דברי נחמיה יורה דעה רפב

הנרגש ונתפס בראי' מיד כו'. וראי' מנפולה דאין בה כ"א חשש קרע גדול דוקא דמש"ה מהני בה מדינא בדיקת כל החלל. ולא דמי לקוץ כמ"ש הרשב"א בחידושיו והר"ן אהא דא' ר"נ בקוץ עד שתנקב לחלל (נ"ג:). ולפ"מ דקי"ל בסי' נ"ח דהבדיקה היא גם לענין ריסוק אברים צ"ל דגם זה ניכר היטב וכ"ה בדברי מוח"ז רבינו ז"ל סי' ל"ג (ד' נ"א רע"ד). ועכ"ז בזה"ז לא סמכי' אבדיקתנו לבה"ג וסיעתו. והרי בקנה עב סמכי' גם בזה"ז כנ"ל בשם בש"ך אע"כ צ"ל דנפילה שאני דבדיקת כל החלל אף בדבר הניכר צריך זריזות ובקיאות כו' א"כ ה"ה בדרוס' יש לומר שהוא רק מטעם זה (אלא שלפ"ז צ"ע בדברי הש"ך סי' נ"ז סקל"ג) הנ"ל שעם היות דקאי התם אצואר מבעבע דם שהוא אבר א' מ"מ מדהביא ראי' מסי' נ"א ושם משמע דקאי אחשש כל החלל דומי' דקוץ דאיירי התם. א"כ משמע דס"ל דהתם מדסתם רמ"א משמע דגם לדידן מהני בדיקה בכה"ג וצ"ע מאי שנא מנפילה. וצ"ל דבנפילה הוא רק משום בדיקת ריסוק דלא בקיאים בזה וכ"ה בד' מוח"ז רבינו ז"ל סי' ל"ב סק"ח. ויש לעיין ואכ"מ). אמנם לפ"ז נצטרך לומר דהא דלא סמכי' אבדיקתנו בספק דרוס' אינו כ"א בסתם דרוס' דצריכ' בדיקת כל החלל. אבל כשהחשש הוא רק על עבר א' באמת סמכי' אבדיקה גם לדידן. דאדמומי' הארס הוא דבר הנתפס בראות וניכר בקל וא"צ עיון יפה לפי הנ"ל. ולא משמע כן מדברי רמ"א בהג"ה סי' ל"ג ס"ו. דמשמע דקאי התם אבדיקת הושט מבפנים בעוף. מחשש דריס'. וכתב דלדידן אין לו תקנה. והיה נרא' לומר דהש"ך שהוסיף ב' מלות וכתב דאין אנו בקיאין בבדיקת דרוס' לעולם. והראה מקום לסי' נ"ז. כוונתו לתקן זה. דהיינו לומר דמה שאין לו תקנה לדידן אינו מצד בדיקת הוסט בלחוד. אלא משום דאיירינן בסתם חשש דריסה שהספק נופל על כל האברים אלא שממילא נופל הספק גם על הוסט ומש"ה בבהמה אין תקנה גם מדינא דגמ' (וכמ"ש ג"כ בסי' נ"ז סי"ז) ובעוף יש תקנה לשחוט הקנה ולהפוך הוסט. ע"ז כתב רמ"א דלדידן אף לעוף אין תקנה. פי' לא מצד בדיקת הוסט לחוד אלא משום דממילא הרי צריך לבדוק כל החלל כדין כל דדוס' לעולם כבסי' נ"ז ובזה אין אנו בקיאי'. (ולפע"ד משמע לי שגם מוח"ז רבינו ז"ל תופס דברי הש"ך כן ע"ש). ובזה הי' ניח' נמי מ"ש הש"ך סי' נ"ז סקמ"א דאם ידוע שדרס' במקום אחר ולא בוסט מהני בדיקה אף לבהמה. ולכאור' מאי נ"מ לדידן דלא סמכי' אבדיקתינו. וכן מה שהאריך