דברי נחמיה יורה דעה רצה

לחלק בין דרוסה שהיא בפירוש לשאר הטריפות לענין ספיקות כבר תירצו בו הרבה האחרונים סי' כ"ט ע"ש פר"ח ופ"ת ות"ש וש"א. עכ"פ זה וודאי מוסכם. וא"כ כאן שעיקר חציצה דאוריי' השיעור דרובו ומקפיד ה"ז פירושו מהלמ"מ ודינו כדאורייתא לכ"ע. (אף לפמ"ש הת"י דא"ל הלכתא ה"א כולו מ"מ אתאי השתא הלכתא ופירש"י דז"א כ"א תלוי ברובו ומקפיד. שוב ה"ז דאוריי' ממש לכ"ע ולפי"ז י"ל ג"כ דאי לאו הלכתא לא הי' לנו הכרע בקרא אי כולו או בכ"ש כו'. ואתאי הלכתא ופירשה הכל בין החומרא ובין הקולא וכן משמע לשון הגמרא דעירובין כי אתאי הלכתא לרובו ולמיעוטו כו'. משמע דבין צד החומר ובין הקל הכל מהלכתא והיינו פירושו כו'

שאלה י"ח סר"א

הנה מעין הא דמפצי לפי' הרמב"ם (וכ"ה בטוש"ע ס"ב). איתא במשנה ספ"ה דמקוואות גודר כלים כו'. והוכיח מזה הרא"ש בה"מ סי"א שאין לפסול נפרץ או נבדק כותל המקוה. ודלא כפהר"ש שם מ"ה. שא"א להדק כלים זל"ז כו'. וא"כ לכאורה ה"ה במפצי. אבל הרי הטוש"ע ס"נ כתב בהדיא דאף הרא"ש מודה היכא שלא ישאר מ"ס תחת הסדק. וא"כ לפי הנראה ה"ה וכ"ש שצריך להדוק המפצי למטה בקרקע. וע"כ לא כתב הרא"ש שא"א להדק אלא כלי לכלי אבל לקרקע ע"כ אפשר להדוק (ועם שלכאורה צ"ע מנלן שכ"ד הרא"ש. ומ"ש בזה הגר"א סקצ"ב צ"ע וממ"ש בתשו' ואף רבינו כו'. אדרבה מזה משמע דאילו הרא"ש עצמו גם בכה"ג מתיר. גם מש"ש ססקצ"ג מהדין שבסי' ס' דבעליונה ותחתונה א"ט. י"ל דש"ה שאין בהם מ"ס. אבל כאן הרי לע"ע יש מ"ס. ומ"ש דזוחלין אין מצטרפין (גם במקומם כו') ושזהו טעם החילוק בין מעיין למקוה בדין זוחלין משום דמעיין מטהר בכ"ש. צ"ע דלמ"כ מכל הפוסקים שיהי' הא בהא תליא. והרי הרבה ראשונים וטוש"ע ס"א ס"ל דלאדם בעי' מ"ס ומ"מ מטהר בזוחלין וע' ש"כ סק"ב וצל"ע אי"ה. שוב ראיתי שלשיטתו בס"ק ה' ו' אזיל ע"ש. אבל הרי הרא"ש וטוש"ע ודאי לא ס"ל הכי. ומ"ש בשם ריב"ש כעת בחפזי לא ראיתי זה שם. וצ"ע אי"ה. ובמעיו"ט אות ע' משמע דרק אותה ראי' דעוגל אינה כ"א באין מ"ס. משא"כ שאר הראיות כו' וכמו הראי' מהא דגודר בטמאים והרי בלעדם הי' כולו זוחל. ולטוש"ע צ"ל דש"ה שאינו כ"א מונע הפסול ל"ד להוי' ע"י טומאה. עכ"ז לדינא וודאי אין לזוז מטוש"ע וש"א) וכ"ש לפי דעת ר"ש ומרדכי שבההג"ה שם. דלפ"ז ע"כ גם הכלים זל"ז צריך להדוק כו'. ומ"מ יש מקום חקירה בטובל למעלה ממקום החלל דלמטה (ע"ג חל וכה"ג) די"ל דהא דמודה הרא"ש בלא ישאר מ"ס. ה"ט דאותו מקום מהגוף שכנגד הסדק לא עלתה לו טבילה. ומשא"כ כשטובל כולו במקום שאין סדק כו'. (ולא דמי לכלופי הגי' שבס"ה דש"ה שאין טבילה באויר כדאיתא בגמרא (חגיגה י"ט. וחולין ל"א) וע"ש בט"ז סק"ז. משא"כ הכא אינו באויר כו'). ולפי"ז י"ל דאף ר"ש ומרדכי יודו בזה לפמ"ש הרא"ש דה"ט דהר"ש דאעפ"י שישאר מ"ס כשיצאו מ"מ השתא טובל גם במים העליונים. וא"כ י"ל דכאן הרי אינו טובל כנגד החלל דלמטה. אבל ז"א ולא מיבעי להמחמירים הנ"ל דמבואר בטור ולבוש דס"ל דחשיבי כולו כזוחלין. (וכן משמע במרדכי ומהרי"ק שקנ"ו ע"ש) וגם ברא"ש ע"כ לדחוק דר"ל עד"ז (דאל"כ קשה ממ"נ אי טובל בענין שראשו כנגד הסדק אף למסקנת הרא"ש נרא' דפסול ואי כופף קומתו למטה מהסדק הרי אינו טובל במים העליונים). אלא אף להרא"ש וטוש"ע נראה דהא דפסול בשלא ישאר מ"ס תחת הסדק היינו משום דכל המים שממעל לסדק עכ"פ חשיבי זוחלין (מלמעלה למטה כו'. ובהא פליגי דלהמחמירין ס"ל שדרך המים להיות עולין ויורדין. והכל נק' זוחלין גם מלמטה למעלה ולשון הטור דמשמע דוקא מצד שמים עליונים ננערים כו' (שזה נראה לעין כו') צ"ע בב"י וב"ח ואינם כעת ת"י והרא"ש ס"ל דרק העליונים זוחלין מלמעלה למטה עד הסדק כו'). וא"כ כאן שהסדק והחלל למטה ממש לכולי עלמא חשיבי כולו זוחלין כו'

