דברי נחמיה יורה דעה רצ

מכגריס עכ"פ באשה אחרת ולדעת הש"ך במכה גופה לא תלינן אם לא כו' יע"ש. וא"כ כ"ש בעד שאינו בדוק היינו עד בינוני במצאה אפי' פחות מגריס דעד חמור בוודאי מכתם ודוק. ובנד"ד לענין שאלתנו נמי אפי' דבג' ימים הראשונים אינה עדיין לגמרי בחזקת טהורה שנתלה הנקודות קטנים בלא ראי' מקדם. עוד יש לדבר בזה אפי' לאחר ג' ימים הראשונים כאשר אבאר אי"ה. הנה נזכרתי שלענין עד שאינו בדוק בג"י הראשוני' כבר עמד בת' מע"צ סי' נ"ט ודעתו להקל ואחר החיפוש הובא ג"כ בס"ט סי' ק"ץ ס"ק ס"א ועמד עליו ודחה ראיותיו ובאמת שדברי הס"ט ישרים שראיותיו אין מכריעות ודעת הס"ט להקל בעגול ולהחמיר במשוך והגם שסברא נכונה היא אבל אין לה יסוד בדברי ראשוני' וצ"ע הרבה עדיין וכעת אני עסוק במסכת אחרת וטרדות רבות סבבוני. וגם אם נודה לדברי המע"צ אי נפסוק כהכרעת ס"ט עדיין יש להסתפק אפי' לאחר ג' ימים היינו דנוכל לומר דע"כ לא הקיל המע"צ אפי' בג' ימים הראשוני' משום דדין ג' ימים הראשוני' הוא חומרא שלא נזכר בש"ס ורי"ף ורא"ש ורמב"ם היינו באם עכ"פ בדקה האשה באותו יום (אחר הבדיקה דעד שאינו בדוק) בדקה עצמה אח"כ בעד בדוק ומצאה טהורה אבל באם לא בדקה עצמה כלל באותו יום רק בדיקת העד שאינו בדוק א"כ אפי' כיון דלדעת ר"י ור"א במשנה ד' ס"ח אפי' בדיעבד מעכבת בדיקות כל ז' ימי נקיים ואפי' לדידן דפסקינן כר"א עכ"פ לכתחילה אפי' ר"א מודה שצריכה לבדוק כל יום מז' נקיים פעמי' וא"כ אפי' בדיעבד די אם מקילין בדליכא ריעותא כלל ודוק אבל לא בכה"ג שכתבנו וה"ה לענין נד"ד ואפי' אם נקיל גם בזה אבל ביום הז' דלדעת ר"ח מעכבת הגם שבש"ע פסקו שאין להקל א"כ אף דמקילין לענין ב"פ ודי בדיעבד אפי' בפ"א ביום הז'. אבל אם אח כ הי' בדיקת עד שאינו בדוק הנ"ל או כמו נד"ד עדיין צ"ע רב. ולמר ולתורתו שלים ידידו דו"ש באהבה. יצחק אייזיק עפשטיין מהאמליע

תשובה מהרב המחבר להרב רי"א הנ"ל

א בעיקר יסוד ההיתר שלו. שכ"מ מפשטות ד' הגמרא וכל הפוסקים. מכח דקדוק לשון בדוק ואינו בדוק ולא אמר שראתה בו כו' והאריך להוכיח שלשון בדיקה אינו סובל כ"א ענין חיפוש או ענין נסיון. ושע"כ בכאן בא להורות שהכוונה שבדקה בעיון יפה דוקא. לאפוקי בדיקה קלה דנד"ד כו'. הנה כעין סברא זו אתי היתה ושלחתיה. דא"כ ענין הבדיקה קלה דנד"ד נכלל באינו בדוק שבגמרא דפליגי בי' רבי ור"ח ור"י. והרי (עיקר) פלוגתא זו היא בדאיכא כגריס ועוד דלר"ח דקי"ל כוותי' גם בכה"ג אינה טמאה. כ"א משום כתם דרבנן. ולר"י טהורה לגמרי (להרשב"א וסיעתו) הרי בדיקה קלה דנד"ד אין להסתפק בה כ"א לענין נקודה קטנה. אבל לענין כגריס וכה"ג לפה"נ ודאי פשיטא דחשיבא כבדוק ממש וכמבואר ג"כ בדברי כת"ר לקמן בהדיא. ועוד הרי לדעת התוספות ורשב"א וסיעתו (שהיא דיעה א' בסתם בשו"ע סל"ה.) גם ההיא דעד הבדוק וטחתו בירכה מיירי ג"כ בכגריס ועוד. וא"כ לפי הדקדוק של כת"ר (ולפי ההנחה הנ"ל דבכה"ג ודאי די בבדיקה קלה) ה"ל למינקט בזה עד שראתה בו. כי בלשון בדוק נותן מכשול לטעות דבעינן עיון יפה דוקא וז"א (לפי הנ"ל). ועוד לפענ"ד לא נזכר בגמרא בהדי' לשון עד הבדוק ואינו בדוק כ"א בסוגי' זו (די"ד) כי מה שהעתיק כת"ר מלשון המשנה שבדנ"ח ב' בדקה עצמה בעד הבדיק והניחתו תחת הכר. אגב שיטפ' כ' כן דליתא שם לשון זה לא במשנה ולא בגמרא ע"ש. וכן מ"ש עוד שכ"כ בכ"מ בגמ' עד הבדוק ושאינו בדוק וכעת א"י איזהו מקומן. ואם לא נמצא לשון זה בגמרא בהדיא כ"א בסוגיא זו שבדי"ד. אשר לפ"ד התו' ורשב"א הנ"ל. מיירי הכל בכגריס ועוד. שוב אין מקום כלל שיחול בו הדקדוק הנ"ל לו' שבכוונה נקטו לשון בדוק. לשלול בדיקה קלה דנד"ד. (ותו דגם גבי חלוק לענין כתם נקטו נמי לשון בדוק בגמרא (דנ"ח א' ובכ"ד). וכן בטוש"ע מסל"ט ואילך. והרי בחלוק וודאי מיירי הכל בכגריס ועוד כו') א"ו ע"כ לא כיוונו כלל בדקדוק לשון בדוק לכוונה הנ"ל אלא נקטו לשון קצרה. כי אלו הי' אומר שראתה בו הי' צריך לפרש ולסיים שלא מצאה בו דם או שהי' נקי וכה"ג. משא"כ לשון בדוק הוא כמו שם דבר. וכלשון אותו מקום בדוק הוא כו'. שהמכוון מובן ממילא כו'. (ומ"מ נמצא לפעמים גם לשון ראי'. עיי' רמב"ן בחי' שם ד"ה בדקה בעד שאינו בדוק שכ' וז"ל כגון שהזמינה כו' אלא שלא חזרה וראתה בהן כו')

