דברי נחמיה יורה דעה רעח

לא נזכר פלוגת' בה"ד כו' וכדלעיל (אות ט"ו). וכן משמע ודאי בס"ד שהולך לפי תירוץ א' הנ"ל וכמשי"ת בסמוך אי"ה. אבל מ"מ עיקר דבריו כאן בס"ג נלקח מדברי הטור. שהרי הרמב"ם עכ"פ לא דיבר בהדיא בענין פחות מכשיעור דכפ"ב דליסגי באין לו עסק אחר בהותנה מתחי' רק בפחות מכשיעור שתות עפ"י תקנת' דרבא שחולק על רבותיו (לגירס' שלנו) בה"ד ומיקל בזה בהדיא. והשו"ע עשה להיפוך שבפחות מכשיעור דכפ"ב (היינו בדינר קצוב) הקיל בהדיא בהותנה ובפחות מכשיעור שתות לא דיבר כלל כו' אלא ודאי עיקרו כאן בס"ג הוא מדברי הטור (ומה שהוסיף ב' תיבות בתחילת העסק כו' שאינו בטור יתבאר אי"ה בסמוך). ואפשר דכאן בשו"ע אסיק אדעתי' דפשט' דמתני' וכל הסוגי' וכן פשטות דברי הרי"ף ורא"ש ושאר פוסקי' שמע דהכל מיירי בהותנה בתחי'. ושעכ"ז בעי' כפ"ב בכל יום או כתקנת' דרבא כדלעיל (אות י"א י"ב ובכמה דוכתי). ואפשר ג"כ דאף בדברי הרמב"ם ראה או ידע שיש גירס' אחרת בה"ד להיפוך דרבותיו מקילים והוא המחמיר כדמשמע בריטב"א ובהשגות כי' כדלעיל (אות כ"ב). ולכן השמיט דין פחות מכשיעור שתות בהותנה באין לו עסק אחר שברמב"ם. אלא שבפחות מכשיעור דכפ"ב בכל יום דהיינו בדינר קצוב שהחליט כהטור אפשר דהיינו משום שצירף לזה ג"כ דעת הסמ"ק (והר"ב בס' החכמ' שבשט"מ) דס"ל דבשום דבר של קציצה סגי והיינו דס"ל שזהו מה שא' ר"מ בין מרובה בין מועט כו' (ולא חילקו כלל בין תחי' לסוף כו'). וכן הוא ג"כ דעת בה"ג (שדבריו דברי קבלה) וכדלעיל (אות ט"ז). וגם דברי הסמ"ג לפ"מ שהבין הב"י הוא ג"כ בענין זה כדלעיל (סוף אות י"ז). ומשא"כ בענין פחות מכשיעור בתקנת' דרבא לא דיבר הסמ"ק (והר"ב) כלל ובסמ"ג אף לפי' הב"י משמע בריש דבריו דבעי' פלגא ותילת' דוקא גם בהותנה כנ"ל שם (ואף בבה"ג משמע כן ע"ש דנ"ז ע"ד). ואפשר ג"כ דכאן בשו"ע אסיק אדעתי' דגם דברי הטור יש לפרש ע"ד שנת"ל (אות י"ד) ושהטור ס"ל גם הפי' ברא"ש עד"ז כנזכר שם. ושגם הרי"ו הכי ס"ל הפי' ברא"ש ופסק כן כמשנת"ל (אות י"ח). שלפ"ז דוקא בקציצת דינר סגי בהותנה אף באין לו עסק אחר. משא"כ בתקנת' דרבא בעי' פלגא ותילת' דוקא (אף) בהותנה באין לו עסק אחר. אשר ע"כ גם השו"ע לא גילה דעתו עכ"פ להקל בהותנה כ"א בדינר כו' והשמיט דין פחות מכשיעור בתקנת' דרבא שברמב"ם כו' (וראב"ד כו')

ומ"ש בס"ד הנותן כו' סתם כו'. זהו מדברי הרמב"ם ה"ג. ומ"ש וכשבאו לחשבון לא רצה כו' זהו כדפי' בכ"מ וב"י לפי תירוץ הא' בה"ב דמ"ש הרמב"ם בה"ג ולא רצה כו' כלומר כשבאו לעשות חשבון לא רנה כו'. וכבר נת"ל אות יו"ד) דהיינו לפי דהוי פשיט' לי' לב"י דהאי ולא רצה אינו דרך ברירה כדס"ל להגאון ח"ד וכן הגאון גד"ת. אלא שר"נ דאם מכבר לא רצה כו' (לשון עבר) אז אח"כ בעת החלוקה דינא הוא