דברי נחמיה יורה דעה שי

וע"ש בפ"ה מה' קידוש החודש) והרי לא קי"ל הכי בסי' שצ"ג וססי' תקכ"ז תקכ"ח. והיינו משום דאעפ"י שזה אמת שבזה"ז הוא תקנה קבוע. עיין ר"ן (וריטב"א) סוכה (מ"ד) מ"מ כיון דתקנה זו לא היתה אלא משום הזהרו במנהג אבותיכם כו' כדאיתא פ"ק דביצה (ד"י) אין לנו להחמיר יותר מהם (שהי' ספק כו') כמ"ש הר"ן פ"ב דביצה (י"ז) הובא ב"י סי' תקכ"ח (ומעין זה (מוכרח) בגמרא דסוכה (מ"ג) ע"ש בתו' ור"ן וש"פ דאנו כאילו לא ידעינן כו' וכ"ה גם ברמב"ם פ"ז מהל' לולב אלא דהתם הוא (כמו) להחמיר כו') והרי מה"ט גופא הוא שחיזק הר"ן פרק אין צדין דברי הרא"ש מלוניל מארי' דהאי דינא שבשו"ע סי' תצ"ז להקל בספק מוכן בי"ט ב' שדינו גם לדידן כספק כמו לאבותינו כו' והוי ס"ס ועיין פר"ח ססי' תכ"ה שתלוי זה בזה. וצ"ל דהחולקי' ס"ל דלא דמי למניח עירוב ומתנה כו' דאין בזה קולא לי"ט ב' נגד י"ט א' דשניהם מחזיקין כספק (ומתנה בשניהם (וה"ה בההיא דסוכה (מ"ג) הנ"ל שהרי ביו"ט א' קאי ע"ש) אבל כאן בספק מוכן כיון דביו"ט א' אסור ה"ה ביו"ט ב' דלעולם לא חלקו חכמים ביניהם כ"א במת ומכחל עינא) כמ"ש בתה"ד ורש"ל ביש"ש פ' א"צ ססי' ז'. וא"כ גבי מילה דאיסור חבורה דאורייתא הוא י"ל שאף שהרב"י בשו"ע מיקל בס' מוכן דרבנן מ"מ בס' מילה ביו"ט ב' ס"ל דאסור דאף אי ס"ל ס"ס בדבר שיש לו מתירי' מותר אף בדאורייתא אין ראי' מזה לגבי ס"ס ביו"ט ב' די"ל בדאורייתא מודה דיו"ט ב' עכשיו כוודאי חשיב כו'. וכן סיים מוח"ז רבינו ז"ל בסי' תקט"ו כדי שלא לחלק בינו לראשון. וכן בקו"א דסי' תקמ"ג שלא רצו חכמים לחלק כו'. (ואפשר שז'"ש מוח"ז רבינו ז"ל בסי' תקט"ו ה"ה כוודאי לענין זה כו'. אבל לענין שא"ד אין דינו כוודאי כו' היינו (שכולל בזה גם) ענין עירוב על תנאי הנ"ל). ומ"מ לא א"ש כ"כ למה לי' מוח"ז רבינו ז"ל להזכיר כלל מ"ש כיון שכבר הנהיגו חכמים כו' ה"ה כוודאי כו' מאחר שזה אינו מועיל כלום דלדינא יש לנו להחזיקו כספק כאבותינו ולא להחמיר יותר מהם כו' כנ"ל. והי' די כמ"ש כדי שלא לחלק כו' וכמ"ש תה"ד ורש"ל ובאמת צ"ע איך הי' הדין בימי אבותינו (במקומות הרחוקין כו') דממ"ש הר"ן משמע דאז וודאי הי' מותר בי"ט ב' אלא לפי שי"ל דבזהמ"ז שיש תק"ח ה"ה כוודאי ע"ז הוכיח מההיא דעירוב על תנאי שאין לנו להחמיר יותר מהם. (וכ"מ מדברי הרא"ש מלוניל שהובא בשט"מ שם ע"ש במ"ש ואפילו היכא דלא הוו ידעי בקביעא דירחי) אך א"כ הרי בימי אבותינו גם י"ט א' הי' בספק הכי נאמר שאז הי' מותר ספק מוכן גם ביט"א