שם להביא דין העוף ולכאורה לדידן אין נ"מ בכ"ז. ולפי הנ"ל דאם חשש הדריס' אינו כ"א על אבר א' סמכי' אבדיקה גם לדידן אתי שפיר. אלא שמדברי הפ"מ שם בסי' ל"ג סקי"ב ובסי' נ"ז סקמ"א מבואר דלא ס"ל הכי ע"ש. והגם שגם לדבריו אין ראי' מדרוס' לנ"ד. שהרי לדידי' ע"כ טפת הארס קשה להכיר גם יותר מנקב אשר ע"כ גם כשהחשש הוא על מקום א' מיוחד ממש לא סמכי' אבדיקה לדידן משא"כ בנקב בכה"ג סמכי' גם לרמ"א (לפ"ד הש"ך סי' ל"ג סק"ז וסקי"ד). והיינו משום דזיהרא קלוש הוא ואין אנו יכולין להבחינו וכמ"ש הפ"מ בהדיא שם בסי' ל"ג סקט"ו. א"כ אין ראי' מזה להכרת שאר מראה אדום כדם ממש. מ"מ לפירושו שהש"ך שם בסקי"ב כוונתו להמציא דין חדש שבדרוס' יש להחמיר יותר מבנקב כנ"ל. ולמד כן מכפילת דברי רמ"א שכתב תרי זימני דלדידן אין בקיאין בס"ו ובס"ח ומיתורא למד דבס"ו ע"כ אתי לאשמעי' דין חדש הנ"ל. מזה מוכח דסברתם הוא דעכ"פ גם זולת הסברא הנ"ל דזיהרא קליש כו' ג"כ אין שום סברא כלל להקל בהכרת טפת הארס יותר מבנקב מצד ששינוי מראה יותר קל להרגיש מנקב כנ"ל. דא"כ דיינו שנאמר דרמ"א בס"ו אתי לאשמעי' שבדיקה מחשש דרוס' שוה לחשש נקב ולאפוקי מהנ"ל. אבל מנלן דחמיר יותר מבנקב (ובס"ח תשמעי' גוף הדין דגם באבר א' לא בקיאינן בבדיקה משא"כ בס"ו יש לומר שהוא משום בדיקת כל החלל כו' כנ"ל ע' פ"מ סקט"ו בשם כנה"ג. גם ע' פ"ת סקי"א דבס"ח טובא קמ"ל ע"ש). וראיתי בפ"ת שכתב אדברי רמ"א דס"ו דהחידוש הוא דגם בבדיקת דרוס' שמאדים וניכר יותר מנקב דלית לי' גוון מ"מ לא בקיאינן כו'. עכ"פ משמע דלדינא משמיענו רמ"א ז"ל שבדיקת הדרוס' שוה לבדיקת נקב. וגם באבר א' לא סמכי' אבדיקתנו כבנקב. א"כ לפ"ד הפ"ת ופ"מ יש מזה ראי' ודוגמ' לנ"ד לכאור'. דע"כ לומר דלהכיר משהו בין בנקב ובין בשינוי מראה אודם וכה"ג בעי' עיון יפה דוקא דאל"כ לא הי' מקום להחמיר שלא לסמוך בזה"ז אבדיקתנו כו'. אך עכ"ז קשה ללמוד מחומרא דמנהגא להמשיך מזה קולא בדאוריי'. דלפעמי' מנהגא להחמיר אף בדבר שאין לו טעם מובן (כ"כ). ובשגם שכבר נתבאר מגמ' פ"ק דביצה גבי קינה של תרנגולין שלפעמי' גם בדבר שודאי נרגש בלי עיון כ"כ אמרי' ג"כ אימור לא בדק יפה כו'. ובפרט כשעיקר המנהג בכלל יש לו טעם נכון כמו בנ"ד בבדיקת דרוס' ונפילה יש לו טעם כנ"ל וגם בחשש נקב אף באבר א' יש לו טעם דאף אי נאמר דלהכיר במראה אודם