דברי נחמיה יורה דעה רפא

בכרו"פ שם בהדיא ע"ש. והרי התם ג"כ ודאי הכל יודעים שגם פגימה דקה אוסרת ומ"מ אמרי' דבמהירות אינו מרגיש בה. א"כ יש לומר דה"ה הכא (ואף דהתם לחומרא והכא לקולא מ"מ יש לומר דלא שנה מאחר דאמרי' דאין זה בדיקה וחזר הדין להיות כעד שאינו בדוק דאזלי' בי' לקולא מספיקא בלבד וכ"ש לענין דאוריי' אין חילוק בין לחומרא או לקולא כמ"ש התוס' פ"ק דחולין ד' י': ד"ה אלא. וכ"כ בחידושי הרא"ה לכתובות (ד' טו) מהא דא' התם לא צריך דאיכא ט' ישראל כו' וע' שט"מ שם): אבל מ"מ מנלן דהנושאי' דומי' זה לזה ויש לומר דאף שחוש המישוש תלוי לפי כוונת הלב. חוש הראי' חזק ומרגיש בקלות יותר ואינו תלוי בכוונת הלב כ"כ ובכל ראי' רואה ומרגיש הכל. והגם שהא ודאי פשיט' שאא"ל שאינו תלוי כלל בכוונת הלב דהיינו שאם בלי כוונה כלל בראי' בעלמ' ירגיש הכל שזה ודאי נגד החוש ונגד משמעות דברי התוס' הנ"ל דמשמע עכ"פ דאף שמתכוין לבדוק ולראות דבר א' לא ירגיש בדבר אחר הקטין ממנו. אלא שאני אימר דכל שמתכוין לראות נ"ד שבודקת לכוונת איסור והיתר. ובכוונה זו שוה קטין וגדול שהרי ידוע שדינן שוה. א"צ להרבה ישוב הדעת ומתינות כדרך דבעי' בבדיקת הסכין. אלא הראי' תופסת ומרגשת הכל מיד. ותדע שהרי לא מצינו שיזהירו הפוסקי' לאשה (ולא לחכם המורה) לבדוק העד אחר בדיקת' א"ע במתינות וישוב הדעת הרבה כדרך שהזהירו גבי בדיקת הסכין. וגם מה שמצינו בגמ' שדקדקו בבדיקה שתהי' ביום ובין חמה לצל וכה"ג (בס"פ כה"ש. וע"י בד' י"ז) היינו רק משום הבחנה בין מראה למראה בימיהם. ותדע שהרי השמיטוהו הפוסקי' והיינו משום דלדידן דמטמאינן כל המראות זולת הלבן וירוק וזה בקל יוכל להבחין וא"צ עיון ודקדוק היטב וכמ"ש המנ"י וס"ט רסי' קפ"ח. ולמה לא החמירו בזה גם בזה"ז משום הרגשת טיפה כחרדל אלא מכלל דלזה ג"כ א"צ עיון ודקדוק היטב כנ"ל. (ואף שרמ"א בסי' קצ"ז ס"ד הזכיר שתהי' הבדיקה לאור היום כו' זה רק לכתחי' ובז"נ משא"כ כשהיא טהורה כמ"ש הס"ט סי' ק"ץ סס"ק צ"ג. ומ"מ לא הזכיר בין חמה לצל וכה"ג וגם זה אפשר רק משום הבחנת המראה גם לדידן כו'. וכ"כ המ"י שם ע"ש. אך בת"ש סי' י"א סק"ד משמע שהוא משום הבחנת קוטן הטיפ'). ולכאורה יש להביא ראי' לסברא הנ"ל דבבדיקה קלה לא תורגש דם כ"ש. ממה שמצינו שצדדו הפוסקי' בהא דבעי' הרגשה מדאויי' ולומר שהוא רק משום דבלא"ה יש לומר דמעלמא אתי ואף בבדקה קרקע עולם וישבה