דברי נחמיה יורה דעה רפח

ע"ש. א"כ י"ל דבעי' שהרוב והמיעוט גם שניהם לא יהי' תלוי במעשה אלא בטבע כו' ועיין מלחמו' ורשב"א וריטב"א בפ"ב דקדושין גבי סבלונות כ' ג"כ לחלק בין רובא בטבע וחיוב לרובא שע"י בחירה ומנהג כו' ולכאו' הוא ג"כ מעי' הנ"ל והתם ג"כ המיעוט דמקדשו והדר מסבלי נק' תלי במעשה והרוב דמסבלי והמ"ק נק' בשב וא"ת כמבואר בהתחלת ד' המלחמות שם (ועפ"מ שם) ולא אזלי בתר רובא. ונרא' דהיינו משום דהמיעוט תלוי בבחירה ואולי זה בחר לו לנהוג כהמיעוט וה"נ י"ל כן אלא שמ"ד הרשב"א ור"ן דפ"ק דחולין מבואר בהדיא דכשהרובא ומיעוט תרוייהו תלוי במעשה וכ"ש כשהמיעוט' תלוי ורובא לא תלוי דתלי' ב"ר וצ"ע ובאמת לכאור' גם זולת ד' מוח"ז רבינו ז"ל א"י לכוון דברים אלו שבפ"ק דחולין עם מ"ש בפ"ב דקדושין שלא יהי' כסותרי' זא"ז ויהי' שניהם קיימים דלכאור' כל שאחד מהם תלוי במעשה (בין הרוב ובין המיעוט או גם שניהם) שוב גם שניהם אינם בחיוב כו'. ואו"ש מאדה"ש ומאתי ידידו לנצח. דו"ש וחפץ כהצלחתו בכל נחמי' בירך

תשובה

בה' לסדר ושמרתיך אמת קנו לפ"ק האמלע

ה' עמכם גבור החיל חילא לאורייתא גריס ודייק ידיד נפשינו הרב הגדול מופ' מפורסם. פלג אלקים קו"נ דורש טיב מועיל הוותיק כו' שמו מהולל מוה נחמי' תיכף לת"ח ברכה ברך ה'. חילו ויהי' שלום בחילו יהי' דשן ורענן בטירותיו עד ביאות ינון

אל יחר לו על איחור תשובתי עד כה ויסלח לי על ענין עכבו מחמת טרדותי וכאשר כבר כתבתי אפס קצהו ויעכבוני זה. פעמי' ושלש. ועתה כי אתרחיש נוסע משולחכם צויתי לתלמידי להעתיק כל מה שכתבתי עד כה קמא קמא וגם עתה בלילה זו הוספתי בנחיצה רבה בקצרה מעט ויהי' רעוא דאימא מילתא דמתקבל