א"צ עיון אף במשהו מ"מ יש לומר דנקב שאני כנ"ל. אף אי נימא דמנהגא הוא להחמיר גם בחשש דרוס' אפי' באבר א' ושבזה אין טעם כנ"ל אין הדבר קשה כ"כ וכעין לא פלוג כו' (ובפרט שאין כאן כ"א משמעות דברי הפ"ת ופ"מ ואינו מוכרח וכנ"ל וקשה להעמיד יסוד ע"ז). וע' תוי"ק סס"י נ"ח דאף במקום א' ודבר שא"צ בקיאות כ"כ כמו בנשברה השדרה וצריך לבדוק אם נפסק החוט לא סמכי' אבדיקתנו לבה"ג ע"ש. וכן משמע מדברי הש"ך ססי' ל"ב ע"ש דמשמע דקאי אהיכא דאין שם כ"א חשש פסיקת החוט. שהרי קאי אדברי הטור שהעתיק בראש דבריו ע"ז וכן ראיתי שתופס דבריו בס' בנ"א אות י"ב וכן משמע לי מדברי הת"ש שכוונתו לפרש כן דברי הש"ך ג"כ (דמיירי בנפלה מפחות מגובה י"ט) שהרי התחיל שמהפר"ח משמע דס"ל שהש"ך מיירי בנפילה דסי' נ"ח כו' משמע דלמסקנתו ז"א. (אלא שבפ"מ מבואר שאינו מפרש כן). אע"ג שמדברי הש"ך סי' נ"ז סקל"ג הנ"ל מבואר דדבר שא"צ בקיאות כמו בקנה עב גם אנו בקיאין. יש לומר דאין הכל שוה ודוקא כעין התם נקב רחב א"צ בקיאות כלל משא"כ פסיקת החוט אולי נצרך קצת בקיאות. וא"כ אף אי בחשש דריס' באבר א' לא סמכינן אבדיקתנו אין להוכיח מזה פ"א שהוא דומ' לכעין הכרת פסיקת החוט. ולהכרה והרגשה כזו ודאי דא"צ עיון גדול. ולהט"ז סי' ל"ב סק"ד ומוח"ז אבינו ז"ל שם (סק"ח) ושאר אחרוני' דס"ל דבבדיקת פסיקת החוט סמכי' אבדיקתנו. יש לומר דגם בבדיקת חשש דרוס' באבר א' ס"ל דסמכי' (ודברי רמ"א דסי' ל"ג ס"ו יפורש בסתם דרוס' ומשום בדיקת כל החלל וכנ"ל שכן נראה שמפרש מוח"ז רבינו ז"ל). ולא נשאר להוכיח ולהביא ראי' ודוגמא לנ"ד כ"א (כמו) מהפ"מ דבבדיקת פסיקת החוט וכה"ג ס"ל דסמכי' אבדיקתנו (מאחר שמפרש גם דברי הש"ך דססי' ל"ב דס"ל כן). ועכ"ז בחשש דריס' באבר א' יש להוכיח ממשמעות דבריו (סי' ל"ג סקי"ב) דגם זולת הסברא דזיהרא קליש כו'. לא עדיף מנקב כו' כנ"ל. וקשה להעמיד יסוד ע"ז ובפרט מחומרא דמנהגא לקולא בדאוריי' כו' כנ"ל

ה והנה בגוף סברת כת"ר דבבדיקה קלה ונחוצה לא תורגש טיפה כחרדל. לכאורה יש ראי' לסתור. מהא דאי' בנדה (ה.) דעד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה דמתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין כו'. ולמה לא אמרו מתוך שמהומה יש לחוש לטיפה כחרדל שלא תרגיש עינה בזה. ובפרט לפ"ד החולקים על הראב"ד וס"ל דגם לבעלה בעי'