אולי לא בדקה שפיר ע' ס"ט סי' ק"ץ סקצ"ג (ד' ל"ב ע"ג). ואף דזה מדאוריי' מ"מ שמעי' מכאן לכאור' שיש עכ"פ מציאות בדיקה קלה שלא יו גש בדם כ"ש הנמצא אז. וממילא היכא שאומרת שלא דקדקה לעיין היטב יש לומר שגם מדרבנן טהורה. אך ע' שם בס"ט (דל"ה ע"ד) כתב דלהאומרי' דטעם הרגשה הוא כנ"ל ס"ל דהא דבדקה קרקע עולם היינו רק שהי' בחזקת בדוק. אבל בבדקה עכשיו ממש בכוונה מכוונת לשום איסור והיתר היינו לידע אם תמצא כתם אם הוא מגופ' ליכא למימר אומר לא בדקה יפה. ולפ"ז (אדרבה קצת משמע דכל שבודקת לכוונת איסור והיתר שוב לא שייך כלל לא בדקה יפה. ועכ"פ) אין ראי' (להיפוך) לומר שיש בדיקה קלה שלא יורגש כתם כנקודה. היכא דבדקה עכשיו בכוונה (גם בלא"ה אין ראי' כ"כ מהא דאמרי' אולי לא בדקה שפיר לומר דנלמד מזה עכ"פ דבלי עיון טוב אינו נרגש כלל. דמצינו לפעמי' אמרי' כן גם בדבר שודאי נרגש גם בעיון קל. ע' פ"ק דביצה (ד' ז') גבי בדק בקינה של תרנגולים כו' אומר לא בדק יפה כו' והרי ביצה ודאי דבר הנרגש בלי עיון גדול) ועי' רש"י נדה ד' נ"ח רע"ב דאומר לאו יפה בדקה. והתם ע"כ מיירי בכגריס ועוד דאל"כ אין בו משום כתם כלל)

ד והנה לכאורה יש להביא ראי' ודוגמ' לדבר מהא דקי"ל בסי' נ"א בקוץ או מחט שניקב לחלל הבהמה דטריפ' דחיישינן שמא ניקב א' מהמקומות שנקיבתן בכ"ש. והיינו דגם בדיקה לא מהני (כדאי' בטור וב"י דלא קי"ל כבה"ג שמכשיר בבדיקה) אבל בקנה וכה"ג מהני בדיקה כמש"ש ס"ב. והיינו משום שנקב שע"י קנה שהוא עב ניכר בטוב משא"כ נקב דק שע"י מחט וכה"ג לא מינכר וא"כ ה"ה שיש לנו לומר כן בנ"ד בבדיקה קלה שאף שמרגיש בדבר גדול לא ירגיש במשהו. אבל ז"א שהרי התם אף בדיקה טובה לא מהני כלל. והוא מכמה טעמי' חדא מפני שהמקומות רבים וא"א לבדוק אחר נקב כ"ש בכל המקומות משא"כ באבר א' באמת מהני (מדינא דגמ') כמ"ש הרא"ש ושאר פוסקי'. ועוד דנקב שאני שאין לו גוון ולא מינכר בכ"ש. משא"כ שינוי מראה נרגש וניכר יותר ותדע שהרי בדרוס' קי"ל דמהני בדיקת כל החלל מדינא דגמ' (כמ"ש בסי' נ"ז). והיינו משום שארס הדורס מאדים וניכר יותר. וכמ"ש מוח"ז רבינו ז"ל בסי' ל"ג סקכ"ב (דנ"א סע"ד) ע"ש. ועוד יש לומר שגם בנקב דיקא בדקין וכה"ג (דרכיכי וקווצי) אין נקב כ"ש ניכר בהם משא"כ בד"א. שכן משמע מלשון רש"י ז"ל (שם ד' נ"ג ב') שכתב מפני שאין נקב דק ניכר בהן משמע בהן דוקא כו'. ובש"ג שם מפורש כן בהדיא