דברי נחמיה יורה דעה שיב

אותו כו' בזמנו כו'. הרי דמיירי גם בשלא עבר עדיין זמנו (והיינו בקטן יום הח'). ותו דלפי הנ"ל הרי מילה בזמנו הוא כמ"ע שזמנו קבוע לגמרי. ר"ל שבעבור הזמן כבר נתבטל ונחסר לגמרי מצות עשה זו כו'. והרי בגמ' (דקל"א רע"ב) לכשרצה ללמוד הא דלר"א מכשירי מילה דוחין שבת מלולב ושופר כו'. אמרינן מה להנך שכן אם עבר זמנה בטלה. מכלל דמילה אינה כן. אפילו במילה שבזמנה (דר"א איירי גם כן בהכי) גם בקידושין (כ"ט) מצריך קרא לפטור האם מדכתיב אותו ולא אותה (ומקרא זה גבי בזמנו כתיב) וכתבו התוס' דלא הוי מצות עשה שהז"ג מה שנימול לח' כיון דמיום הח' והלאה אין לה הפסק. ע"כ משמע דהכל מצוה אחת. וע"ש בס' המקנה (בגמ' בד"ה והיכא כו') דמהך דרשא דאותו כו' דע"כ לומר דלא הוי מצות עשה שהז"ג כמ"ש התוס' נשמע ממילא דמצות האב הוא אף שלא בזמנה והא דכתיב בן שמונת ימים למצוה מן המובחר (אך בתוס' רי"ד שם כתב סברא אחרת דלא הוי מצות עשה שהזמ"ג משמע דבל"ז ה"ל מ"ע שהז"ג לפי זה לכאורה ע"כ לומר דס"ל ע"ד הנ"ל וצ"ע. לכן נראה דמ"ש הרמב"ם עבר האב כו'. ר"ל שהוא אינו רוצה כלל שימולו אותו לא היום ולא אחר כך לא הוא ולא אחר. ע"ז משמיענו שהוא ביטל המ"ע שעליו. וחל על הב"ד למולו בזמנו כו'. (היינו ביום שמיאן האב בין שהוא בח' ובין כו' הב"ד נכנסים תחת האב) ובזה שייך שפיר שכבר ביטל העשה שהרי הוא שוב לא ימול אותו אחר שהב"ד מלין כו'. (וכבר מיאן כו') מה שאין כן כשאינו מגלה דעתו שאינו רוצה כלל כו'. הרי באותו יום ודאי אין הב"ד מלין אותו בע"כ (כמש"ש ה"ב). אעפ"י ששוהה וכמתעצל כו'. וגם שרואי' כשעובר כל יום הח' שוודאי נראה שעל הבי"ד למול מ"מ כשאין שם ב"ד וכה"ג ל"ש לומר שביטל מצות עשה. אלא דבכהאי גוונא שייך לומר שבכל יום שאינו מל הוא מבטל מצות עשה. (כמש"ש גבי גדול). וכשימול אחר כך יקיים אותה המצוה עשה דמילה. אלא שלא קיימה בשעתה. וגם עבר אותן הימים שלא מל במ"ע זו. (ובזה אין חילוק בין יום הח' לאחר כך) וכמ"ש הכלבו ורמ"א כנ"ל. (אלא לפי שבאמת ל"ש זה גבי אב כ"א כשאין שם ב"ד וכה"ג. לכן לא דיבר בזה הרמב"ם אלא גבי גדול דעיקרו אינו אלא בכהאי גוונא שנתעלם מב"ד כו' כמש"ש) ויש לעיין בש"ך ח"מ סי' שפ"ב ובהחולקים עליו שכבר האריך בזה בתשו' ב"א חלק ח"מ סי' ס"ז וע"ש בסופו מ"ש בפי' דברי הרמב"ם הנ"ל שצ"ע לכאורה. ולפ"ז לכאורה לא א"ש דברי מוח"ז רבינו ז"ל בין אי ר"ל שבמילה