דברי נחמיה יורה דעה שז

והקריבו הכהן. ורש"י דנסיב קרא דוהקריבו. הוא לענין כהונה לאפוקי מן צאן ששחיטתו בזר. שפיר משמע מהאי קרא לשון כהונה אליבא דכ"ע. ולא אפליגו אלא אי הוי בלשון זכר דוקא או לא. ומ"ש דגם תנא דראב"י אפשר דלא קרי' עליו מא"י אלא משום דגם כהנים קמא ילמוד סתום מהמפורש. עם כי הוא פי' נכון שלא נצטרך לפרש כפירש"י שם ד"ה דראב"י וכו' בעלמא וכו' אבל וכו' עכ"ל. אלא דהכא גופי' כהן ואפילו כהנת. ואי משום למוד סתום מהמפורש הוי מיעוט אחר מיעוט. אבל בזה לא יתיישב עדיין דאם הסתום במתנות ילמד מהמפורש במנחה ע"כ כל מקום שכתב סתם ילמד מהמפורש כנ"ל והדרא קושי' לדוכתה אליבי' ולפענ"ד יבוא הכל על נכון גם דברי התוס' ט"ז א' זה היכן. וה"ז ק"ד בכהונן

וזה אשר חזר והשיב הנ"ל

כלל דבריו דלרע"ק ניחא לי' דבעי כהנים. (בלשון זה דוקא) לגזירה שוה. ובני אהרן למעט נשים. אבל לת"ק מסיק דלפמ"ש התוס'. זולת עונשי' יש למעט נשים מלשון זכר באין ספק. וא"כ כהנים ובני אהרן הוי מיעוט אחר מיעוט א"כ אינני יודע איך כתב דלדעתו יבוא הכל על נכון הרי קשה לת"ק. ומשמע דר ל דבאמת לת"ק מרבה נשים וזה אינו דמשמע ודאי דליכא דפליג אמתני' גם א"כ גם לר"ע יש מיעוט אחר מיעוט דלג"ש לא בעי מלות שוות דוקא. דמ"ש דר"ע לא ס"ל זוהי שיבה כו'. לא ידעתי מנ"ל. והרי כעשר פעמים בש"ס פרכינן ומאי נ"מ והא תנא דברי' ושב כו'. משמע שזה מוסכם (ועיין מכו' י"ג) ומנחות (מ"ה) משמע בהדיא דגם ר"ע מודה בזה. ואדרבה אם גז"ש דר"ע מכהנים. קשה הרי אין גז"ש למחצה. (ע' כריתות (כ"ב) וזבחים (מ"ח) דר"ע נמי הכי ס"ל) ונלמד ג"כ למעט נשים. ול"ל בנ"א (והוי מיעוט אחר מיעוט לדידי') גם לפ"מ שהחליט בשם התוס' כנ"ל. קשה על אמוראי דפ' הזרוע למה כהן אפי' כהנת. גם א"כ הרי בכל הני דמתני' איכא לשון זכר בכתובים גם זולת תיבת הכהנים. ע' פה"מ להרמב"ם חשוב להו (וצ"ע ששינה מדרשות שבגמרא) וא"כ נימא דכולהו הוי מיעוט אחר מיעוט לרע"ק. גם בענין בל תטמא שתירץ מע"ל במכתבו הא'. דאי לרבות לא לכתבו כלל. אינו מספיק דכבר הקשו התוס' כן על כל מיעוט אחר מיעוט. מנחות (ט"י) ב"ק (פ"ו) ד"ה ואין וביומא (ס"ו) ד"ה ת"ר כתב תירוץ ע"ז. והנה מש"ל דבני. איש. הוי מיעוטא בהדי' בתוס' דב"ק וסנהדרין וסוכה שהביא ליתא כ"א איש. אלא תוס' מנחות צ"ג א' כתב כגון בנ"י סומכין כו' (ואינו מוכרח שהרי בגניבתו שהביאו שם ע"כ ר"ל משום יתורא א"כ גם בנ"י אולי יתורא כו' וצ"ע) אבל הרי מזה מוכח דמש"ש ושם משום דהשווה כו' לאו דוקא שהרי סמיכה רק מ"ע. ואע"ג שבס' צ"ק נדחק ליישב ע"ש. אבל בתוספות ביבמות ע"ב סע"ב ויומא מ"ג ד"ה ונתן מוכח ג"כ דלאו דוקא שהרי מעשה פרה ג"כ מ"ע כמעה"ק ואע"ג דבגמרא דריש תמורה (ב') ג"כ לא פריך אלא מהא דהשווה כו' צ"ל דס"ל לתוס' הנ"ל דלאו דוקא אלא לרווחא דמילתא (וא"כ ה"ה בתוס' שהביא מע"ל וכן במנחות לאו דוקא כו') ואתי שפיר הא דפ' הזרוע כהנים אפי' כהנת. וכמו"כ סוגי' דקדושין דמכהנים שהוא רק לשון זכר (דגופי' למיעוטא זרים אתי) לא משמע למעט נשים. לכן דרשי' מבנ"י ובנ"א (והיינו אף אי בני לא חשיב מיעוט גמור מ"מ מיותר כו') וסוגי' אתי לת"ק זבחים דל"ל גז"ש (שלא קיבלה מרבו) ולר"ע הכל נשמע מג"ש דבנ"א (לא כהנים) דאין ג"ש למחצה כנ"ל. וגם לתנא דראב"י דפ' הזורע אם נאמר הא דמשמע לי' כהנים ולא כהנת הוא משום ילמוד סתום מהפורש. שהקשה מע"ל א"כ גם בכ"מ כו'. ולא ידעתי דיותר ה"ל להקשות גם לשיטתו מתנא דבר"י דבהדי' ס"ל ילמוד סתום כו'. (ואולי ניחא לי' דבאמת פליג אמתני' וזה אינו כנ"ל. גם א"כ מאי קושי' כ"כ מתנא דבראב"י). אך הנה הגם שמפשטות דברי רש"י משמע דהא דילמוד סתום ממפורש היינו ממנחת כהן דאיירי התם בגמרא הדבר צ"ע דהא דילמוד סתום כו'. היינו דבר הלמד מענינו כו' שבי"ג מדות. ע' ס' כריתות ובס' מדות אהרן פי"ד ופי' מהמפורש בענינו דוקא עי"ש בסד"א. ואיך ילמוד מחנות (שבפ' שופטים) ממנחת כהן (שבפ' צו) שהוא ענין ומקום אחר אלא נראה דר"ל ילמוד סתום דמתנות ומפורש בכל מתנות כהונה שכולם לזכרים דוקא דאפי' קדשים קלים עם שנאכל לנקיבות אבל אינו נחלק להן. כמ"ש הרמב"ם פ"י מהל' מעה"ק הי"ז. וכן תרומה כדמשמע מתוס' שם ד"ה דבי ר"י. וכן בכורות כדמשמע מתוס' שם ד"ה ר"כ שזהו כתירוץ א' דתוס' קידושין ח' והכי קיי"ל שכן דעת הרא"ש וטוש"ע יו"ד רסי' ש"ה ס"י. (ולא כתירוץ ב' ותוס' פסחים מ"ט רע"ב) ולכן הרי זה מענינו דהכל מתנות כהונה. ואעפ"י שבס' מד"א הנ"ל פי' מענינו הסמוך באותה פ'. י"ל דלאו דוקא דה"ה (וכ"ש) כה"ג חשיב מעניינו בשגם באמת גם כאן בפ' שופטים הרי הזכיר כל מתנות כהונה בכלל בסמוך במ"ש אשי ה' ונחלתו כו' עפירש"י שם. ונראה גם רש"י שפי' ומפורש גבי מנחה כו'. ר"ל ג"כ שירי מנחות שהם מתנות כהונה. וכתו' בפ' צו (סי' ו' פ' ז') בנ"א וגו'. ובפסוק ט' אהרן ובניו כו'. והן הפסוקי' שהזכיר רש"י. ונקט מנחה שהיא הנזכר ראשונה בכתוב לכל מתנות כהונה וה"ה כולם. ולפי"ז א"ש דעבודת שבפ' ויקרא לא נלמד ממתנות כהונה שבפ' צו שאינו לא מענינו ולא סמוך (מלבד שיש לומר ג"כ דילמוד סתום כו' לא עדיף מדבר שנלמוד במה הצד שכ' התוס' שבת קל"א ב' ד"ה א"י דכיון דלא חשיב מפורש כ"כ אמרי' טרח וכתב לה קרא ע"ש. א"כ לא הוי מיעוט אחר מיעוט. והא דתנא דראב"י חשיב לי' מיעוט אחר מיעוט. יש לומר דהיינו לפי דהתם בפ' כהנים לא שייך טרח וכתב קרא כיון דשניהם אינם מפורש בשוה. אבל כאן בנ"א מפורש יותר מכהנים). ובעיקר הקוש' מיעוט אחר מיעוט ע' כ"כ בל"ל ש"א י"ב י"ג. דוקא בדליכא למיעוט ב' מיעוטי'. והרי כאן איכא זרים (וכשר כו' לת"ק) ומ"ש דהל"ל שם כהונה ולא לשון זכר אין זה יתורא ע' ב"ק פ"ו ב' ור"י ההיא כו' וג"כ וודאי הי' אפשר לשון אחר. ואין כדאי להקשות גם התוס' כ' דאין לדמות בדרשות חולין פ"ח א' ד"ה ור"י