ולפי הגי' שלפנינו) ע"ש שכתב לפי שהמקומות רכין כו' ואם לא שהוא ט"ס וצ"ל רבים). אבל אין מכ"ז ראי' לנ"ד. דבדבר דמהני בדיקה יש לומר שבראי' בעלמ' נרגש גם משהו וגם ההיא דאין בדיקה לוסט מבחוץ שבסי' ל"ג איני ענין כלל לנ"ד. לא מיבעי לשיטת ריב"א שבתוס' רפ"ב זהו דוקא לענין דרוס'. שאין אדמומית הארס ניכר בעור החיצון שהוא אדום כו'. אלא אף גם לשיטת רש"י וסיעתו דגם לענין נקב משהו אינו ניכר. הרי מבואר בפרש"י שהוא לפי שטפת דם נכנסת לו בהנקב וע"כ אינו ניכר בעור האדום. וכ"ה בר"ן שם רפ"ב. ואף גם לפמ"ש מוח"ז רבינו ז"ל בשם הר"ן שהטעם הוא לפי שא"א להכיר במראית עין נקב משהו בעור האדום (וכוונתו שכן משמע מדברי הר"ן רפ"ג. אבל לכאורה אינו מוכרח ודבריו ברפ"ב יוכיח וצ"ע) וכעין זה כתב הפר"ח סק"י בשם הרשב"א שבנקב משהו עובר ההרגש כו' ואינו ניכר אלא בדקדוק גדול. (וגם זה לא מצאתי כעת ברשב"א). מ"מ הרי זהו דיקא בעור החיצון מפני שהוא אדום וסברתם שבזה אף בבדיקה בעיון טוב אינו נרגש נקב כ"ש כלל. ואין זה ענין לנ"ד וכנ"ל. אך מהא דקי"ל שם בסי' ל"ג ובסי' נ"ז סי"ח ובכמ' דוכת' דעכשיו אין סומכי' על בדיקתינו בכל דבר הצריך בדיקה מדינא דגמ'. וכ"ד בה"ג שבטור סי' נ"ז. והיינו כמו בחשש נקב משהו וכה"נ (לכן בדרוס' הארס אוסר משהו). משא"כ בחשש נקב ע"י קנה עב וכה"ג שבסי' נ"א הנ"ל גם לדידן סמכי' אבדיקה. וכמ"ש הש"ך בסי' נ"ז סקל"ג. לכאורה יש ראי' לנ"ד. שלהכיר ולהרגיש במשהו צריך עיון רב דקדוק גדול. אשר ע"כ אנן דלא בקיאי לדקדקו כ"כ וחשבינו לבדיקתינו כבדיקה קלה ועראי לא מהני למשהו משא"כ אם נאמר שבכל בדיקה קלה בראי' בעלמא מרגיש אף במשהו לא הי' מקום להחמיר בבדיקה שלנו (ולא הי' חילוק בין מחט וקוץ לקנה כו'). ואף לפ"ד הב"י שם שפוסק כרש"י דגם עכשיו סמכי' על בדיקתינו. מ"מ הרי גם רש"י ז"ל כתב (ד' נ"ב.) שיזהר יפה ולהביא כל הבקיאי' כו'. וגם רש"ל שהביא מוח"ז רבינו ז"ל וסי' ל"ג שם) שפסק ג"כ כרש"י באבר א' (והוא בפ"ג סי' ס"ו). כתב ג"כ בעיון יפה כו'. הרי מדברי כולם נלמד שלהרגיש ולהכיר במשהו בעי' עיון יפה עכ"פ: ולכאורה הי' נראה שגם זה יש לדחות ע"ד הנ"ל ולומר דמנקב אין ראי' לשינוי מראה. משום דנקב כאין לו גוון קשה יותר להרגיש במשהו כו' (ובפרט באברים. דרכיכי כו' כנ"ל מלשון רש"י ז"ל והש"ג). ומדרוס' אין ראי' מפני שצריך לבדוק כל החלל. וזהו דבר הקשה ביותר אף בדבר