דברי נחמיה יורה דעה שו

וכ"ה דעת הרא"ש פג"ה בשם ר"ת. (עם שהדבר צ"ע דלא משמע כן מתו' בכ"ד וכל הראשונים בשם ר"ת. וגם א"י איך יתכן זה עם מאי דהרא"ש נ' כמסכים לשיטת ר"א דלא אמרינן חתיכה נעשה. נבילה בשאר איסורים וכמ"ש הטוי"ד בשמו סי' צ"ב. ואף להחולק כ' הטו"ז וש"ך שם דרק דרבנן וצ"ע ואכ"מ). א"כ מנלן באמת דלר"ע היתר מצטרף לאיסור דלמא הא דחייב אכזית מפת ויין היינו בבלוע בכל הפת ומשום טעם כעיקר אשר ע"כ נראה דע"כ לדחוק ולומר (להפוסקי' הנ"ל או למקצתו) דמשמע לית לתלמודא מדברי ר"ע שאמר אם אכל כזית מפת ומיין. דר"ל שמצטרפי' גוף הפת והיין כמו שהן כ"א בפ"ע ר"ל שלא פשט היין בכל הפת כדפירש"י בהדיא וכמו"כ לא כל היין נבלע אלא מעט נשאר בעין. והיינו ענין היתר מצטרף לאיסור ולא טעם כעיקר. כידוע ובפוסקים) דב' עניני' חלוקי' הן ולא ראי זה כו'. ועיי' רש"י בריש הסוגיא דפסחים דהיתר מצטרף לאיסור היינו בשאינן מעורבים אלא כ"א ניכר בפ"ע (וא"כ מש"ש שריית פתו ביין ע"כ שלא כל היין נבלע וכמו"כ לא בכל הפת נבלע כו'). וא"כ י"ל שגם הרר"י הכי ס"ל בפי' ד' ר"ע ושע"כ א"ש הסוגי' דשבועות דבכה"ג שיש מעט יין בעין וודאי ל"ש צירוף אי ר"ע כר"ש ס"ל. והרר"י בתו' אליבא דר"ש ר"ל דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור בשכל היין נבלע בפת. וז"ש כגון בחצי זית שנבלע כו'. ר"ל בשכולו נבלע (אלא שמש"ש כדאיתא התם נזיר ששרה כו'. הוא שלא בדקדוק לפ"ז) ועם שג"ז דוחק מה נעשה כו'. שוב ראיתי בנב"י חלק יו"ד סי' צ"א ובס' ח"ד ססי' ק"י בשם איזה חכם וכתב שם שנזכר מזה גם בשער המלך ולא ידעתי מקומו איה. שוב מצאתי זה בהל' חו"מ פ"א דנ"ח סע"ב (גם בדיני טעם כעיקר יש לעיין בס' אגודת איזוב מדף כ"ו ואילך כמעט כל הדרוש שם בסוגי' הנ"ל ואין פנאי לעיין כעת)

וע"ד מ"ש בסוגי' דקדושין ל"ה ל"ו אין לי כ"כ ידיעה בענייני דרשות רז"ל. שלמעלה משכלנו הדל. ולפיה"נ שפיר השיב מהא דזבחים י"ג (וא"י למה נקט מדר"ע ולא מת"ק דמה לי' מכהנים כו'). ולכאורה ע"ד הפשוט ג"כ י"ל דכהנים לגופא איצטריך למעוטי זרים. (וכ"נ ממה שהביא הכל מקראי דבני אהרן. ובמליקה הוצרך לומר דאיתקש להקטרה ולמה לא מדכתי' והקריבו הכהן כו' ומלק כו'. וברש"י שם ב' ד"ה בן עוץ נקט קרא דוהקריבו כו'. וצ"ע) וסוגי' דפ' הזרוע קל"ב. הרי אמוראי דשם ס"ל דכהן אפילו כהנת משמע. ותנא דבי ר"י רק מלימוד סתום מהמפורש אתי