שלב"ז אף לכתחי' יכול להמתין כו'. ובין אי ר"ל דבדיעבד אין חיסור וביטול גמור כו'. דלכתחילה ודאי אף במילה שלב"ז יש עליו מ"ע בכל יום קום ומול כו' כנ"ל. ובדיעבד הרי גם בזמנה לאו מצוה עוברת היא כו'. גם בעיקר החילוק בין אי הזמן קבוע א"ל. צ"ע לכאורה מהא דאיתא בגמרא שם (דקל"א סע"א) אדרבה מדאין קבוע להם זמן כל שעתא ושעתא זמני' הוא. וע"ש בפירש"י דבכל יום שמשהה עובר בעשה כו'. וא"כ לכאורה הרי גם במילה שלב"ז כ"ה כנ"ל בשם הכלבו ורמ"א. וכמ"ש הרמב"ם בגדול כו'. אלא שלכאורה הרי בקדשים וודאי עיקר החילוק תלוי בזמן קבוע א"ל כדאיתא ביומא ד"נ ע"א ובכ"ד גם מהו לשון אדרבה כו'

ה אמנם עם היות שוודאי אא"ל (לפה"נ) שמילה בזמנה יהי' כמצוה עוברת כו'. כדמשמע בהדי' בגמרא (קל"ב רע"א) וכנ"ל. אבל לומר ששוה בזה למילה שלא בזמנה וכדמשמע מדברי התוס' דקידושין הנ"ל (ומ"ש בספר המקנה למצוה מן המובחר צ"ע דהא בלא"ה גם שלב"ז מצוה להקדים ובכ"י בקים ומול קאי כו'. ולפי משנת"ל י"ל דאז בכל שעה עובר כו' ואולי זהו לשון אדרבה הנ"ל) ולשון התוס' דפ' הערל (ע"ב ב') דמשמיני ואילך כל שעתא זמנו הוא. משמע דיום הח' ואח"כ הכל שוה. וככל מ"ע שאין זמנו קבוע (וכלשון הגמרא קל"א סע"א הנ"ל). וה"ז כמו פדיון הבן דמיום ל"א ואילך זמנו אלא שמ"מ מצוה לפדותו מיד כמ"ש הרא"ש סוף בכורות וטוש"ע סי' ס"ה סי"א (והיינו משום מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה כדאיתא ברא"ש שם ומשום שיהוי מצוה לא משהינן (יבמות ל"ט מ"ז) כמ"ש בביה"ג שם ורסי' שכ"א וצ"ע בלשונות אלו ובלשון זריזין מקדימין (פסחי' ד') ולשון אין מעבירין על המצות (יומא ל"ג. ובכ"ד) ולשון חביבה מצוה בשעתה (חולין נ"ד) ולכאורה בלא"ה הרי כל שדוחה מבטל מ"ע כו'. ולכאורה ע"כ לא כל המצות שוין בזה ואכ"מ). והרי בגמרא דשבת שם (קל"ב) איתא דנצרך בפ' שמיני דמחד הא' שביעי הוא דלא מטי זמני' אבל משמיני ואילך זמני' כו'. הרי דלכך נאמר ב"פ שמיני לאפוקי גם תשיעי דלא אמרינן משמיני ואילך זמני' הוא. אלא ח' דוקא. זה נראה כסותר בהדי' לד' התוס' (דיבמות) דמת' ואילך זמני' הוא כו'. לכן נראה דע"כ לומר (דלשון תו' הנ"ל שלא בדקדוק) דוודאי יום הח' חלוק משאר הימים אפי' דאח"כ. לא לבד שמצוה להקדים לכתחי' ולא להחמיץ כו'. שזהו גם בכל הימים דאח"כ אלא שהחילוק הוא (בזה גופא) שזה נק' זמנו ואח"כ לא נק' זמנו. וזהו ענין חביבה מצוה בשעתה דוקא. והיינו שגם