ב גם בענין גוף לשין בדיקה עפ"י הדקדוק במקומות אחרים הנה מ"ש כת"ר דבשלמא בדיקת האשה נק' לשין בדיקה שצריכה (לכתחילה) לבדוק בחורין וסדקי' כו'. עם שזה הי' עולה יפה לכאורה לפ"ד הרשב"א וסיעתו שבב"י סי' קצ"ו שהוכיח מהא דאמרינן (בדי"ב) וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה. דאלמא דבלא חורין לא נק' בדיקה כלל. אבל מהנעשה בדעת הראב"ד דס"ל דכל לבעלה ל"ב בדיקת חורין. וגם לפ"ד רמב"ן שהכריע דבבדיקת ז"נ עכ"פ ל"ב בדיקת חורין עם שנק' בדיקה במשנה (דס"ח) ובכ"ד. והגם שלדינא התם קי"ל כהרשב"א וסיעתו. מ"מ הכי נא' שענין שאלתנו במחלוקת שנוי'. הא ודאי ליתא דאין לנו להמציא פלוגתא חדשה כו' ועוד באמת הא חזינן דגם גבי בדיקת האיש לענין קרי וזיבה נזכר לשון בדיקה בר"פ כ"ה. ובפ' התינוקת (ס"ח ב') ובכ"ד. והתם ודאי ל"ש כלל ענין חורין. אלא קינוח בלבד. ולפי"ז ע"כ צ"ל דגם הרשב"א שהוכיח מסוגי' דדי"ד דבלי חורין לא נק' בדיקה. אין הכוונה מצד דקדוק לשון בדיקה לומר דל"ש לשון זה כ"א מצד בדיקת חורין דה"ז כחיפוש כו'. אלא הכוונה דבאשה דאיכא חורין כל שלא בדקה בחורין ה"ז כחצי בדיקה (וכמבואר בדברי הרשב"א בתוה"א ובחי' שם לדף ה'). אשר ע"כ כל לשון בדיקה (סתם) הנזכר גבי אשה בדיקת חורין במשמע כו'. אבל היכא דליכא חורין (כמו באיש) גם קינוח בעלמא מיקרי בדיקה לכ"ע. גם מש"ע דבדיקת האשה (וכמו"כ גבי איש). נוכל לומר ג"כ שהיא מלשון נסיון. אינו מתקבל (כ"כ) בעיני. כי לפ"ה ענין נסיון אינו נופל כ"א כשהדבר שנפל בו הספק א"א לעמוד עליו כמו שהוא עתה. כ"א ע"י שמנסה להביאו באיזה ענין ואופן נוסף על כמו שהוא עתה. ומזה מוכיח כו'. וע"כ רוב ענין נסיון ימצא על ספק בדבר שהוא בכח ולא בפועל. וכידוע בפי' מ"ש אין חכם כבעל הנסיון. שמנסה חכמתו להביאה בפועל כו'. ומענין זה הוא ג"כ מ"ש והאלהים נסה כו'. וכן כי מנסה כו'. וכה"ג כל הנסיונות כו' ומעין זה הוא ד א' בכ"ד מהם פסחים (נ"ה ב') בדיק לן רבא ופירש רש"י מנסה אותנו. היינו נמי שמנסה את שכל התלמידים אם יכולים להשיב מעצמם כו'. וכן גם בדיקת השוחט אם יודע הלכות שחיטה. אף אם נודה שהוא מלשון נסיון. (שכי נמצא לפעמים לשון נסיון בפוסקים) י"ל דאף שהתם הספק הוא אם כבר ההלכות אלו ידועים וקבועין בדעתו. מ"מ כיון דלגבי אחרים א"א לעמוד ולידע מה בדעתו של זה כ"א בהביאו ידיעתו לדיבור. (וה"ז כמו מהכח אל הפועל) שייך ע"ז (קצת) לשון נסיון. וגם שלא בכל הלכות שחיטה (שיוכלו להתרמי לו) בודקין אותו כ"א במקצתו. ולומדים מהפרט על הכלל כו'. (וגם בתינוק שייך לשון נסיון. כדאיתא בתו' בברכות דמ"ח ד"ה אביי. דהיינו נמי שמנסין אותו לידע מה כחו כו'. וכדאמר התם בוצין בוצין כו') וכמו"כ גם בההיא