכה דוח'. והרי אי בעי לא אכיל כו' כדאי' בסוכה (כ"ז) וא"ל דאליבא דר"א קיימינן ואיהו ס"ל בסוכה שם י"ד סעודות כו'. דז"א דמסקינן שם דחזר בו ר"א (ע"ש בפירש"י ותו'). אבל אאל"כ דבכה"ג ודאי ה"ז נק' אפשר לקיים שניהם היום כו' (ואינו מתורץ גם בתירוץ רמב"ן כו') והי' נראה דע"כ צ"ל דמיירי בסוכה דלילה א' שהיא חובה. וכמו במצה שלפה"נ ודאי (ג"כ) ע"כ צ"ל דמיירי בלילה א'. ועפי"ז הי' ניחא הא דאיתא שם (קל"ב) שכן אם עבר זמנה בטלה. אך בחה"ר שהקשה שם דסוכה אינה בטילה דעבד בחוה"מ כו'. מבואר דס"ל דמיירי בסוכה כל ז'. וכן בתו' (קל"א) ד"ה ושוין. מבואר דסל"כ. ונראה דצ"ל דמ"מ הרי (גם) הישיבה ודירה וטיול ושינה בסוכה היא חיובית כל ז' כו' (אלא שמ"מ לפענ"ד יותר הי' ראוי לומר דמיירי בלילה ראשונה דהא גבי מצה שנזכר גם שם לכאורה ע"כ צ"ל כן ויהי' א"ש ג"כ בפשטיות מש"ש דאם עבר זמנה בטילה. וא"צ למה שנדחק הרשב"א והתו' הנ"ל וצ"ע לכאורה) וגם השקו"ט שם גבי ציצית ע"כ אתי כמ"ד חובת טלית היא כדפירש"י דאל"כ לא ס"ד כלל לומר שדוחה אלא דעכ"ז מסיק הואיל ובידו להפקירן. ויתורץ קושי' הרשב"א שם על פירש"י (דאתי' דלא כהילכתא כו' דמוכרח הוא) ועמ"א סי' י"ג סק"ח שכתב בפשיטות דבשבת דקל"א אמרי' למ"ד חובת טלית כו' והרי לא נזכר כלל בגמרא למ"ד כו' אלא משום דע"כ כה' הנ"ל. גם הסברא שכתבו התוס' שם לחלק בין מילה לסוכה וצוצית ומזוזה ע"ש. אינו מתקבל לפע"ד. דגם גבי מילה י"ל דמה שהיו היום ערל וביטל מ"ע לא יתוקן למפרע במה שימול מחר אלא שמ"מ לא נקרא בטלה לגמרי במה דיכול לקיימה מחר ויועיל