דברי נחמיה יורה דעה שג

ג והנה גם מאי דפשיטא לי' לכת"ר דהא דחטאת העוף באה על הספק. כלל ג' הוא. בכ"מ יש בזה מקום עיון. דלפ"מ דמשמע מפירש"י במשנה דסוף תמורה ופ"ק דכריתות ז' ב'. דטעמא דחטאת העוף חלוק מכל הקרבנות שאינם באים על הספק מחשש חולין בעזרה. הוא משום שדינה חלוק שאינה נקטרת. כי אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים (כדתנן בפ"י דזבחים ס"ד ב'). לפ"ז וודאי הדין נותן שתהי' באה על הספק בכל מקום (וכ"מ ברש"י דנדרים פ"ג א' ד"ה על הספק דאימר ציערה כו) והגם שלומר שאין איסור חולין בעזרה כ"א בהקטרה ודאי א"א. דבכל דוכתי אמרינן חולין שנשחטו בעזרה. משמע שעיקר הקפידה בשחיטה. ועיקר האיסור נפ"ל מדכתיב כי ירחק כו' וזבחת כו'. פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה. כדאיתא פ"ב דקידושין נ"ז ב'. וגם למ"ד התם מה שלי בשלך כו'. היינו נמי שחיטה וכדאמרה תורה שחוט כו'. אלא צ"ל דס"ל לרש"י דמליקה אינה בכלל שחיטה ואין בה איסור חולין בעזרה. וכן הוא בהדי' ברש"י פ"ו דכריתו' כ"ו ב' ד"ה ובדין הוא ע"ש. אמנם מד' הרמב"ם פי"א ד"ה שגגות ה"ב מבואר בהדיא שלחלק יצא. בחטאת העוף גופא שאינש באה על הספק. כ"א במחוסרי כפורים. שהקרבן מעכבו מלאכול בקדשי'. ומשא"כ בטומאת מקדש וקדשיו (אף היכא שקרבנו חטאת העוף כגון בעני. וגם בעשיר אפשר בתקנה לכתוב נכסיו לאחר. כבפ"י דנזירות ובסוף ה' מחוסרי כפרה) כיון שאין הקרבן מעכב מלאכול בקדשים לא הותר להביא ספק חולין בעזרה. והגם שלכאורה תמוה. דא"כ גבי נזיר טמא שג"כ אינו מן הד' מחוסרי כפרה שברפ"ב דכריתות וברמב"ם ריש ה' מחו"כ (ע"ש בגמרא כי קתני כו'. נזיר טמא כו'. וכדמוכח בסוגי' דפ"ח דנזיר הנ"ל דאמר אוכל בקדשים אחר ס' יום כו' וכ"ה בהדי' בתו' נ"ה ב' ולשון רש"י בשבועות י"ז א' ד"ה צריך שכ' נזיר טמא כו'. כשאר מחוסרי כפרה כו' ע"כ שלא בדיוק כ"כ) א"כ הדין נותן שגם לא יביא חטאת העוף שלו על הספק. וה"ז סותר לסוגי' דפ"ח הנ"ל ודברי הרמב"ם גופא דפ"י ופ"ט הט"ו הנ"ל. אלא צ"ל דע"כ הרמב"ם לא בדוקא מחוסרי כפרה קאמר. אלא מחוסרי כפרה ודדמי לי' ר"ל שעכ"פ הקרבן לתקוני גברא קאתי. וכמו בנזיר טמא דבלי קרבן א"א למיחל עלי' נזירות טהרה ויהי' נזיר עולם. וכמ"ש בתוס' ח' א'. ומשא"כ בטומאת מקדש וקדשיו שאין הקרבן כ"א לכפרה על עונו בלבד ואין בו משום תיקוני גברא להבא כלל. לא הותר ספק חולין בעזרה גם בחטאת העוף. ומעין זה איתא נמי בתו' דנדה ע' א' ד"ה ומביא שכתב דדוקא כשהמצורע לפנינו משום תיקוני גברא מקריבין חטאת העוף על הספק. ומשא"כ כשהוא במדה"י כו'. וא"כ ה"ה (וכ"ש) בטומאת מקדש וקדשיו (וכה"ג) דליכא כלל משום תיקוני גברא. וטעמא דמילתא נראה דס"ל לתוס' ורמב"ם דחטאת העוף אינו חלוק כלל מכל הקרבנות לענין איסור חולין בעזרה. דמליקה היא כשחיטה. וכן מבואר באמת מדברי הרמב"ם פ"א מהלכות מחוסרי כפרה ה"ז ע"ש. והא דבאה על הספק. מקראי דכתיב גבי זבה ילפינן לה כדאיתא בברייתא דנזיר כ"ט א'. וכך הם ד' התוס' שם ב' ד"ה מתקיף. לכן י"ל דאין לנו ללמוד מכאן אלא דבר הדומה לזבה. דהקרבן אתי לתיקוני גברא כו'. (ובפרט שגם בגמ' לא מצאנו עכ"פ בהדיא כ"א בזב וזבה יולדות ומצורע. וכן בס' נזיר טמא. שבכולן יש תיקוני גברא. והרי גם בגמ' מצינו לפעמים תיקוני גברא שאני זבחים ע"ו ב' (וקצ"ע בתוס' שם ע"ז א) ובשגם שהתו' באו ע"ז מכח קו' מגמ' דגיטין כ"ת ב' דאיתא בהדי' גם בחטאת העוף מספיקא לא ליעול חולין בעזרה (אלא דלרש"י י"ל דל"ג שם העוף וקאי אחטאת בהמ' פ' חה"ר בגיטין שם) גם קצת סעד לכאורה ממתניתין דר"פ בנות כותים ואין חייבים עליהם על ביאת מקדש כו'. מפני שטומאתו ספק)

