דברי נחמיה יורה דעה רפט

שם דאפשר דקיל מעד בינוני דעכ"פ בדקה אותו פ"א וזה לא נקרא בדק כלל לענין נקודה קטנה. וכה"ג ולכן לכו"ע אין חילוק בין עיגול בין משוך ודוק. כי נקרא לענין זה אין בדוק כלל כמשמעות לשון בדוק כי איזה חיפוש הי' כאן על העד ומנ"ל דקצת משמע להיפוך מהא דפרכינן שם (ד"ה ע"א) וכי מהומה לביתה מאי הוה כו' כוונת מעכ"ת דמאי פריך דאם להקל אנו תולים שמא לא השגיחה בנקודה קטנה כנ"ל להחמיר דלא ימעט ע"י מעל"ע שמא לא השגיחה אז מתוך מהירותה. אבל באמת אין מזה אפי' קצת ראי'. דכונת המקשה דאכתי נחזי כעת על העד וא"ל כשנאבד העד דהא ר"י א"ב סתמא קאמר עד שלפני תשמיש אינו ממעט משמע אפי' יכולים לבודקו עתה והמתרץ קושטא קאמר דאפי' יכולים לבודקו אינו ממעט מתוך שמהומה כו' שמא לא הכניסה אותו לחורין כו'. וכן מה שהקשה מסי' קצ"ב גבי תבעוה להנשא ומסי' קצ"ג גבי כונס את הבתולה דלא אשתמיט א' מן הפוסקי' ליתן טעם והא דלא מהני בדיקה משום חששא שמא מיהרה בבדיקתה ונשמט מעתה כו' וכן לעיין בט"ז נמי מתורץ בזה דהא לבדוק כעת וכ"מ בט"ז שם סי' קצ"ג. ומ"ש דלפ"ד נראה דאף אם ניתן (חסר איזו תיבות) זה הוא רק להחשיבו כודאי דאם בעיון יפה כו' משא"כ בלי עיון כ"כ אינו ודאי גמור אבל מ"מ ל"ד לאינו בדוק כלל. דהתם הספק שקול (לענין מאכולת) כו' עכ"ל מע"ל אפי' לפי דבריו יקשה לי' אם הספק שקול אמאי אינו מטמא בפחות מכגריס אלא ע"כ משום דקי"ל דאמרינן העמד אשה על חזקתה ואמרינן נמי חזקה דאשה מרגשה בעצמה הרגשה ראי' ממש ולא הרגשת עד ולא אמרינן דארגשה וסברה דהרגשת עד הוא אלא בדליכא למתלי שהי' על העד ממ"א כמ"ש אדמו"ר נ"ע בגמ' דאפי' הילל לא פליג בריש נדה אלא לקדשים כו' וא"כ בנד"ד נמי כ"ז שיכולים לאמר דהוי מעיקרא על העד מעמידין אותה על חזקתה וגם מדלא הרגישה כו'. ונלע"ד דהתם הספק ש ול אבל כאן ניתוסף ספק גם מצד הבדיקה דלפעמי' גם בעיון קל יורגש במשהו (הפוך הוא דאם כונתו על עד בינוני שנק' ג"כ עד שאינו בדוק אדרבה כאן קיל דהתם עכ"פ בדקה אותו פעם א' רק דכל הספק דאינה יודעת אולי האשה בעלת העד הוליכה אותו בשוק של טבחים או בצד המתעסקים בכתמים והאשה השואלת שלקחה ממנה אינה יודעת או היא בעצמה מאורך הזמן אינה זוכרת אולי כו' וע' שו"ע אדמו"ר בדוק ע"א. אבל בנד"ד ע"כ כל פלפולא דין הוא בשלא בדקה אותו היטב מעולם (דאם לקחה ממקום מוצנע כמו מתיבה קטנה סגורה כמו שדרך נשים צנועות בנות עשירים שיש להם עדים נקיים מוכני' בתיבה קטנה סגורה וגנוזה בתוך תיבות ומגדלים שמחזיקים שם כלי כסף ומלבושים ותכשיטין ובדקו אותן יפה כשהכינו אותם רק דכעת קודם הבדיקה לא ראו אותן היינו דין עד בדוק לגמרי אפי' לא ראתה כלל קודם הבדיקה אם לא שמונח במקום דיכולי' לתלות דנתהווה שיפות קטנות שם וצ"ע עוד בזה והכל לפי הענין לפי ראות עיני המורה). רק ראיה זו דאנו דני' דלענין נקודה קטנה לא נק' בדוק וא"כ כאן קיל טפי מעד בינוני. ואם כוונתו מעכת"ר מעד שאינו בדוק כלל התם באמת טהור אפי' מצאו בו כגריס ועוד וכאן אין מקולין רק לענין נקודה קטנה עכ"פ יש לדמותו לעד בינוני וגם באמת אינו נק' הוספת ספק כלל מה דלפעמי' מרגישין גם עיון קל דבכל ספק א' אולי הי' מקודם ולא השגיחה בו או שמא מגופה ואמרינן שמעמידין אותה על חזקתה. ומ"ש לפי שודאי תלוי לפי אופן קלות ומהירות הבדיקה ולפי ענין קוטן הנקודה וא"כ הוא דבר הניתן לשיעורין וגבולין יש מקום להחמיר מצד לא פלוג וגם מצד חשש טעות האשה בדמיונה בדבר התלוי באומד הדעת כזה שפורח באויר במאי דסמכי' אתחיל אם מצד טעות האשה בדבר זה לא