דברי נחמיה יורה דעה שט

דקל"ה א'. וכמו"כ במתני' (קל"ז) הנ"ל לא נזכר כ"א בה"ש של ע"ש ויו"ט לאחר השבת דהוי יו"ט לאחר זמנו בוודאי. אבל ספק שמיני תשיעי מנלן דלא דחי אפילו יו"ט א'. ובאמת אני תמה ע"ע דלפמ"ש הנ"ב שם דספק דוחה אפילו יו"ט ב' דר"ה אף להרמב"ם ושכן משמע מלשון הרמב"ם ע"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל ממ"ש הרמב"ם (פ"א הט"ו) וכל מי שאינו דוחה את השבת אינו דוחה יו"ט א' כו'. ובשני יו"ט של ר"ה כו'. ע"כ לא קאי אהוציא ראשו בה"ש דסמיך לי'. אלא מילתא באנפה נפשי' הוא וקאי אאותו שאינו דוחה שבת מכח וודאי כו'. א"כ אף ברמב"ם לא אשכחן דספק אינו דוחה יו"ט א'. ולפי הנ"ל גם בשו"ע לא נזכר זה) וכ"ש ברי"ף ורא"ש וטור (וש"פ) הרי הביאו רק כלשון הגמרא שלא נזכר בה"ש כ"א גבי שבת. ולענין יו"ט לא נזכר כ"א שלא בזמנו (וכה"ג). וא"כ מנלן באמת דספק בה"ש לא דחי אפי' יו"ט א'. ואם איתא דלא דחי ה"ל להפו' עכ"פ להשמיענו בפירוש דל"ד שבת דחמיר אלא ה"ה יו"ט כו'. אך באמת לפענ"ד אין פי' הנ"ב ברמב"ם נוחה כלל. חדא דלו' מש"ש וכל מי שאינו דוחה שבת כו' לא קאי אדסמיך לי' הוא דוחק גדול. ועוד לפה"נ כמעט כל אותן שאינן דוחי' שבת הכל הוא מצד ספיקות כמו אנדרוגינוס ונולד מהול שעליהם נזכר בברייתא (קל"ה א') ערלתו וודאי דוחה שבת ולא אנדרוגינוס כו' ולא נולד מהול כו'. וכדפי' רש"י שם דהני ספיקות הן ע"ש (וע' בחיה"ר שם) וכן יוצא דופן וב' ערלות (שם) ויליד בית (שבה"י) הכל מצד ספיקות. (דפלוגתות והיינו דהוי ספק יום הח' הוא זמן מילתו א"ל כו'. ע' כ"מ ופירש"י וחה"ר כו') וא"כ אף אם ת"ל דמ"ש הרמב"ם וכל מי שאינו דוחה כו'. אהנך קאי הרי נלמד דמספיקא לא דחינן יו"ט א' וב"י של ר"ה וא"כ ודאי ה"ה ספק דבה"ש. ואע"ג דיש מהנך שהספק הוא אם חייב או פטור לגמרי ומשא"כ בה"ש הרי אף שלא בזמנו מ"ע יש עכ"פ כו' נראה דאין חילוק דמ"מ בשבת ספק הוי כו' גם רוב מהנך ג"כ הספק רק לענין שבת אי נמול לח' א"ל כו'. ולכן נראה וודאי דמ"ש וכל כו' קאי גם אדסמיך ליה כנ"ל כפשוטו וכולל ג"כ כל הנך דלעיל. שאינם דוחי' שבת מכח ספק. ואשמעינן דה"ה שאינן דוחים יו"ט א' וב"י דר"ה ויו"ט ב' של גליות דוחין. (ולפ"ז אפשר דמש"ע וכן מילה שלא בזמנה אינה דוחה ב"י של ר"ה לדווקא איצטריך דמשא"כ ביו"ט ב' של גליות דוחה דלא נשמע מדלעיל כ"א בספקות כו'). וא"כ להרא"ש דמשמע שאין חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט (שדוחה המשמעות ממתני') נראה יותר דס"ל דהכל אינו דוחה דעכ"פ הרי לא ביאר שיו"ט קיל משבת בזה כו'. אלא שעדיין צ"ע למה לא ביארו בפי' דיו"ט כשבת. ואיה הרמז בגמרא לזה כו' כנ"ל. ולכאורה קצת י"ל דבגמרא דנדה (מ"ב ב') בעובדא דרבא שהובא ברי"ף ורא"ש פ' ר"א שם (קל"ד) וגרסי דצוויץ בה"ש כו'. (ודלא כגי' שלנו בפניא כו' ופירש"י מבעו"י כו') וכן הוא בבה"ג וסמ"ג ומסיק דה"ל מילה שלא בזמנה כו' (ולא ספק כו') הרי חזינן דבגמרא (ופוסקים) נק' נולד בה"ש סתם מילה שלא בזמנה כו'. וא"כ גם בברייתא (קל"ב) וכה"פ שהביאוה דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט נכלל בזה ג"כ נולד בה"ש כו'. וממילא לפי מה שנת"ל שבכ"מ שנזכר יו"ט סתמא גם יו"ט ב' של גליות בכלל. ה"ה הכא כו'. שגם ראיתי בחולין דפ"ד ב'. ושוב ראיתי שבסמ"ג סי' קנ"ז (אשר מדבריו כתב בס' ח"א דמשמע שגם יו"ט ב' בכלל) כתב בהדיא אבל שלא בזמנה כגון נולד בה"ש כו'. אין דוחין לא שבת ולא יו"ט. א"כ אין דוחק כ"כ שנא' שגם ש"פ שכתב סתם שלא בזמנה נכלל בזה ג"כ נולד בה"ש כו' כנ"ל. וז"ל בה"ג ומילה שלא בזמנה לא דחה לא שבת ולא יו"ט ואפי' נמי ספק זמניה כו'. ואע"ג דסיים כגון דאיתייליד בה"ש דע"ש כו'. ע"כ לד כו'. גם בכלבו סי' ע"ג דכל הספיקות ונולד בה"ש אין דוחין לא שבת ולא יו"ט אבל מ"מ לענין יו"ט ב' ש"ג הדבר קשה לסמוך ע"ז למעשה נגד ד' הרמב"ם וסיעתו והש"ך וסיעתו הבאים מפורשים שדוחה (ומי שכ' בהדי' דלא דחה גם בספק כמעט אין לנו כנ"ל) ובשגם שהרי הנו"ב כיפ' תלה לה דמהיכא תיתי לאסור והלא יש כאן ס"ס ספק זמנו וספק דיו"ט ב' שמא חול הוא כו'. והגם דלפ"ז אף בר"ה יש לומר כן וכ"פ שם. וכבר נתבאר דלפה"נ אאל"כ ברמב"ם. מ"מ הרי נת"ל דעל האמת מצינו חומר בר"ה לפעמי' אף היכי שמקילי' בשאר יו"ט ב' מצד ספק שמא הוא חול (בלבד לא מכח ממ"נ כו' כנ"ל במכחל עינא). וכ"ש להרמב"ם מצינו ספ"י ד"ה אבל. דאף דביו"ט ב' ש"ג ס"ל דאבלות יום ראשון דאוריית' ודחי יו"ט ב' דרבנן. מ"מ ביו"ט ב' דר"ה ס"ל דלא דחי דכיום ארוך הן (ממש). וכ"ש כאן אף אי יו"ט ב' דר"ה לא דחי מ"מ בשאר יו"ט ב' יש לומר שהדין נותן שידחה ספק מילה לכ"ע משום דהוי ס"ס כו'. אך בפ"מ א"ח סי' של"א ראיתי במ"ז סק"א דמשמע שנוטה לדעת השו"ע אף בספק בה"ש. שכ' צ"ע בספק בן ח' ביו"ט ב' שהש"ך מצדד בספק כו' כ"ש כה"ג דיש ממ"נ ושמא ה' כרמ"א כו'. ועוד האריך שם בספק בן ח' ונולד מהול להסביר דבכה"ג ביו"ט ב' ליכא ממ"נ כו' ע"ש. מכ"ז משמע דבספק בה"ש דלא שייך כלל הממ"נ דשם נוטה דלא כש"ך (אע"ג שכ' שם כ"ש בכה"ג כו' דמשמע קצת רק כ"ש כו' מ"מ נראה דנוטה כנ"ל)

