דברי נחמיה יורה דעה רצא

דבודק הקנקנים הברורים שבמדרש שהביא כת"ר שלפה"נ הוא מלשון נסיון היינו נמי שבודק מה כחן ע"י שמנסה להקיש עליהם כו'. אבל גבי בדיקת האשה (או האיש) שהדם כבר ישנו. או אינו. לא שייך ע"ז לשון נסיון לפע"ד. גם בההיא דבדק' מדן ועד באר שבע דפ' חלק. אם האמת עם כת"ר דל"ש שם לשון חיפוש (ודלא כתשבי). אף אני אומר דגם מלשון נסיון אינו. דלשון זה הוא במשקל א' עם לשון בדקו מסורא ועד נהרדעא דברכות (דמ"ד א') גבי פ' זוגות אחים כהנים. וכן ביבמות (קי"ו א') גבי ענין בר חייא נהרדעא ע"ש. ושם וודאי לא שייך ענין נסיון כלל. ובאמת אילו הי' כת"ר מחזיק ליסוד מוסד ד' התשבי הי' לנו קצת אסמכתא כי מדבריו משמע שפתרון בדיקה הוא במוחלט ענין חיפוש ממש ונק' בל"א זוכען כו'. אבל מאחר שנטה מדעתו והביא שלפעמי' מצינו לשון בדיקה היכא דלא שייך חיפוש (כההיא דבודק קנקנים) ושע"כ כולל גם לשון נסיון. אף אנו נא' שכולל יותר גם היכא דל"ש לא חיפוש ולא נסיון. מאחר שאין לנו ראי' להתלות בו לומר שע"כ אינו סובל יותר משתי אלו כו') ועוד שבאמת כמדומה שבכ"ד נמצא לפעמים לשון בדיקה גם היכא דנא שייך לא חיפוש ולא נסיון וכמו קופה בדוקה ואינה בדוקה דריש נדה (ד' א') דוודאי נראה דלהרגיש ולמלוח שרץ בקופה בראי' בעלמא סגי (וע' ש ברש"י ד"ג רע"ב דבאותו זוית אילו הי' שם הוי חזי לי' וממילא) כשהוציא הטהרות כו'). (וכן בדק בקינה של תרנגולי פ"ק דבינה (ז' א') נרא' נמי שרי בזה בראי' בעלמא) ובדיני טריפות כמדומה שנמצא לשון בדיקה באיברי' ומקומות מצומצמים דלא שייך לא לשון חיפוש ולא נסיון. וכמו בבדיקה אחר קורט דם כנגד המחט הנמצא תחוב בבה"כ מצד"א ביו"ד הי' מ"ח וכה"ג בכמ' טריפות וכן בדקוה ואשכחוה כרבינא בפ' ח"ט (דנ"א א') והיינו שנפסק החוט אף שא"צ לזה עיון וחיפוש וכדמשמע ממ"ש הפוסקים שגם עכשיו בקיאין בזה ע' ט"ז ומוח"ז רז"ל סי' ל"ב (סק"ח) וכן בדיקת הסימני' דשחיטה שנק' בדיקה ובגמרא ד"ט א' ובכ"ד) אף דקי"ל דבעינן רוב הנראה לעינים (דכ"ט א'). ויש פוסקים דהיינו שיהי' רוב גדול הנראה לעין כל כו'. עפר"ח ות"ש סי' כ"א. וכן בדיקת סימני גדלות דפ' בא סימן. יש שא"צ עיין וחיפוש כו' וגם בדיקת ריבוי שערות ודדין גדולים נק' בדיקה בפוסקים עד"מ וב"ש סי' קס"ט וכן בדיקת הציצית שברא"ש וב"י א"ח סי' ח' נראה דלא שייך עיון וחיפוש כ"כ. ויותר מכ"ז מבואר מגמרא פ"ק דשבת (די"ב ב') שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר כו'. קם שמעי' קא בדיק כו'. והיינו בלי עיון יפה דוקא. כמבואר שם בגמ' ופוסקים דכשצריך עיון יפה אסור ע"ש. מכ"ז נראה מבואר דאין להעמיד יסוד על דקדוק לשין בדיקה. דאף את"ל שעיקר הנחתו הוא מעין לשון חיפוש או נסיון. הרי עכ"פ הרבה פעמים יוצא מהכלל ונזכר גם היכא דבראי' בעלמא סגי. (גם מ"ש התשבי שפתרו בדיקה בל"א הוא זוכען. כמדומה שז"א עתה. שכשיאמר אדם לחבירו בדוק הסכין יאמר זעה איבער כו' (או זאיי בודק כו') אבל לא זוך איבער. וכש"כ לענין בדיקת סימנים וציצית וכוסות וטריפות לא יאמר ע"ז בל"א עכשיו מלשון חיפוש זוכין. כ"א מלשון ראי' איבער זעהין. וראיתי במחזורים שעם פירוש לשון אשכנז עם נקודות בתפילה הבוחן ובודק כו'. מתרגם דער דא פרובט אין זוכט כו') ולפענ"ד לשון בדיקה הוא שם כללי ונסיון וחיפוש הם פרטי'. ר"ל דכולן הם מעין ענין א' והצד השוה שבהן שהם ענין עסק להגלות ולעמוד על דבר שנפל בו ספק. אלא שבדיקה הוא כללות ענין זה יהי' ע"י איזה ענין ואופן שיהי' וחיפוש ונסיון הם פרטיי' היינו שלפעמי' עסק בדיקה וגילוי זה הוא ע"י שמביאו לידי נסיון (ע"ד הנ"ל) ולפעמים ע"י עיון וחיפוש