עלה. וגם תנא דראב"י אפשר דלא קרי לה מיעוט אחר מיעוט אלא משום דגם כהנים קמא ילמוד סתום ממפורש. ועכ"פ האמוראים ס"ל דכהן גם כהנת משמע והיינו משום דלגופא אתי למעוטי אתי ובפרט פסוק דוהקריבו בני אהרן הכהנים דרשינן בכ"ד מקבלה ואילך מצות כהונה נראה דהיינו לימוד גמור לאיסור זרים. (בעבודה זו הראש נה וממנה נלמוד לכל העבודות דאח"כ). ועיי' תוס' זבחים ט"ז א' ד"ה היכן. וגם הדרשא דזבחים י"ג נ' ג"כ דה"ה כל העבודות שמקבלה ואילך. וכבר אמרתי שא"י בדרשות. ולכאורה בהרבה עבודות כתיב כהן או כהנים. ובהרבה כתי' ני אהרן ובהרבה כתיב שניהם. ולפה"נ למדי' זמ"ז וטובא הוויין. גם לפעמים למדי' הרבה דרשות מכהן א' כמו זרים וחללים בעלי מומין ומחוסר בגדים. (ושם כ"ד פריך לר"ש ואלא כהן ל"ל ותי' בכיהונו. ולמה לא זרים וחללים כו') וצ"ע בת"כ אולי יש סדר לכ"ז ועכ"פ כאן נראה דרק בני אהרן דוקא קדריש. ושוב ראיתי בריטב"א ד"ה בנ"י סומכין. שכתב מיהו מבני אהרן דממעטים בנות כו'. דהא מכהנים אימעטו זרים כו' ע"ש הרי כנ"ל. מענין הנ"ל מה שהקשה עוד הרב השואל מכתבו הגיעני. ובמה שהשיבני בההיא דקדושין ל"ה. ודאי למעוטי זרים לא הוי' לי' למכתב כהנים לשון זכר כ"א שם כהונה וזה מפורסם בדברי התוס' ומהרש"א בדוכתי טובא. שהפסוק הי' ממציא לו איזה לשון שיכתוב. וזה פשוט דהשני מיעוטי' הם. בני אהרן הל"ל זרע אהרן. הכהנים הל"ל שם כהונה בלי לשון המורה לשון זכר. ולרווחא דשמעתא אבאר בס"ד והיא פלוגתת הת"ק ורע"ק הוא בפירוש מלת הכהנים. אם הוא שם התואר. כמו אומן יד לכתוב בפי המון בשם כותב. ואף אחר שנקטע ידו שמו עליו ר' פלוני כותב. או הוא שם הפועל היינו הכותב בעת כותבו אף כי אינו אומן יד ההכרח לקרותו בעת כותבו בשם כותב. והת"ק סובר שביאר מלת הכהנים הכתוב כאן הוא שם הפועל. וע"כ הוא כהן כשר ובכלי שרת היינו בגדי כהונה. שזולת זה לא יתכן לקרותו שהוא כהן כשר אחר שחשוב בהכשר. ורע"ק ס"ל מאחר שמצינו לפרש שהוא שם התואר. אי אפשר ללמוד הימנו כשר בבגדי כהונה. כי יתכן לקרותו בשם התואר אף זולת זה. ולזאת מוכרח הוא ללמוד מג"ש. וענין הא דפליגי בכהן אפי' כהנת. נראה סברתם דהא פשיטא לן. דכל התורה בלשון זכר נאמרה וא"נ ה"ה נשים. אלא היכי דכתיבי מיעוטי בהדי' היינו בני. איש. ממעטינן נשים. וכן הוא בתוס' סנהדרין ס"ו א' ד"ה לרבות ע"ש. ועיי' קידושין ל"ד ב' במהרש"א ע' תוס' ד"ה סד"א מ"ש