שיהי' ב' תילת' באגר' ותילת' בהפסד למקבל. ולפי שפשט' דמילת' הי' משמע דקאי אתחילת השותפות שאז לא רצה כו' (וכמו מש"ש ולא התנו כו'). והרי לפי תירוץ הא' הנ"ל איירי בה"ב בלא הותנה דאז דוקא בעי' כפ"ב בכל יום כו' משא"כ בהותנה כו' וא"כ לא אתי שפיר לכאור' מ"ש הרמב"ם בה"ג ולא רצה ליתן לו שכר עמלו בכל יום. אם אית' דקאי אתחילת השותפות כו'. ע"כ הוצרך לפרש דלפי תירוץ א' זה מ"ש בה"ג ולא רצה כו' כלומר כשבאו לעשות חשבון כו' דאז הי' צריך ליתן כפ"ב בכל יום כו' (ומש"ש ולא התנו כו' זה קאי אתחילת השותפות והא כדאית' כו' כנ"ל שם). וכבר נתבאר שם דמ"ש וכשבאו לחשבון כו' ר"ל קודם החשבון דאז אחר החשבון שוב הדין ב' תילת' ותילת' דוקא (ואפי' ביש לו עסק אחר כו' ויתורץ קוש' בעל מקור מ"ח כנ"ל שם). ולפ"ז יש ג' זמנים מחולקים בדיניהם. דבהותנה בתחילת העסק סגי בדינר אפי' באין לו עסק אחר. ובדלא הותנה אז אח"כ קודם החשבון בעי' כפ"ב בכל יום באין לו עסק אחר. וביש לו עסק אחר גם אז סגי בדינר (או שלישו ועשיריתו בשכרו כו'). ואם לא רלה אז בזה אז אחר החשבון הדין ב' תילת' ותילת' בדוקא (יאפי' ביש לו עסק אחר כו'). וזהו שהוסיף בשו"ע בס"ג כשלא פסק עמו בתחילת העסק כו' אבל אם כו' בתחילת העסק כו' (דתיבות בתחילת העסק לית' בטור). והיינו דלא נימא דדינא דכפ"ב בכל יום שבס"ב (וכן דינר וכה"ג ביש לו עסק אחר דשם) מיירי בלא פסק כלל עד אחר החשבון. ובאמת ס"ל בזה הדין דב' תילת' ותילת' כבס"ד (וכמשנ"ת כמה פעמי' הצ"ע איך שייך ב' תקנות בסתמ' ולמי הברירה כו'). לכן ביאר בס"ג בד"א כשלא פסק בתחילת העסק דוקא כו' ר"ל דאז קודם החשבון הדין דכפ"ב בכל יום כו' (באין לו עסק אחר כו'). וכן בס"ד כתב ולא פסק עמו בתחי' העסק דבר לשכ"ט וכשבאו לחשבון לא רצה ליתן לו שכר כל יום כו'. חלקן לב' דבתחי' העסק הי' סגי בכל דבר שיפסוק. וקודם החשבון הי' הדין דכפ"ב בכל יום באין לו עסק אחר (וביש לו עסק אחר גם אז בדינר כו'). וכשלא פסק ולא רצה לא הא ולא הא בזמנים הנ"ל אז הדין ב' תילת' ותילת' כו'. אך כבר נתבאר שם (סוף אות יו"ד) דעם היות דכן נראה דעת הב"י ושו"ע. אבל הדבר מצד עצמו צ"ע וגם קשה למנוא יסוד לחילוקים אלו בגמ'. וגם בדברי הרמב"ם הי' יותר נרא' שמ"ש ולא רצה כו' קאי אתחילת השותפות ושגם אז בעי' כפ"ב בכל יום כו' וע"ד תירוץ ב' שבכ"מ וב"י שבה"ב מיירי בהותנה כו' וכדלעיל (אות כ"ב), וס"ל דדינא דכפ"ב דמתניתין מיירי בהותנה וכפשט' כו' כדלעיל כמה פעמי'. ותקנת' דרבא בהותנה סגי בשיעור שתות מצד א אי פלגא כו'. ובלא הותנה בעי' שתות בין בריוח ובין בהפסד כו' כדלעיל (אות כ"ו). ושכן דנין בסתמ' (ולא בכפ"ב כו') עפ"י מנהגא כו' כרמב"ן כו' כדלעיל (אות י"א) ואפי' בדפירשו השכר וההפסד למחצה כו' כדמשמע רפ"ז וכדלעיל (אות כ"ז):