כו'. ולפ"ז כל ששייך עליו לשון נסיון או חיפוש שייך עליו ג"כ לשון בדיקה. ויש ששייך עליו לשון בדיקה אף שלא שייך עליו לשון חיפוש ונסיון. כגון גם כשאינו חסר כ"א מה שמכוסה מן העין ונצרך רק לגלותו ולפתחו ולקרבו אל העין כו'. ואולי מש"ה נקטו גבי חמץ לשון בדיקה. הגם דלכאורה הי' שייך שם יותר לשון חיפוש. אלא משום דלא כל המקומות יש בהן חורין וסדקים שיהי' נצרך חיפוש. נקטו בדיקה שכולל הכל כי'. (ואף אם ריב לשון בדיקה הנמצאי' בדרז"ל ופוסקי' הם מענין חיפוש ונסיון י"ל דהיינו משום דרוב מציאות הספיקות שדברי בו חכמים מסתמא) הם בענין שאין בנקל כ"כ לעמוד עליהם וכ"ש שלפענ"ד ז"א וכנ"ל כו'). מכ"ז מבואר עכ"פ שקשה להעמיד יסוד להקל בדאורייתא עפ"י דקדוק לשון בדיקה כו'. כש"כ שכבר נתבאר שאין מקום לומר בנ"ד שבכוונה נקטו לשון עד הבדוק להוציא בדיקה קלה דנד"ד מאחר דהסוגיא איירי בכגריס וככל הנ"ל אות א'

'ג בענין גוף הסברא שבלי עיין יפה לא תורגש נקודה קלה. שכתבתי שעכ"פ ראוי להביא ראיות לזה ולא לסמוך על מה שהסברא חיצוני' מראה כן ולהקל בדאורייתא). לא דיבר כת"ר מאומה בזה. א"י למה (כי לפענ"ד זהו היסוד. שבל"ז אין סברא כלל להקל) רח על מה שהוספתי שקצת משמע להיפוך מהא דפרכינן וכי מהומה לביתה מחי הו' כו'. ע"ז השיב דאין מזה קצת ראי' דהכוונה דנחזי עתה על העד כו'. עם שלדינא אין שום נ"מ מזה דוודאי כל כה"ג על המיקל להביא ראי'. וכאשר גם כת"ר הסכים ע"ז. מ"מ חומר שזה תלוי במחלוקת הראשונים ז"ל בבדיקת העד שלפני התשמיש הנז' בכ"מ במשניות וגמ'. דלדעת רש"י וסיעתו דלעולם א"צ לבדוק העד קודם התשמיש אלא מצניעתו למחר לעיין בו. ודאי שפיר קאמר מר דליכא משם אפי' קצת ראי' אבל לפ"ד רמב"ן ורשב"א ור"ן בח"י במתני' שבדי"א א' ובד' ש"ז א' דס"ל דצריכה לעיין בו מיד קודם תשמיש. א"כ הא דאמר ר"י א"ש עד שלפני תשמיש אינו ממעט. שפיר יש מקים לומר דקאי רק אאותה בדיקה הנהוגה עפ"י חיוב חכמים. ולא ה"ל להקשות בכח ובפשיטות כ"כ וכי מהומה כי'. וגם לקושטא דמילתא מנלן להתרצן לחדש בפשיטות כ"כ חששא דמתוך שמהומה אינה מכנסת לחורין כו'. (שהיא חששא רחוקה לפ"מ שפי' הרשב"א לשיטתו שהוא חשש פשיעה כו') ושממילא יילד מזה דגם אם העד קיים ותחזור ותבדקני למחר ל"מ. דלמא ר"י א"ש לא קאי כ"א אאותו בדיקה החיובית. ומחששא דמתוך שמהומה נשמט מעינה טיפת דם כחרדל (ולא איירי לענין אם העד קיים ותחזור ותבדקנו). ועוד (והוא העיקר) דהמעיין בחה"ר ור"ן בדט"ז ובפרט בחי' רמב"ן שם ובדי"ב א' ד"ה אמר ר' אמי ושם ב' ד"ה הא דאמר רחב"א יראה מבואר דס"ל שדין וסדר העדים של התשמיש הנזכר בכ"מ היינו א' לו וא' לה. ושלה בודקת בו לפני התשמיש ואחריו הכל בעד א'. (ואף הצנועות נוהגות כן בכל תשמיש א' עכ"פ. וב"ש וב"ה שיין בדבר וכו') א"כ וודאי הא דאמר ר"י א"ש עד שלפני תשמיש אינו ממעט ל"ד עד (מיוחד) קאמר אלא ר"ל אותי בדיקה שלפני תשמיש כו'. (וכן נמי לפ"ז הא דפרכינן שם ד"ה תנן המשמשת בעדים כו'. מ"ל חד לפני תשמיש כו'. הכל רק אבדיקות קאי. וכלשון שבמסקנא שתי בדיקות אצרכוהו רבנן חד לפני תשמיש כו'. עמ"ש רמב"ן במתניתין שבדי"א א') גם לפי"ז אין מקום כלל לומר כסברת כת"ר דנחזי עתה על העד. שהרי הא דאמר עד שלפני תשמיש אינו ממעט. ע"כ היינו דנ"מ לענין היכא שמצאה דם בבדיקה שלאחר תשמיש כו' דאל"כ תיפוק לי' שאיתו בדיקה שלאחר תשמיש ה"ז כפקידה כו'. וא"כ לפי הנ"ל שהכל עד א' ל"ש כלל לומר נחזי עתה כו'. שהרי עתה יש בו דם על עד זה מבדיקה שלאחר תשמיש עכ"פ. והנה מעין הנ"ל יש עוד קצת ראיות. כמו מדברי רמב"ן במלחמות ספי"א דכתובות לפי' הרי"ף בההיא דרחב"א באשה