ג והנה אם אמרנו לביא העיר ולהכריע עפ"י שימת עין איך הדין נותן בזה לפי אומד הדעת ודמיון מילתא למילתא ממק"א. ודאי היא דרך ארוכה ואינה בטוח' כלל דקשה לדמות באיסורי' וגזירו' דרבנן ושערי החילוקי' והסברות לא ננעלו כו'. אך כיון שהגנו"ב נראה עיקר יסודו מכח הסבר' דמהכא תיתי כו' כנ"ל אמרתי לנסות לדבר מזה מעט

הנה הנ"ב צידד להפוך בזכות השו"ע משום דהוי דבר שיש לו מתירים שיכול למול אחר יו"ט. ועפ"י דברי רמ"א סי' ק"י ס"ח דגם ס"ס אסור בדבר שיש לו מתירין. ועפ"י סברת הט"ז שם שמחלק בין דאורייתא לדרבנן בזה. ולכן כאן דאיסור מילה ביו"ט דאורייתא גם ביו"ט ב' ונולד בה"ש דהוי ס"ס אסור. ומה שבא"ח סי' תצ"ז ס"ד בספק מוכן פסק דמותר ביו"ט ב' זהו בדרבנן כו'. א א שלבסוף נד מזה מכח ד' הפר"ח בסי' ק"י שכתב בדעת המחבר שאפי' בדאורייתא מותר ס"ס בדבר שיש לו מתירי'. ועוד דכאן חוזר לאיסורו בשבת ויו"ט הבאים אח"כ ה"ז כחמץ בפסח. די"א דלא חשוב דבר שיל"מ והכי קי"ל כו'. והנה מה שנד מכח דברי הפר"ח הנ"ל. מלבד שהוכחת פר"ח מנפל א' מהם לים כו' אינו מוכרח כ"כ לפמ"ש הפ"מ בש"ך שם סקמ"ח די"א דהתם לא מטעם ס"ס כו' והפליתי שם סקכ"ז כתב להוכיח דאף אי לא מ' ס"ס בנפל מותר דילפינן מקרא כו'. (אלא שלכאו' צ"ע ע"ז מתוס' זבחי' (ע"ד) ד"ה רב ות"י דיומא (ס"ד) ד"ה הא ע"ש). הנה לדינא בס' דיו"ט ב' של גליות כבר פסק המ"א סי' תצ"ז סק"ד עפ"י ד' תה"ד ורש"ל לאסור ספק מוכן. וכן קבע מוח"ז רבינו ז"ל בשו"ע שם ס"ח בסתימות בלי חולק. והיינו משום דיו"ט ב' עכשיו שכבר הנהיגו חכמים כו' אין דינו כספק אלא כוודאי (דרבנן) לענין זה כמ"ש מוח"ז רבינו בסי' תקט"ו ס"ד. ולכן אף אי ס"ס בדבר שיש לו מתירי' מותר כאן אסור עיין קו"א דסי' תקי"ג סק"ב. ונראה דהיינו כדאיתא בשבת כ"ג אתי לזילזולי כו'. ועיין חה"ר שם שלהרי"ף (דקי"ל כוותי'). אף רבא לא פליג אהא ועיין פר"ח סי' תמ"ז קס"ה שחולק על רמ"א לשתות דבר שנתבטל בכלי חמץ באחרון ש"פ מטעם הנ"ל (והגם שלכאורה קשה דזוהי סברת הרמב"ם פ"י מהיו"ט הי"ד דמהאי טעמא ס"ל שם הט"ו שאין דין מערב אדם ומתנה כו' בזה"ז