שאלה כ"ב מהרב הגדול המפורסם כו' מו"ה שלמה נ"י מ"ץ דק"ק דובראוונע

לסי' רס"ו אודיע לכת"ר מה שעבר עלי כל יו"ט העבר משאלה א' שנולד בן זכר לידידנו מו"ה זאב דאקטאר בהשי"מ עיו"ט. ונכנס לביתי עם ידידנו ר' שמעון פייטילש ושאל מתי יהיה המילה. והוריתי כהשו"ע ואינו דוחה יו"ט ב' של גליות. ואמת שאמר לי אז ר"ש הנ"ל שנדמה להם בבהמ"ד שהורה כהש"ך שהוא אחרון גם הוא איסור דרבנן. ומהיותי אז חזק בדעתי שיש לפסוק כהשו"ע כי ידעתי אז שהתשב"ץ פוסק כהרא"ש כפסק הש"ע ודבריו היו נראי' לי מקובלים ומוסמכים ודאי ואין טענות הש"ך מספיקי' כ"כ ראוי לפסוק למעשה כהשו"ע. אמנם אח"ז ואשמע אחרי קול רעש גדול. והעיקר שר"צ חומארקין מצא שהחוות דעת פוסק כהש"ך וכן מצא בש"ע נדפס מחדש בשם הגאון נ"ב שפסק כן. ולא ראיתיו. אבקש מאד חוות דעתו בזה למען אדע איך לפסוק למעשה להבא אי"ה. וכל היו"ט הקולות מהמון הלומדים לא יחדלון עד שהראיתי להם דברי הבית לחם יהודה שכתב