לנשים נמסר רק להלומדים הרגילים בהוראה המורה יבין ויעשה כפי שכלו וכפי שיורונו מן השמים ולא ניתנה תור' למלאכי השרת וכ"ש שהוא דבר הניתן לשיעורין באמת הכל לפי ראות עיני המורה הנקודה ולפי ענין המהירות ולפי אופן ראייתה דאיך ומה במקום וזמן וכל התור' ניתנה לשיעורין וגבולין לכן לפע"ד נראה להקל וכן אני נוהג להורות רק בתנאי שנז' נראה בעיני באשה טהורה אבל באשה טמאה שצריכה לספור ז' נקיים עדיין צ"ע וקשה להקל. והנה בבדיקת הפסק טהרה לכאו' אין נ"מ כלל דצריכה להפסיק בטהרה עכ"פ. והנה אם בדקה ולא השגיחה היטב בעיון יפה העד תחי' ואח"כ מצאה נקודה קטנה שאפשר לתלות שהי' מקודם אפי' אם נאמר דיכולים לתלות שהי' מקודם אבל עכ"פ אין כאן הוכחה דפסקה מעיינה צריכה בדיקה אחרת וא"כ ממ"נ אם איך שהות עוד ביום לבדיקה אחרת שכבר שקעה החמה לא הייתה עדיין בדיקת הפסק טהרה שנצרכה למחר להפסיק בטהרה ואם יש עדיין שהות ביום אפי' לא נתלה ונאמר דמנקודה הוא תבדוק אח"כ ותפסוק בטהרה אבל באמת אחר העיון יש נ"מ היינו דאם בדקה בשחרית ומצאה נקודה קטנה ואח"כ בדקה עוד אחר חצי היום ומצאה נקו' אם נתלה בדיקה ראשונה בחסרון השגחה מקודם והוי כלא בדקה כלל וא"כ הפסיקה בטהרה אחר חצי היום או קודם ודי בדיעבד אפי' לא הפרישה קודם בהש"מ ממש אם לא ראתה באותו יום שהפרישה אז לכ"ע די אפי' הפרשה בטהרה בשחרית בדיעבד אבל אם נאמר דבבדיקה ראשונה היתה טמאה וא"כ היתה ההפרשה בטהרה ביום שראתה בו אפי' ראתה כמה ימים לדעת התפל"מ והס"ט וכ"פ הרב ר"א ח"א שאפי' בדיעבד מעכבת שתהי' עכ"פ הבדיקה קודם בהש"מ ולא די בבדיקת שחרית וא"כ לכאו' קשה להקל כיון שאין לה חזקת טהרה עדיין. ועדיין היא בחזקת רואה יש לתלות יותר שהנקודות הם מבדיקתה וא"כ הפרישה ביום שראתה וא"כ אם אין שהות ביום שתבדוק קודם בהש"מ עכ"פ צריכה להפריש ביום המחרת. אך בזה עדיין אפשר להקל כיון שלדעת רמ"א אפי' בודאי הפרישה ביום שראתה אם ראתה יותר מיום א' מקיל בדיעבד אפי' לא הפרישה קודם בהש"מ. אבל עכ"פ כדאי הוא אדונינו רמ"א לסמוך עליו בזה שיש להסתפק עכ"פ אולי היו הנקודות מקודם וא"כ לא ראתה כלל היום ולאחרים בודאי אין להחמיר בזה. אבל עדיין יש נ"מ גם לדידן באם נתקלקל בתוך ימי ספירתה וראתה רק ב' או ג' ימים או אפי' בתחילת ראייתה שראתה גם ביום החמישי והפסיקה בטהרה באותו יום שראתה שאז אפי' לדעת הב"י ורמ"א לכתחילה עכ"פ שיהי' מוך דחוק כל בהש"מ ועכ"פ קודם הבהש"מ ולא בחצי היום רק בדיעבד מקילין וא"כ אם לאחר שהפרישה בטהרה או באמצע היום בדקה עצמה קודם בהש"מ בעד שלא ראתה בו היטב מקודם ומצאה הנקודות קטנות אפי' לדעת רמ"א קשה להקל דע"כ לא הקילו בלא בדקה עצמה קודם בהש"מ עכ"פ אם אין כאן ריעותא לאחר הפרשת טהרתה שבשחרית אבל נד"ד גרע טפי אפשר דאפי' לדעת רמ"א אין כאן הפסק טהרה. ודוק. וכש"כ לדידן שזכינו לדעת האחרונים הס"ט תפל"מ דהוכיחו דלדעת הרא"ש מעכבת בדיקת קודם בהש"מ דוקא אפי' בלא ריעותא כ"ש באופן הנ"ל אפי' בשעת הדחק בוודאי אין להקל וכך הוריתי למעשה להחמיר באופן הנ"ל. ובאמת אהובי ידידי עוז ידעתי שיהיה תמוה בעיניו להמציא כ"כ חילוקים שאין מבוארי' בשום פוסק אפי' באחרוני' מגאוני זמנינו. אבל אהובי גם בלא שאלתנו צריכים לפלפל בזה לענין בדיקה עצמה בעד בינוני המבואר בסי' ק"ץ בסעי' ל"ו וגם לענין עד הבדוק שהניחתו תחת הכר שבסעי' ל"ד וכדומה שתמהו בשו"ע ולא פי' אם דאשה טהורה דוקא אמרו או בגווני דכ' ומי תלינן או אפילו לאחר הפסקת טהרה נמי יש להסתפק או עכ"פ בג' ימים הראשונים מנקיים ולא תלינן אפילו בכתם יותר