עתה על של תור' באתי נידון שאלתו שאלת חכם חצי תשובה. וז"ל בהיות שמצוי לפעמי' בנשים שמוציאין על העד מראה אודם משהו ואם ישאלנה המ"ץ אם בדקה את העד מקודם היטוב עד שברור לה שלא הי' זה מקודם משיבה שעם היות שפתחה אותו וראתה בו לא שמה על לבה לדקדק ולעיין בעיין טוב עד כדי להכיר במשהו וממילא לפי דעתה יכול להיות שהי' זה מקודם כו' עכ"ל מעכת"ר וכ' עוד מעל שראה שמורים בזה להקל ולדונו כעד שאינו בדוק לענין זה ובעיניו הדבר קשה להמציא חדשות להקל בדאוריית' נגד משמעות וסתימות דברי הגמ' ופוסקי' מה גם שעכ"פ הי' ראוי למצוא ראיי' לגוף סברא זו שבדיקה קלה ועראי לא תורגש שינוי מראה משהו ולא לסמוך על מה שהסברא חיצוניו' מראה כן. ויגע ולא מצא ראי' ברורה לזה כ"א קצת משמעות כו' שגם זה יש לדחות כו' זהו תורף דברי מעכת"ר בקצרה. אה"ו לכאור' שאלה גדולה היא ויפה דיבר שבודאי אין להמציא קולות מדעתינו נגד סתימת הגמ' ופוסקי' אבל באמת אה"ו לאו חדתא היא ופשיטות דברי הגמ' ופוסקי ראשוני' ואחרוני' מורים כן שבראי' קלה ועראי אינו נקרא עד בדוק אם נדייק היטיב בלשון חכמים. (וכמארז"ל שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד וכ"ש דברי תורה שלהם צריכי' לדינו לשונם ועי"ש בסוכה בפ' הישן ורש"י ויש לי אריכות דברים בזה. ודוק) שאמרו בד' י"ד בדקה עצמה בעד הבדוק כו' וכן בדף נ"ח בדקה עצמה בעד הבדי"ק לה והניחה תחת הכר כו' ובכ"מ בגמ' עד הבדיק עד שאינו בדיק וכן בפוסקי' ראשוני' ואחרוני' בטוש"ע בסעי' ל"ב ל"ג ל"ד ל"ה ל"ו ל"ז לשון עד הבדיק עד שאינו בדוק ולא אמרו בעד שראתה בו מקודם ואח"כ הניח תחת הכר קודם הבדיקה או אחר הבדיקה א טחתו בירכה. מה לשון בדיק. בשלמא בדיקת האשה נק' בלשון בדיקה שצריכה לבדוק לכתחי' בחורין. ובדקין ולפעמי' מעכבת ג"כ כמ"ש האחרוני'. אבל העד איזה בדיקה וחיפוש נצרך עליו הל"ל לשון ראי' אע"כ לשון ראי' משמע נמי ראי' כל דהוא בלי עינן יפה וא"כ נטמאנה בחנם וכן לטהרות למה נפסיד טהרות וגם הוא חומרא דאתי לידי קולא אם נטמאנה בראי' בעלמא מקודם על העד בלא עיין יפה ונבוא לחייבו חטאת או אשם תלוי ויבוא חולין לעזרה. וזכר לדבר שלשון ראי' סובל נמי ראי' קלה בב"מ דף מ"ד מאי מצאתי' ראותי' דבראי' בעלמא כו'. מוכח לכאו' דלשון ראיתי' משמע נמי ראי' בעלמ' ודוק. ולכך תפסו במשנה וגמ' לשון בדיקה. הנה נחקור תחי' על לשון בדיקה ובדוק גדרו ומהותו מהו. הנה לשון בדוק ובדיקה אינו לשון מקרא אלא לשון חכמי' במשנה וגמ' והוא תאומים במובנו וקרובים בענין. א' לשון חיפוש שבגמ' כמו בודקין את החמץ כ"מ שאין מכניסין כו' אין צריך בדיקה. וכן באהלות (פי"ח י"ז) כמה ישהה במדור ויהי' המדור צריך בדיקה וכדומה כולן לשון חיפוש שמחפש אחר החמץ למצוא אותו כדי לבערו ן העולם. וכן במדורות הכותים שצריך חיפוש בחורין וסדקין אולי ימצא שם נופל ויטמאנו (במגו ובמשא' לרש' באוהל לרבנן יעו"ש בתוי"ט). והב'. לשון ניסיון והבחנה כמו בחולין (דף ג' ע"ב) בודקין אותו אם יודע לומר הלכות שחיטה כו' שפי' מנסי' אותו להבחין אם יודע אם לאו שאם יודע שחיטתו כשרה ובא"ל פסולה וכן שבודקין אם הוא מוחזק שלא יתעלף וכן מה שאמרו רז"ל בסנהדרין (פ' חלק) בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו אדם שאינו בקי בטומאה וטהרה כו' אעפ"י שלכאו' יש לפרשו לשון חיפוש שחפשו כו' אבל באמת אחר העיין הוא לשון נסונן. וראי' ברורה שלשון בדיקה סובל לפעמי' לשון נסיון מה שאמרו במ"ר פ' וירא ע"פ והאלקים ניסה). היוצר הזה כשהוא בודק (תחי') כו' איני בודק את הכלים המרועעים כו' ומהו בודק בקנקנים ברורי' שאפי' מקיש עלי' כ"פ כו' כך הקב"ה אינו מנסה הרשעים שנא' ה' צדיק יבחן עכ"ל. הרי בפי' שבדק הוא לשון נסיון לפעמי' ואין שייך כאן לשון חיפוש שאין צריך לחפש כלל אחר הקנקנים שהם לפנינו אלא שמנסה אותם להבחין בניהם ידוק. וכן בדקו מדן אינו לשון חיפוש כאשר כ' התשבי (ולא הבחין ובדק יפה בשורש בדק יעו"ש ודוק) שלשון חיפוש הוא כשצריך לחפש הדבר שאינו לפניו. שנצרך לו הדבר בעצמו או שנצרך לו העדרו לכן מחפש אחריו להוציאו או ל בערו מן העולם לגמרי כמו גבי חמץ שאינו נצרך לו הכזית חמץ או פרורי בצק. רק שנצרך לו לבערן. או במדורות הכותים נצרך לי הנופל להוציאו מן הבית חוצה (והוי כמו מלאכה שאינה צריכה לגופה) (ולכן מברכי' על ביאור חמץ שעיקר המצוה הוא הביעור כמ"ש הפוסקי'). אבל בדקו מדן כו' אין שייך לשון זה רק. הוא לשון נסיון שנסו מדן כו' ומצאו שכ"א אפי' אשה יודעין הל' טו"ט. ועתה נבון לשון בדוק שאמרו חכמי' אצל העד בשלמא אצל האשה נוכל לומר שהוא לשון נסיון שמנסה עצמה אם היא טהורה או טמאה. ושייך ג"כ לשק חיפוש. אבל גבי עד איזה בדיקה היא. הל"ל לשון ראי'. אע"כ דלא סגי ראי' בעלמ' אלא עין יפה בדעת והוא לשון חיפוש ובא"ל מקרי עד בדוק. וא"כ אם לא הסתכלה יפה תחי' או שלא שמה דעתה באופן שנוכל להסתפק שמא הי' בו קודם נקודה קטנה ולא השגיחה עליו נוכל לתלות שאינו בדוק לה והיינו בע"ד בינוני. לעין נקודה קטנה להראב"ד והרא"ש כדינו ולהרמב"ם כדינו. ואפשר דכאן אפי' הרמב"ם מודה דאינו נק' בדוק כלל לענין נקודה קטנה. שיכולים לתלית שלא השגיחה (או לפעמי' שמוצאי' בצד העד והיא אומרת דעכיר ראייתה הי' באמצע העד ולא שמה על לבה מן הצד להשגיח