אך עדיין צ"ע. דיש לחלק בין מקוה שע"י סדק יוצאין המים ממנה ונתרוקנה (דבכה"ג איירי הרא"ש וטוש"ע כדמשמע ממ"ש שישאר מ"ס או לא ישאר כו') לבין המפצי וכה"ג בנהר (בד' מחיצות) דאף כשיש חלל למטה לא תתרוקנה. וי"ל בזה ב' סברות. אחד דכשהוא בענין שכשיצאו המים תתרוקן ולא ישאר מ"ס. י"ל דהרי זה כאלו עתה אין מ"ס דכל העומד לצאת כיצאו דמי. וכדאמרינן בעלמא כל העומד לגזוז כו'. (גיטין ל"ט וכה"ג טובא) וכש"כ בכה"ג שממילא יצאו מעצמן כו'. ומשא"כ במפצי שבנהר דתמיד יש מ"ס כו'. (אך מהדין שבסנ"א ושבסעיף ס"ה מוכח דלא כנ"ל). ועוד והוא העיקר דשנתרוקן עי"ז ממילא מתנענעים בחוזק וזוחלין לצאת כל שלמעלה מהסדק. אבל בכה"ג דמפצי בנהר לפי הנראה אותן המים הנכנסים לה מתחת המפצי המה הזוחלין ויוצאין מתחת המחיצה הב' שכנגדה. אבל אותן שבין המחיצות כמעט על עמדם יעמודו. ואף אם זוחלין ג"כ מעט מעט אין זחילתן ניכר כ"כ ודומה להא דסנ"א. והן אמת דלא משמע כך לכאורה מקצת הראיות שברא"ש אלא שיש לדחות לכאורה וגם צ"ע בד' הגר"א דססקצ"ג (כנ"ל) וגם במש"ש סקצ"ז דבדלא ישאר מ"ס אף שאין הזחילה ניכר פסול צ"ע מנלן הא. וגם א"כ לכאורה יפסלו כל המקואות עד שתהי' בור סוד שאינה מאבד טיפה. אם לא שנא' דז"א אלא כשבאמת תתרוקנה ולא ישאר מ"ס. ומשא"כ כשלעולם יהי' מס' ע"י שמתקבץ בה נגד מה שיוצא ממנה ונבלע בקרקע כו'. כנ"ל. ולמ"כ מדבריו דסקצ"ג כו'. ומהיות לא קאימנא בהאי מסכתא אקצר העיון בזה. וע"ד מ"ש בזה למה לא עביד גם בניסן ע' כ"מ וביה"ג סקי"ז

שאלה י"ט סר"א

אהובי ידידי הרב ר"ש נ"י

הנה עיינתי במכתבך וקראתי ושניתי. והנה עיקר כוונתך לנ"ד שברור אצלך אשר לדעת כל הפוסקים דס"ל דכולה שאובה או רובה הוי דאוריית' ונקטינן כותייהו. לדידהו גם בג' לוגין שפוסלין את המקוה ג"כ יש חילוק בין נפלו קודם שהי' במקוה רוב מים כשרים לנפלו אחר שהי' במקוה רוב מים כשרים. דאם נפלו קודם שנתקבץ רובו כשרים (דהיינו ערך כ"א סאה) הוי דאוריית'. (והוא הנקרא בלשון המשנה ור"ת ג' לוגין בתחילה). ואם נפלו אח"ז הוי דרבנן (והוא הנקרא ג' לוגין ע"פ המים או בסוף). ובזה דחית דברי מהרי"ק ורמ"א ז"ל בהיות לדעתך יש כמה ראיו' מוכיחות שדעת כל הפוסקי' הנ"ל (לבד מהר"ש בספ"ק) הוא דאם נפלו קודם שהיו רוב מקוה הוי דאוריית' וא"כ בנ"ד הוי ספק דאוריית' אולי נשפך ג' לוגין בב"א אחר שנתמעט מכ' סאה כו'. זהו תוכן כוונתך לנ"ד. והנה אהובי לדעתי אין זה מוכח כלל וכלל ואדרב' לדעתי דברי מהרי"ק ז"ל ברורי' ונכוני' מאד בזה דאף אם נפלו הג' לוגין שאובן קודם שהי' שם רוב מקוה (דהיינו רוב מ' סאה) רק שהי' עכ"פ רוב נגד השאובים שנפלו לית דין ולית ן מכל הפוסקי' הנ"ל שיסבור שהוא דאוריית' חדא דאיך א"ל שיהי' שום מ"ד שיאמר שזה מדאוריית' מאחר שודאי מה שדרשו רז"ל בת"כ מה מעיין בידי שמים אף מקוה כו' וכן מה שדרשו טהור יהי' הווייתן ע"י טהרה כו' אף להפוסקי' הנ"ל