ומעתה לפ"ז הא דנד"ד גבי הפרה תלוי בפלוגתא הנ"ל דלפי הנ"ל לדעת רש"י ודאי גם בכה"ג באה חטאת העוף על הספק כיון דליכא בה כלל משום חולין בעזרה אבל להרמב"ם ותוס' דבעינן שיהי' לתיקוני גברא דוקא. הרי בנד"ד להבא וודאי נתבטל הנזירות ע"י הפרה אף בלי קרבן וליכא כלל משום תיקוני גברא. אם איתא שגם על עבר יש ספק דמיעקר עקר אינו בדין שתביא אפי' חטאת העוף מספק

אך באמת קשה להאמר דלרש"י אין במליקה משום חולין בעזרה כלל. חדא שבנזיר כ"ט א' פרכינן אמ"ד דהא דאיש מדיר את בנו בנזיר הוא רק משום חינוך כי מיטמא האיך מייתי ציפורין וקאכיל כהן מליקה שהיא נבילה. ופירש"י גופא כיון דמדאורייתא לא מיחייב אישתכח דמייתי חולין לעזרה ואכיל כהן נבילה. הרי בהדיא דגם במליקה נוהג איסור חולין בעזרה אלא דשם בגמרא אין הכרח לזה די"ל שהקושי' רק מאיסור נבילה. אבל לקמן ע"ב בברייתא דר' יוסי בר"י תני בהדי' תאמר בנקבה ששני איסורי' ואמרי' מאי ב' איסורין לאו איסור נבילה וחולין בעזרה. ואע"ג דמסיק שזה מדרבנן היינו אליבא דר' יוסי בר"י. אבל למ"ד חולין בעזרה דאורייתא משמע דגם מליקה בכלל. וכמ"ש התו' שם ע"ש. ועוד קשה טובא שהרי בכמה דוכתי בגמ' אשכחן שגם הכנס' גרידא לעזרה אסירא. אלא שהתו' הוכיחו מכמה דוכתי שז"א כ"א בדעביד כעין עבודה והרמב"ם ורש"י ס"ל דגם בשלא כעין עבודה אסורא וכמו שהאריך בזה המ"ל רפ"ב מה' שחיטה ע"ש והיינו מדאורייתא כמו שהוכיחו התוס' פ' הזרוע ק"ל ב' מכמה דוכתי בגמרא **(הגהת המחבר שבעיקר הדין דחולין שנשחט בעזרה שכ' הכ"מ ושאר פוסקי' שהרמב"ם פוסק דאוריי'. לכאו' צע"ג ממ"ש פ"ב מה' גניבה ה"ח. והתם נראה ע"כ ל' מדבריהם ר"ל מדרבנן. (וכ"ה בפה"מ דב"ק) ולא כדתירץ הלח"מ לשון זה שבה' מאס"ו ע"ד מ"ש המ"מ וש"פ גבי קידושי כסף ריש ה' אישות דרק משום שאינו מפורש בתו' קרי לה ד"ס אבל לדינא כדאוריי' ממש. דא"כ הוי לי' לפסוק כאוקימתא שבגמ' (שם ב"ק דע"ב) בשחט מיעוט סימני' מחוץ וגמרו בפנים. לפ"מ דקי"ל כר' יוחנן שישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף כדפי' בה' שחיטה ובה' פהמ"ק פ'. וראיית הכ"מ דהוי דאורייתא ע' מ"ל. וכמו"כ י"ל מ"ש הלח"מ מהא דכיסוי דליכא קרא דסוף סוף לא קרינן בה אשר יאכל (וכדאשכחן בכמה דוכתי דמדרבנן יהי' נ"מ בדאוריי'. ועי' תוס' סוכה ג' א' סד"ה דאמר ותוס' שבועות דל"א ע"א) וכמו גבי קידושין הנ"ל וע' ב"ש סי' כ"ח ססקנ"ב. ומ"ש הכ"מ דפסק דלא כמאן ג"כ הרי לפה"נ בכמה דוכתי אמרי' ס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וכמו בסוגיא דנזיר כ"ט הנ"ל (ועכ"ז וודאי יש לעיין למה ואיך פוסק) ומ"ש הלח"מ מהא דפסק בין חי' כו'. עיין תוס'. ומ"ש מהא דאמר אביי וסבר ר"ש חולין שנשחט בעזרה דאורייתא כו'. עפ"י פירש"י כו', עיין ריטב"א שם בשם תוס' שהקשו דילמא משום דקדשי' פסולי' לא שכיחי לא גזרו בטריפה כו' ופי' שם בע"א. ונמצא לכאו' אין ראי' כ"כ לומר שפוסק דאורייתא)** שבעיקר איסור חושבע"ז צ"ע בד' הרמב"ם. כמ"ש הלח"מ. ולכאור' בפ"ב מה' גניבה ה"ח מוכח דס"ל דרבנן ממש. ע"ש ובפיה"מ ובגמ' ב"ק ע"ב ב' דלר"י דקיי"ל כוותי' ה"ל לפסוק כאוקימת' דרב גמדא אי הוי ס"ל כמ"ד דאוריי'. וראי' הכ"מ ולח"מ דס"ל כמ"ד דאוריי' לכאו' בקל יש לדחות. וע' בכ"מ ריש החו"מ כ' להיפוך והדבר צריך תלמוד ואכמ"ל). וא"כ אף את"ל דמליקה אינה כשחיטה הרי הכניסה אסירא ואף גם לפ"ד התוס' הנ"ל ודאי מליקה (וזריקת הדם) האא כעין עבודה עכ"פ ולא גרע מתנופה וכה"ג שבתו':