הרי ר"ג ור"י היו בימי' שהיו מקדשין עפ"י הראי' (כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' קדה"ח שהחשבון שלנו הותחל בימי אביי ורבא) ודוחק גדול לומר שפלוגתייהו בס' מוכן הי' רק בא"י. ועוד דא"כ אף אנו נאמר דבזה"ז ג"כ יהי' מותר אף ביו"ט א' דאעפ"י דעתה הוא וודאי יו"ט דאורייתא מ"מ אין לנו להחמיר יותר מהם כנ"ל. והגם די"ל שיו"ט ב' שאני שעתה הוא מצד מנהג אבותינו כדחזינן לענין דיחוי לולב ושופר בי"ט א' שחל להיות בשבת דמשמע בגמרא דסוכה (מ"ג) שלא הי' מספיק הגזירה דרבה אם לא מצד שבימי אבותינו הי' גם י"ט א' ספק. ולכן אף לנו דינו כספק. כמ"ש הר"ן וש"פ שם ודחינן מ"ע דאורייתא וודאית. א"כ נראה לכאורה דה"ה (וכש"כ) בספק מוכן אילו הי' מותר בימיהם גם ביו"ט א' אף לנו הי' מקום להתיר (דעכ"פ גם ביו"ט א' אינו כ"א ספק איסור דרבנן) אך י"ל דש"ה דזה חשיבא חומרא טפי מצד גזירה דרבה כו'. ונראה דהאי טעמא של אותן שזכר הר"ן. שאמרו שאין התירו מכיון כו' ועכ"פ להאוסרי' וודאי נראה דה"ה (וכ"ש) שבימי אבותינו הי' אסור בב' הימים. וא"כ לכאורה לא א"ש טפי לשון מוח"ז רבינו ז"ל שכתב כיון שכבר הנהיגו כו' ה"ה כוודאי כו' דמשמע משא"כ מקודם לכן שהיה ספק ולא עוד אלא שלפי"ז לכאורה אף הטעם שלא לחלק כו' הוא למותר. שהרי אפי' בי"ט ב' מצ"ע אין ראוי להתיר אפילו יהי' דינו כספק כמו שהי' אסור בעת ששני הימים היו מספק (ויהי' באמת נשמע מכאן לפ"ז דס"ס בדבר שיש לו מתירים אסור אפי' בדרבנן כו' וצ"ע). ותה"ד ורש"ל שהוצרכו לטעמא דאין לחלק כו' בתה"ד סי' ע"ט לא נזכר כלל מענין דברי הר"ן הנ"ל. אלא לפי שמצינו בבא מחוץ לתחום שהקילו לאחרים כו' משא"כ בספק ניצוד ונתלש (דהיינו ספק מוכן ועיין פר"ח סי' תנ"ז סק"ב) והיינו משום דבנמצוד וכה"ג איכא צד מלאכה דאורייתא (אע"ג דמ"מ איסור דבר שניצוד דרבנן כו') ומשא"כ בתחומין כו'. א"כ לכאורה ביו"ט ב' בזמה"ז הרי גם מלאכה דצידה וכה"ג הכל דרבנן. עז"כ דמ"מ החמירו בזה (יותר מבא חוץ לתחום משום שלא חלקו בין יו"ט א' לב' בשום איסור דשייכ' לי"ט לבד. ומעין זה הן דברי רש"ל דאף שהביא הך דהר"ן. נראה דלא חשש להקל מצד ס"ס (ואולי מטעם הנ"ל דבימי אבותיו כו' כנ"ל) אלא שבא ג"כ ליתן טעם לחלק בין ספק מוכן ביו"ט ב' לבין איסור תחומין ביו"ט א' דלפ"מ שפסק שם כרש"י וסיעתו בספק דתחומין אף ביו"ט א' מותר לגמרי והיינו ע"כ משום דתחומין איסור קל הוא כו'. (יותר משאר איסור דרבנן עיין תוס' עירובין דמ"ה סע"ב) ולכאורה גם ספק