בדיעבד עם שגם אח"כ חייב למול ומקיים אז המ"ע גופ' (אשר ע"כ נק' מצוה שאינה עוברת ולא שהזמ"ג כו') מ"מ אין חביבות המצוה וערכה ושכרה שוה. וכדאיתא רפ"ד דברכות עד חצות יהבי לי' שכר תפילה בזמנה. מכאן ואילך שכר תפילה יהבי שכר תפילה בזמנה לא יהבי כו'. (והיינו אף שגם אח"כ היא חיובית כו' ע' פ"י שם מ"מ יש חילוק) וכן י"ל גם כאן כו'. ועפי"ז יתוקן מה שלפעמים נראה דיום הח' חלוק מאח"כ (ולא כמו הקדמת יום לחבירו בימים דא"כ) ולפעמים מ' דהכל שוה כו') (כנ"ל) והא"ש גם דברי מוח"ז רבינו ז"ל. דבמילה בזמנה יש חיסור מצוה גם בדיעבד ר"ל גרעון מעלתה ושכרה כנ"ל ומשא"כ בשלב"ז שוב כל הימים שוים במעלה ושכרם כו', וז"ש שום חיסור מצוה. ר"ל דוודאי גם במילה שבזמנה ליכא חיסור מצוה גמור. אלא דאז יש עכ"פ (קצת) חסרון וגרעון מעלתה כו' ומשא"כ בשלב"ז ליכא שום חיסור כו' (בדיעבד) ולכאו' הי' נראה דוגמא לזה כהא דאיתא בפסחים (ס"ח) אמר ר"ש כו'. חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים כו'. והיינו דאעפ"י שבדיעבד כשרים גם בלילה מ"מ לאו מצוה בזמנה הוא ולכך דוחה שבת. וה"ה כאן במילה בזמנה כו'. אך לכאורה יש ג"כ סתירה לזה מהא דאיתא שם פ' כ"צ (ע"ו) גבי חגיגה סד"א כו' קיי"ל כיון דאית לי' תשלומין כל ז' לא דחי שבת. והרי ענין תשלומין ודאי נראה שלאו היינו מצוה בזמנה (וכדאיתא התם דקביעא לי' מועד) וה"ז כמו בההיא דברכות דתפילה דאחר חצות נק' תפילת תשלומין. (וכמו"כ י"ל במילה שלב"ז שהיא כעין תשלומין כו') ועכ"ז אמרי' דמש"ה לא דחי שבת. וגבי יו"ט בביצה (כ') לב"ש נק' חגיגה אין זמנה קבוע מהאי טעמא דתשלומין. וב"ה דפליגי היינו מטעמ' דגם התשלומין הם רק בזמן מוגבל. אבל בכעין מילה דהתשלומין עכ"פ הוא לעולם אף לב"ה יודו שאין זה כזמן קבוע כו'. (גם צ"ע מה שמחלקין בחגיגה בין שבת ליו"ט) אך הא לא קשיא דהא התוס' שם בפ' כ"צ דחו הגירסא שלפנינו דבאמת לאו מה"ט דתשלומין לא דחי אלא דמקרא ילפינן לה פא"ד (ע'). והביאו ראי' לזה מפסח דג"כ אית לי' תשלומין בשני ומ"מ דחי כו'. ואף לפי גירסתינו י"ל דעיקרו אקרא סמיך כו'. וכ"כ הלח"מ פ"א מה' חגיגה ה"ח. (ולכן יו"ט דליכא קרא דחי ע"ש בלח"מ) וגם הא דמשמע בביצה דהא דל"מ תשלומין למיקרי אין הזמן קבוע אף לב"ה הוא רק משום דגם התשלומין יש להם זמן כו' כנ"ל יש לדחות (קצת) דב"ה לד' ב"ש קאמרי הכי כו'. אבל אי קשי' הא קשי'. דמהא דר"ש חביבה מצוה בשעתה