בשם מהר"י אבן לב האזרח. דהא דאתי לרבות נשים. דזכורך לא משמע כלל לרבויי נשים וכו' עכ"ל. ואע"ג דהאזרח ג"כ לשון זכר אלא ע"כ כסברת תוס' הנ"ל. וכ"כ בסוכה כ"ח ב' בד"ה השווה וב"ק ט"ו ד"ה השווה ולזאת פליגי במלת הכהן אי הוי כשאר לשון זכר שבתורה וא"כ ה"ה נשים. והיינו כהן אפילו כהנת. ואידך ס"ל דהכהן חשיב לי' מיעוטא כמו. בני איש. וס"ל דכהן ולא כהנת. והנה לת"ק אף דבעי למדרש כהן יש להסתפק אי ס"ל דהוי תרי מיעוטי דלדרשא דכהן כשר הי' ל"ל שם כהונה בלי לשון המורה לשון זכר. או אפשר דס"ל דלישנא דהכהנים הוי כשאר לשון זכר שבתורה והוי רק חדא מיעוטא דבני אהרן. אבל לר"ע ע"כ דהוי רק חדא מיעוטא דלא הוי' לי לשנות לישנא דהכהנים דאי לא שוו בלשונם לא הוי ג"ש (דרע"ק לית לי' זו היא שיבה זו היא ביאה) צ"ע מנ"ל הא והכי כעשר פעמים בש"ס פרכינן ומאי נ"מ והא תניא דבריי' ושם כו'. משמע שזה מוסכם. ועיי' מכות י"ג ב' ומנחות מ"ה ב' משמע בהדיא דגם ר"ע מודה בזה. ולזאת השגתי מרע'"ק ולא מת"ק. ומיהו לפי דברי תוס' סנהדרין הנ"ל. דהא דאמרינן כל התורה בלשון זכר נאמרה הוא מטעם דהשווה הכתוב אשה לאיש וכו' עכ"ל. ועיי' מ"א סי' מ"ו ס"ק ט' ובמחצית השקל שם. הא לא הושוו אלא לאנשים אבל הכא איירינן במ"ע הוי לשון זכר דוקא ולא נשים ע"כ דהוי תרי מיעוטי לתקן באין ספק. ולא זכיתי להבין דברי הריטב"א במ"ש וז"ל מיהו מבני אהרן דממעטינן בני אהרן ולא מצינו למימר דאתי למעוטי זרים דהא מכהנים וכו' עכ"ל. ולמה לא נשמע מיעוטא דזרים מזרע אהרן וא"כ בני ע"כ למעוטי בנות אתי ואף שאפשר לדחוקי דכוונתו דתיבת כהנים מורה יותר מיעוט זרים מזרע אהרן. וכעין סברא דלעיל. לא ידעתי מי הכריחו. ובספרא תניא להדיא הביאו ב"י בי"ד שע"ג בנ"א ולא בנות. הכהני' יצאו חללי' בנ"א לרבות בע"מ ע"כ. ולענ"ד הכי פי' דהל"ל זרע אהרן והוי מרבינן בע"מ ומדכתי' בני ממעטינן בנות. וכן הל"ל שם כהונה למעוטי זרים וכתב הכהני' להורות שם הפעל וכת"ק למעט חללים או זרים הוי שמעינן מזרע אהרן. והכהנים אתיא לג"ש וכרע"ק וכוונת הספרא במיעוט הכהנים הוא עפ"י הג"ש דרע"ק. והא דנסיב הש"ס על הקטרת קרא והקטירו בנ"א ויקרא ג' ה'. ולא נסיב קרא דוהקטיר הכהן ויקרא א' ט'. פשט דמילתא דפסיקא נקט. דמבני וודאי ממעטינן נשים משא"כ מכהן אף שהוא לשון זכר. יש לבע"ד לחלוק כנ"ל. ולהכי נמי במליקה עדיף למילף מהקישא דבני אהרן ולא מגופי' דקרא