מוכן ביו"ט ב' הרי מצד י"ט ב' דבזמה"ז הוא איסור קל. שהרי הוא וודאי חול רק מצד שלאבותינו הי' ספק. עז"כ דמ"מ לא חלקו כו'. ואולי גם בדברי הר"ן הבין שמ"ש ס"ס ל"ד אלא ר"ל דיו"ט ב' שאינו אלא משום מנהג אבותינו מספק הוא איסור קל כו'. לא מחמרינן טפי מינייהו. ר"ל לענין שאינו כ"א כספק כו'. ומ"מ אצלם הי' ספק גמור דאורייתא ועתה ה"ה וודאי חול רק חכמים תקנו לעשותו כיו"ט כאילו הי' ספק כו'. וה"ה איסור קל דרבנן כו'). וזהו שהקשה רש"ל עליו דלשיטתו שפי' כהרי"ף וסיעתו לאסור ספק דתחומין ביו"ט א'. לא גריע מזה ספק מוכן אפי' ביו"ט ב' (ויתורץ תמיהת הפר"ח על רש"ל ע"ש סי' תצ"ז סק"ד) ולשיטת רש"ל שפי' כרש"י בספק תחומין ביו"ט א' הוצרך לחלק כו' כנ"ל. אבל קשה להעמיס פי' זה בר"ן דמשמע דמשום ס"ס אתי עלה וס"ל דגם בימי אבותינו הי' מותר בי"ט ב' או אף בי"ט א' כו' כנ"ל שצ"ע בזה. ואיך שיהי' עכ"פ היוצא לנד"ד. דלפ"מ דקי"ל כהאוסרין ספק מוכן ביו"ט ב' ודאי אין דברי הנ"ב נכונים במה שהוכיח להקל בספק מילה ביו"ט ב' מצד המקילי' בס"ס בדבר שאין לו מתירים ויש בזה ב' פנים. א' אם גם בימי אבותינו הי' אסור ספק מוכן. (כדמשמע פשטא דגמרא וכנ"ל) יהי' נשמע מזה דס"ס בדבר דיש לו מתירים אסור אפי' בדרבנן. ב' אף את"ל שאז הי' מותר והיינו שס"ס בדשיל"מ מותר מ"מ בזמה"ז כיון שביט"א שהוא וודאי י"ט אסור לא חלקו חכמים בינו לבין י"ט ב' זולת במת כו'. (או שעתה ה"ה כוודאי כו' כמ"ש מוח"ז רבינו ז"ל אלא שלפה"נ זה לבד אינו מספיק דאין לנו להחמיר יותר מאבותינו כדלעיל דקי"ל כהר"ן בזה ולא כהרמב"ם כו' אם לא בצירוף דלא חלקו כו' וכסיום דברי מוח"ז רבינו ז"ל כו' וכנ"ל שלשון מוח"ז רבינו ז"ל צ"ע לכאורה). וכ"ז בדין ספק מוכן דרבנן וכש"כ בספק מילה דאיסור חבורה דאורייתא כו'. אמנם אף לפ"ד הר"ן ושו"ע אין ראי' ממה שהקילו בספק מוכן דרבנן לס' מילה וחבורה דאורייתא. לא מיבעי' להר"ן דבהדי' נזכר בדבריו שזה דוקא בדרבנן. וכמ"ש הפוסקי' (ונ"ב) דלהר"ן ס"ס בדבר שיש לו מתירים בדאורייתא אסור אלא אף להשו"ע לפמ"ש הפר"ח ביונד דלהמחבר אף בדאורייתא מותר ס"ס בדשיל"מ. מ"מ לענין הספק די"ט ב' בשיש בזה הסברא דלא חלקו כו'. (וה"ה כוודאי כו') י"ל דמה שהשו"ע מיקל גם בזה בספק מוכן זהו דוקא בדרבנן. אבל בדאורייתא מודה שכל שבי"ט א' אסור מצד ס' דאורייתא (ובפרט להאומר שספק דאורייתא אסור מה"ת) לא חלקו חכמים בינו ליו"ט ב' כו'. ועפ"ז יש לתקן דברי הר"ן ג"כ דבפ' א"צ שם משמע שאינו מיקל בדרבנן כנ"ל